ביום רביעי, ה-5 בינואר, הקוסטוס ערך את הכניסה המסורתית לבית לחם בערב החג של האפיפניה. מתוך שלושת הכניסות שלאחר החג של קתרינה הקדושה, זוהי הכניסה הפשוטה ביותר, למרות שהיא כוללת או אותו פרוטוקול הנדרש לפתיחת שלושת שערי הברזל הכבדים, אשר בשנים האחרונות חוסמות את הדרך של הפטריארכים לקבר רחל ה"מבודד".
כ-30 מכוניות, מבית לחם, בית ג’אלה ומבית סאחור, הצטרפו לאלו שהגיעו מבית לחם על מנת ללוות את הקוסטוס לבזיליקה בכניסתו ל-"תה דאום" שבכנסיית קתרינה הקדושה.
ברם העובדה שמה שהיה יום של חגיגות באופן בלתי נמנע הושפע עקב האירועים האחרונים באזור.
ב-מאר אליאס, הקוסטוס ביטא את רגשי האהדה לקולונל הישראלי אשר שכל את אחיו באסון השרפה שבהר הכרמל; לאחר ארוחת הצהריים הוא הלך עם כל חברי מועצת המנהלים של הקוסטודיה ועם האחים הפרנציסקאנים איבראהים ו-סאמיר, הפרנציסקאני המצרי והקופטי-קתולי וביטא את תנחומיו לקופטים האורתודוכסים
האב אנטוניוס אורשלימי, שייצג את הארכיבישוף אנבא אברהם, קיבל אותם בשעות אחר הצהריים ושם נכחו גם מספר רב של מוסלמים שבאו כחלק מהאבל תוך גינוי פה אחד של מתקפת הטרור.
אחר הצהריים, לאחר תפילת הערבית הראשונה, בשעה שהפרנציסקאנים נשארו בבזיליקה או קראו את המקראות, הקוסטוס, נתלווה אל האח הפרנציסקאני מרוואן דידאס וסגניו, ועם האח הפרנציסקאני רמי חייתאם ו-יאלדה אסקריייה, וביקרו בקהילה על מנת להרחיב את הברכות לרגל החגים, ולמדו אודות המיזמים שלהם וחלקו עימם שמחות וצער.
בשנה זו גם חוו את הצער על האחות אנאייד מהמסדר הדומיניקאני של קתרינה הקדושה מ-סיינה אשר איבדו לאחרונה שלושה חברים בהתקפות טרור מהתקופה האחרונה בעיראק, וגם הצער על שלושת הנזירות מהלב הטהור של מרים אשר עדיין מתאבלים על מותן הפתאומי של שלושת הנזירות בתאריך ה-24 בדצמבר.
כאשר, באחד מביקוריו, הקוסטוס פגש קהילות אלו שלאחרונה ידעו תקופות קשות, הצער של חלקם היה גם הצער של האחרים והמחלה של אח פרנציסקאני בקוסטודיה הינו נושא לדאגה לכולם.
יחד עם המנהיגים של תנועת הצופים וה"פעולה הקתולית", האח הקוסטוס עמד על דעתו כי הפעילות המוצעות חייבות להפיץ את הרוח הדתית וכי יש לכוונם בייחוד לצעירים על מנת לאפשר להם להתבגר ולהיהפך למבוגרים צעירים ואחראים, המסוגלים לשרת את הקהילה המקומית ברוח של אחדות ביצירה לטובת הכלל.
אותן כוונות לא היו רחוקות מרוח זו, כשבחצות הלילה הקוסטוס חנך את מעגל סעודות האדון אשר המשיכו בכל רבע שעה החל מחצות ועד השעה שבע בבוקר.
הלטינים אחר כך המשיכו בחגיגות בבוקר של חג האפיפניה עם סעודת האדון [מיסה] החגיגית שנערכה ע"י הקוסטוס, ונכחו בה הקונסולים הכלליים של ארבעת האומות הלטיניות.
לבינתיים, תשומת הלב של העיר היתה בכניסות של הפטריארכים האורתודוכסים המזרחיים והבישופים אשר החלו את חגיגות חג המולד שלהם.
ב-24 בדצמבר, תנועת הצופים הקתולית, החייתה את סעודת האדון, עם היוצא מן הכלל של תנועת הצופים הקופטית, אשר נותרו דוממים, כשהארכיבישוף הקופטי ערך את כניסתו באופן דיסקרטי על מנת לציין את האבל של הקהילה.
משך כל היום, כנסיית המולד, ובייחוד המערה, הדהדו השירים, כולל של הכנסיות המזרחיות אשר נמשכו בזו אחר זו בטקסים המגוונים. לאחר מכן, בסוף כל תפילות הערבית, היה זה תורו של הקוסטוס וכל האחים הפרנציסקאנים אשר באו להביא לילד ישוע את המתנות של שלושת החכמים: זהב, מור ולבונה.
הקוסטוס, המחזיק את הילד ישוע, נסיך השלום היושב על כסאו, סבב את המתחם של הכנסייה, ובכך מעניק למאמינים זמן על מנת לבטא את הערצתם לבן האלוהים שנהיה בשר, להעריכו כייצוג סימבולי.
למשך מספר שעות, היתה שביתת נשק בבזיליקה. המאמינים המקומיים עזבו, והותירו מקום לאותם עולי רגל אמיצים, בשעה שמאחורי הקלעים, האורתודוכסים התכוננו ללילה ארוך יחד – הקופטים, הסורים והיונים האורתודוכסים, שבו ישירו את הרז של לידת המשיח באותו זמן בבזיליקה, כל אחד בהתאם לתרבותו ובשפתו….השמחה של חג המולד החדש מאיר מחדש את האור של התקווה.
Mab