השבוע הקדוש וטקסיו השונים הסתיים. בעבור חלק מהאחים הפרנציסקאנים הצעירים, היתה זו חוויה ייחודית שלא תאמן – מהתחלה מלאת שמחה כשנופפו בידיהם ושרו שירים עלי גיטרה בשעה שירדו מהמדרונות של הר הזיתים בתהלוכה של יום ראשון של הלולבים, ועד לאירוע המשמח ביותר, כשחגגו את תחייתו של ישוע והופעתו בכפר קטן הנקרא עמאוס. בין לבין – רחיצת רגלי התלמידים ביום חמישי הקדוש, הצליבה של יום שישי הגדול והמוות והאור הנצח ביום שבת הקדוש (ערב השימורים של פסחא): המשכיות של אירועים שהותירו את חותמם ללא ספק על מי שחווה בפעם הראשונה את חג הפסחא בארץ הקודש.
"עבורי, היתה זו חוויה נפלאה", אומר האח אדוארדו גוטירז, שעמד בפתח הדלת של הבזיליקה לאחר כל הטקסים."בימים חשובים כמו זה, כולנו רוצים להיות כאן בארץ הקודש." המשיך אדוארדו, שהגיע ממקסיקו לפני חצי שנה. עבורו "השתתפות פעילה בכל האירועים הליטורגיים" היו חשובים מאד והובילו אתו הבנה עמוקה יותר ולאחדות רבה יותר עם האל. "דבר זה מאפשר לי לאשרר את הקריאה לשירות הכנסייה. את הקריאה הפרנציסקאנית, כאן בארץ הקודש", הוא מוסיף ומתאר כיצד היה לו קשה לעזוב את ארצו ובייחוד את משפחתו וחבריו. "אולם מצאתי משפחה חדשה כאן, מעין ארץ מולדת חדשה.",הוא ממשיך לפני שמיהר לתפוס ולהשיג את המיניבוס שיחזיר אותו לירושלים.
היו אלו רגשות שלרבים מהאחים הפרנציסקאנים שחוו מי ששהה במנזר של סאן סלבטורה, בבית ההארחה, משך אירועים אלו. במקור הוא הגיע מהודו, כהן דת כריזמטי, פאראס פרמר, שבילה את חג הפסחא הראשון שלו בארץ הקודש. "זוהי חוויה שמשנה את עומק העצמי שלי", הוא אומר, מדבר בכיכר הלן הקדושה. "חשתי כה ענו....עד לנקודה שביום שישי, מצאתי את עצמי ליד קברו של האדון, כמעט חשתי במודעות", הוא מסביר, מאשש שברגע זה הוא היה במצב של טראנס. "יתרה על כך, לאחר האירועים הללו הליטורגיה מקבלת משמעות חדשה; היא הופכת ליותר אוטנטית", הוא מוסיף. עבור כהן דת הודי זה, שבארצו ישנם רק 2.5% נוצרים, שנראים כמו אחוז קטן אולם מייצג כ-30 מיליון איש בארץ שבה מתגוררים 1,240,000,000 תושבים, הדבר החשוב ביותר, הוא בוחר להדגיש, שכל אחד מאיתנו התנסה בתהליך של שינוי באמצעות קתרזיס משך הייסורים, המוות ותחייתו של ישוע. "מאז, אני מרגיש כאילו אני אדם חדש ואני מקווה להראות לקהילה שלי את השינוי שחוויתי כאן בירושלים", הוא מסיים,כשהמזוודות מוכנות לחזרתו הביתה.
עבור האח איבלדו אוונגליסטה, היתה זו הפעם השנייה, אולם הוא אומר שזה היה כמו בפעם הראשונה. "באמת עלינו לחשוב על עצמנו כברי מזל, משום שמנוצרים רבים נמנעת מהם ההזדמנות שהיתה לנו לחגוג בחלק זה בעולם היכן שמרוכזים בה כל המקומות הקדושים", הסביר איבלדו, שעזב את עיר הולדתו (מנדוזה) לפני שנתיים. "אולם בו זמנית, פריבילגיה זו מעניקה לנו אחריות רבה יותר כלפי האחרים, משם שמחייב אתנו לפתח אידיאל של מתן שירות לאחרם", הוא מסביר. הוא מתעקש כי הרעיון לחגוג את חג הפסחא בארץ הקודש הינה פריבילגיה והוא מעודד עוד עולי רגל. אחרי הכל, במולדתו, ברזיל,יש את הפוטנציאל הגדול ביותר משום שיש שם בסביבות 150 מיליון קתולים. לפי איבלדו, הדבר החשוב ביותר הוא "שלא נאבד את תחושת הקהילה שלנו כנוצרים משום שבניגוד לאמריקה הלטינית, כאן במזרח התיכון אנו מיעוט קטן, ולכן חשוב ביותר שבימים כאלו יש להדגים שאנו חיים בקהילה חייה".
לאחר השבוע הקדוש השלישי שלו בירושלים, אגוסטיחו מלטבלה, הינו "וותיק" באירועים אלו, אולם הוא נשבה בקסם של ההתנסות של פרחי הכהונה שחוו את חג הפסחא הראשון שלהם. "אתה יכול לראות את תגובותיהם ואתה נזכר בתגובה שלך בפעם הראשונה כאן, מוצף רגשות ותחושות". הוא הסביר לפני שצילם מספר תמונות מהנוף מהבזיליקה של עמאוס. המעבר מדרך הצלב לקבר מעניקה המשכיות, מעוררת אצלנו רגשות ביחס לסבלו של ישוע" , הוא ממשיך, מפנה אותנו לאחרים ולעצמנו על מנת לחלוק בסבל. בו זמנית, זה מעלה אותנו להיות שותפים בשמחה ובאושר של הלידה מהתחייה, מקור תקווה בתוקפה היסטורית המאופיינת במשבר (פוליטי, מוסדי, כלכלי, מוראלי וערכי) ושל חוסר וודאות.
אירוע חג הפסחא "צריכים להחזיר אותנו אחורנית ברגרסיה המחזירה אותנו לרגע שבו ישוע היה כאן על מנת לאפשר לנו להאזין למילותיו וללכת לפי הדוגמא שלו", ממשיך אגוסטיחו, שהגיע לכאן לפני שלוש שנים מ-מוזמביק. "כל מי שהגיע לכאן הוא שני השליחים שראו את ישוע קם לתחייה כאן, בעמאוס, ושינו את שאר עולם בהעברת הרעיון שהמסר של ישוע לא פס מהעולם, אלא נמצא בלב של כל מאיתנו ולכך ביטוי בכל אחד ממעשינו".
"עבורי, היתה זו חוויה נפלאה", אומר האח אדוארדו גוטירז, שעמד בפתח הדלת של הבזיליקה לאחר כל הטקסים."בימים חשובים כמו זה, כולנו רוצים להיות כאן בארץ הקודש." המשיך אדוארדו, שהגיע ממקסיקו לפני חצי שנה. עבורו "השתתפות פעילה בכל האירועים הליטורגיים" היו חשובים מאד והובילו אתו הבנה עמוקה יותר ולאחדות רבה יותר עם האל. "דבר זה מאפשר לי לאשרר את הקריאה לשירות הכנסייה. את הקריאה הפרנציסקאנית, כאן בארץ הקודש", הוא מוסיף ומתאר כיצד היה לו קשה לעזוב את ארצו ובייחוד את משפחתו וחבריו. "אולם מצאתי משפחה חדשה כאן, מעין ארץ מולדת חדשה.",הוא ממשיך לפני שמיהר לתפוס ולהשיג את המיניבוס שיחזיר אותו לירושלים.
היו אלו רגשות שלרבים מהאחים הפרנציסקאנים שחוו מי ששהה במנזר של סאן סלבטורה, בבית ההארחה, משך אירועים אלו. במקור הוא הגיע מהודו, כהן דת כריזמטי, פאראס פרמר, שבילה את חג הפסחא הראשון שלו בארץ הקודש. "זוהי חוויה שמשנה את עומק העצמי שלי", הוא אומר, מדבר בכיכר הלן הקדושה. "חשתי כה ענו....עד לנקודה שביום שישי, מצאתי את עצמי ליד קברו של האדון, כמעט חשתי במודעות", הוא מסביר, מאשש שברגע זה הוא היה במצב של טראנס. "יתרה על כך, לאחר האירועים הללו הליטורגיה מקבלת משמעות חדשה; היא הופכת ליותר אוטנטית", הוא מוסיף. עבור כהן דת הודי זה, שבארצו ישנם רק 2.5% נוצרים, שנראים כמו אחוז קטן אולם מייצג כ-30 מיליון איש בארץ שבה מתגוררים 1,240,000,000 תושבים, הדבר החשוב ביותר, הוא בוחר להדגיש, שכל אחד מאיתנו התנסה בתהליך של שינוי באמצעות קתרזיס משך הייסורים, המוות ותחייתו של ישוע. "מאז, אני מרגיש כאילו אני אדם חדש ואני מקווה להראות לקהילה שלי את השינוי שחוויתי כאן בירושלים", הוא מסיים,כשהמזוודות מוכנות לחזרתו הביתה.
עבור האח איבלדו אוונגליסטה, היתה זו הפעם השנייה, אולם הוא אומר שזה היה כמו בפעם הראשונה. "באמת עלינו לחשוב על עצמנו כברי מזל, משום שמנוצרים רבים נמנעת מהם ההזדמנות שהיתה לנו לחגוג בחלק זה בעולם היכן שמרוכזים בה כל המקומות הקדושים", הסביר איבלדו, שעזב את עיר הולדתו (מנדוזה) לפני שנתיים. "אולם בו זמנית, פריבילגיה זו מעניקה לנו אחריות רבה יותר כלפי האחרים, משם שמחייב אתנו לפתח אידיאל של מתן שירות לאחרם", הוא מסביר. הוא מתעקש כי הרעיון לחגוג את חג הפסחא בארץ הקודש הינה פריבילגיה והוא מעודד עוד עולי רגל. אחרי הכל, במולדתו, ברזיל,יש את הפוטנציאל הגדול ביותר משום שיש שם בסביבות 150 מיליון קתולים. לפי איבלדו, הדבר החשוב ביותר הוא "שלא נאבד את תחושת הקהילה שלנו כנוצרים משום שבניגוד לאמריקה הלטינית, כאן במזרח התיכון אנו מיעוט קטן, ולכן חשוב ביותר שבימים כאלו יש להדגים שאנו חיים בקהילה חייה".
לאחר השבוע הקדוש השלישי שלו בירושלים, אגוסטיחו מלטבלה, הינו "וותיק" באירועים אלו, אולם הוא נשבה בקסם של ההתנסות של פרחי הכהונה שחוו את חג הפסחא הראשון שלהם. "אתה יכול לראות את תגובותיהם ואתה נזכר בתגובה שלך בפעם הראשונה כאן, מוצף רגשות ותחושות". הוא הסביר לפני שצילם מספר תמונות מהנוף מהבזיליקה של עמאוס. המעבר מדרך הצלב לקבר מעניקה המשכיות, מעוררת אצלנו רגשות ביחס לסבלו של ישוע" , הוא ממשיך, מפנה אותנו לאחרים ולעצמנו על מנת לחלוק בסבל. בו זמנית, זה מעלה אותנו להיות שותפים בשמחה ובאושר של הלידה מהתחייה, מקור תקווה בתוקפה היסטורית המאופיינת במשבר (פוליטי, מוסדי, כלכלי, מוראלי וערכי) ושל חוסר וודאות.
אירוע חג הפסחא "צריכים להחזיר אותנו אחורנית ברגרסיה המחזירה אותנו לרגע שבו ישוע היה כאן על מנת לאפשר לנו להאזין למילותיו וללכת לפי הדוגמא שלו", ממשיך אגוסטיחו, שהגיע לכאן לפני שלוש שנים מ-מוזמביק. "כל מי שהגיע לכאן הוא שני השליחים שראו את ישוע קם לתחייה כאן, בעמאוס, ושינו את שאר עולם בהעברת הרעיון שהמסר של ישוע לא פס מהעולם, אלא נמצא בלב של כל מאיתנו ולכך ביטוי בכל אחד ממעשינו".