יום ראשון, ה-19 במאי. הקהילה הלטינית שבעיר העתיקה של ירושלים והקהילה הפרנציסקאנית התאספו יחדיו לסעודת אדון טקסית בבוקרו של יום החג של השבועות (פנטקוסט בלעז).
יחד עם הקוסטוד של ארץ הקודש, האח פיירבטיסטה פיצהבלה, שחגג יחד עם סגנו, האח ארטמיו ויטורס, וכהן הדת של הקהילה, האח פיראס חג'זין, כל זאת הפך את סעודת האדון [מיסה] ליותר טקסית משום שמאז שהפרנציסקאנים גורשו מחדר הסעודה האחרונה בכנסיית סאן סלבטורה ניתן לחגוג את החג, יום החג של המחילה.
וכך היה, מכיוון שלא ניתן היה לערוך את החג בחדר הסעודה האחרונה, הנוצרים בעיר מתאספים בכנסיית סאן סבלטורה לסעודת אדון טקסית. הכנסייה היתה מלאה והאחים הפרנציסקאנים, שאליהם הצטרפו 20 אחים פרנציסקאנים מברזיל, תפסו את מקום המקהלה.
האווירה החגיגית המשיכה גם בשעות אחר הצהריים בחדר הסעודה האחרונה שבהר ציון. חלק מהמאמינים נאספו לתפילת ערבית מוקדמת על מנת להתפלל בשקט בחדר העליון של חדר הסעודה האחרונה, שפתוח רק ביום זה.
המאמינים התמלאו בשמחה עקב ההזדמנות להתפלל יחד כאן במקום קדוש זה, שקושט לרגל האירוע בצבעיה של הקוסטודיה. לצידו של דגל הקוסטודיה, היה גם רפרודוקציה של אחד מהחותמות המוקדמות ביותר של הקוסטודיה, המייצגות את מרים הבתולה ואת השליחים מקבלים את רוח הקודש ואת רחיצת הרגליים.
יותר מאשר נוכחות פרנציסקאנית במקום זה, זהו באמת יום חג אמיתי מבחינה ליטורגית המביא אותנו להרהר לעומק ברז של חג השבועות. במגוון תרבותי של הנוכחים, אפילו שלא יכלו להבין האחד את שפתו של השני, האחדות והאמונה של הנוכחים היתה מוחשית. כאשר כל אחד אמר את תפילת "אבינו שבשמיים" בקול רם בשפתו שלו, נשמע מלמול הרמוני שעלה גבוה לגג של המבנה והיה מעין מזמור של אחדות.
לאחר האירוע, שליחים חדשים אלו נתמלאו ברוח הקודש הלכו לדרכם, מלאים בכוח להיכנס לזמן הרגיל של הכנסייה ולגלות שהאפיפיור פרנסיס קרא ל"הפתעות של האל" בחיינו שלנו.
יחד עם הקוסטוד של ארץ הקודש, האח פיירבטיסטה פיצהבלה, שחגג יחד עם סגנו, האח ארטמיו ויטורס, וכהן הדת של הקהילה, האח פיראס חג'זין, כל זאת הפך את סעודת האדון [מיסה] ליותר טקסית משום שמאז שהפרנציסקאנים גורשו מחדר הסעודה האחרונה בכנסיית סאן סלבטורה ניתן לחגוג את החג, יום החג של המחילה.
וכך היה, מכיוון שלא ניתן היה לערוך את החג בחדר הסעודה האחרונה, הנוצרים בעיר מתאספים בכנסיית סאן סבלטורה לסעודת אדון טקסית. הכנסייה היתה מלאה והאחים הפרנציסקאנים, שאליהם הצטרפו 20 אחים פרנציסקאנים מברזיל, תפסו את מקום המקהלה.
האווירה החגיגית המשיכה גם בשעות אחר הצהריים בחדר הסעודה האחרונה שבהר ציון. חלק מהמאמינים נאספו לתפילת ערבית מוקדמת על מנת להתפלל בשקט בחדר העליון של חדר הסעודה האחרונה, שפתוח רק ביום זה.
המאמינים התמלאו בשמחה עקב ההזדמנות להתפלל יחד כאן במקום קדוש זה, שקושט לרגל האירוע בצבעיה של הקוסטודיה. לצידו של דגל הקוסטודיה, היה גם רפרודוקציה של אחד מהחותמות המוקדמות ביותר של הקוסטודיה, המייצגות את מרים הבתולה ואת השליחים מקבלים את רוח הקודש ואת רחיצת הרגליים.
יותר מאשר נוכחות פרנציסקאנית במקום זה, זהו באמת יום חג אמיתי מבחינה ליטורגית המביא אותנו להרהר לעומק ברז של חג השבועות. במגוון תרבותי של הנוכחים, אפילו שלא יכלו להבין האחד את שפתו של השני, האחדות והאמונה של הנוכחים היתה מוחשית. כאשר כל אחד אמר את תפילת "אבינו שבשמיים" בקול רם בשפתו שלו, נשמע מלמול הרמוני שעלה גבוה לגג של המבנה והיה מעין מזמור של אחדות.
לאחר האירוע, שליחים חדשים אלו נתמלאו ברוח הקודש הלכו לדרכם, מלאים בכוח להיכנס לזמן הרגיל של הכנסייה ולגלות שהאפיפיור פרנסיס קרא ל"הפתעות של האל" בחיינו שלנו.