ליל השימורים של חג הפסחא, בכנסיית הקבר, מתחיל בשחר של יום שבת של הפסחא. לפני 10 בבוקר, תחייתו של ישוע האדון כבר נחוגה, וזהו הזמן להחלפת ברכות, איחולים וחיוכים.
הנוצרים בירושלים, מתעוררים ביום זה מוקדם מאד. עולי רגל רבים נסעו מרחק רב; הם מסתובבים ברחובות העיר העתיקה אפילו בטרם השמש זורחת, משום שהדרך אל כנסיית הקבר כיום סובלת מנקודות בידוק רבות אשר מנסות להבטיח בטחון. לאחר ליל השימורים של הלטינים, היוונים-אורתודוכסים יערכו את טקסיהם – הטקס של "האש הקדושה" – וכנסיית הקבר הינו יעד שאליו ממהרים כולם.
"האמא של כל ימי השימורים" נחוג במקום של האנסטזיס, וההודעה על התחייה מתקיימת ממול לאבן המוביל לתוך הקבר, על גבי האבן שעליה הונחה גופת ישוע, בקבר שבבוקר חג הפסחא נמצא ריק "אל תפחדי! אני יודע שאת ישוע שנצלב מחפשות אתן. הוא אינו כאן. הוא קם לתחייה, כפי שאמר." העוגב [אורגן] מנגן, הפעמון מצלצל והאנשים שרים. זה עלול להראות מוזר לחגוג את ליל השימורים בשעות המוקדמות של הבוקר כאשר בכל מקום אחר הוא מתרחש בערב של יום שבת של תקופת פסחא, ומסתיים בלילה המוביל ליום ראשון. דבר זה הינו עקב דרשות של מקום זה [כנסיית הקבר], כאשר הטקסים והזמנים הינם מווסתים בקפדנות רבה וביום שבת בבוקר הרי זה כבר חג הפסחא.
ליל השימורים נערך ע"י הפטריארך, מונסיניור פואד טוואל. גם הבוקר, כרגיל, האחים הפרנציסקאנים של הקוסטודיה של ארץ הקודש מלווים אותו ומכניסים אותו לבזיליקה בתהלוכה המתחלה ממנזר סאן סלבטורה אל הפטריארכיה הלטינית ומשם לכנסיית הקבר. עולי הרגל הולכים אחריהם, מי שיכול נכנס עימם אולם לרוע המזל רבים נותרים בחוץ. הטקס מתחיל בדלת כשאר מונסיניור טוואל מברך את "האש החדשה".
זו האש החיה של כבוד ותהילת האל, אשר הוא [האל] העביר לאדם באמצעות בנו, ישוע המשיח. האורות מהנרות, בידיהם של החוגגים והמאמינים, מהבהבים בחשכה החלקית של כנסיית הקבר, בשעה הפטריארך מגיע למזבח על מנת להדליק את הנר של חג הפסחא: "מי ייתן והאור של ישוע המשיח אשר קם לתחייה יאיר את כל הדברים בהודו." ליל השימורים ממשיך עם ליטורגיה ארוכה של דבר האלוהים, אשר דרכו הוד ונפלאות האדון שעשה בעבור עמו, החל מששת ימי הבריאה, הינם נקראים והדיווח על התחייה לפי ספר הבשורה לפי מתי הנקרא לפני הדלת של הקבר. "הוא איננו כאן. הוא קם לתחייה, כפי שאמר." בירושלים, זה כבר חג הפסחא.
מאת – סרנה פיציריאלו.
תמונות – מארי ארמל ביליאו
הנוצרים בירושלים, מתעוררים ביום זה מוקדם מאד. עולי רגל רבים נסעו מרחק רב; הם מסתובבים ברחובות העיר העתיקה אפילו בטרם השמש זורחת, משום שהדרך אל כנסיית הקבר כיום סובלת מנקודות בידוק רבות אשר מנסות להבטיח בטחון. לאחר ליל השימורים של הלטינים, היוונים-אורתודוכסים יערכו את טקסיהם – הטקס של "האש הקדושה" – וכנסיית הקבר הינו יעד שאליו ממהרים כולם.
"האמא של כל ימי השימורים" נחוג במקום של האנסטזיס, וההודעה על התחייה מתקיימת ממול לאבן המוביל לתוך הקבר, על גבי האבן שעליה הונחה גופת ישוע, בקבר שבבוקר חג הפסחא נמצא ריק "אל תפחדי! אני יודע שאת ישוע שנצלב מחפשות אתן. הוא אינו כאן. הוא קם לתחייה, כפי שאמר." העוגב [אורגן] מנגן, הפעמון מצלצל והאנשים שרים. זה עלול להראות מוזר לחגוג את ליל השימורים בשעות המוקדמות של הבוקר כאשר בכל מקום אחר הוא מתרחש בערב של יום שבת של תקופת פסחא, ומסתיים בלילה המוביל ליום ראשון. דבר זה הינו עקב דרשות של מקום זה [כנסיית הקבר], כאשר הטקסים והזמנים הינם מווסתים בקפדנות רבה וביום שבת בבוקר הרי זה כבר חג הפסחא.
ליל השימורים נערך ע"י הפטריארך, מונסיניור פואד טוואל. גם הבוקר, כרגיל, האחים הפרנציסקאנים של הקוסטודיה של ארץ הקודש מלווים אותו ומכניסים אותו לבזיליקה בתהלוכה המתחלה ממנזר סאן סלבטורה אל הפטריארכיה הלטינית ומשם לכנסיית הקבר. עולי הרגל הולכים אחריהם, מי שיכול נכנס עימם אולם לרוע המזל רבים נותרים בחוץ. הטקס מתחיל בדלת כשאר מונסיניור טוואל מברך את "האש החדשה".
זו האש החיה של כבוד ותהילת האל, אשר הוא [האל] העביר לאדם באמצעות בנו, ישוע המשיח. האורות מהנרות, בידיהם של החוגגים והמאמינים, מהבהבים בחשכה החלקית של כנסיית הקבר, בשעה הפטריארך מגיע למזבח על מנת להדליק את הנר של חג הפסחא: "מי ייתן והאור של ישוע המשיח אשר קם לתחייה יאיר את כל הדברים בהודו." ליל השימורים ממשיך עם ליטורגיה ארוכה של דבר האלוהים, אשר דרכו הוד ונפלאות האדון שעשה בעבור עמו, החל מששת ימי הבריאה, הינם נקראים והדיווח על התחייה לפי ספר הבשורה לפי מתי הנקרא לפני הדלת של הקבר. "הוא איננו כאן. הוא קם לתחייה, כפי שאמר." בירושלים, זה כבר חג הפסחא.
מאת – סרנה פיציריאלו.
תמונות – מארי ארמל ביליאו