12-13 במאי. תקופת חג הפסחא מגיעה אל סיומה: שמחת הפסחא דורשת זמן רב על מנת להכות שורש בלבבות ולהפך לחוויה של לידה מחודשת! וכמו כן על דבר זה להוות אישור מחדש כחגיגה: הטקס של היום הינו הראשון ובעוד עשרה ימים יגיע יומו של יום ראשון הגדול של חג השבועות [פנטקוסט בלעז].
בערב החג, הגענו לקפלה של העלייה השמיימה שבהר הזיתים, וגילינו מחדש את האווירה של "חג הפסחא המשותף". לוח השנה הגרגוריאני וה-יוליאני ציינו את אותו התאריך של חג הפסחא והן של החג של העלייה השמיימה. האזור של המקום הקדוש היה מלא באוהלים של הפרנציסקאניים, היוונים האורתודוכסים, הקופטים, הסורים והארמנים. ובאם האוהלים של הפרנציסקאנים לא הראו חדשנות משום שהם "מביאים תועלת" ומבצעים את הטקסים במקום הקדוש, אזי כל אנשי הדת והמאמינים מן הושרה אשר לקחו חלק בעלייה לרגל ביקרו את האהלים של הזרמים הנוצריים האחרים, אשר לכל אחד מהם היה קישוט ייחודי ואחר למזבח.
באופן זה, יכולנו להבין ממש כמו בחג הפסחא, כי הדו-קיום של ההבדלים מדגישים כיצד כל אחד חוגג את האמת אשר מאחדת אותנו: האמונה בישוע המשיח אשר קם לתחייה ועלה השמיימה.
עפיפון עף בשמיים, מלווה בתהלוכה מסביב למקום הקדוש עם סיומה של תפילת הערבית שנחוגה ע"י הפרנציסקאנים. עפיפון זה נוצר במקצועיות, אולם מחומרים דלים ומזנב ארוך והוא הועף ע"י שלושה שובבים אשר שינו את מעופו במעגל מעל למקום הקדוש עד שהורידו אותו בסוף התהלוכה. היתה זו השתתפות ברוח החברות בחניכת הטקס של העלייה השמיימה מצידם של המוסלמים.
התפילה והטקס המכובד של ערב החג, בחצות, החל בסעודת האדון [מיסה] אשר בעקבותיה אחד אחרי השני – ללא הפסקה – עד שהשיא של האירועים, האוכריסטיה [קבלת הלחם והיין] נערך ע"י סגן הקוסטוס, האח הפרנציסקאני ארטמיו ויטורס ב-05:30 הבוקר (ה-13 במאי). יום חג זה נחגג במקום שבו ישוע האדון נזכר שוב מחדש, בתפילה של הערצה ותודה לחזרתו לירושלים עם שמחה רבה.
איירין בושטי
בערב החג, הגענו לקפלה של העלייה השמיימה שבהר הזיתים, וגילינו מחדש את האווירה של "חג הפסחא המשותף". לוח השנה הגרגוריאני וה-יוליאני ציינו את אותו התאריך של חג הפסחא והן של החג של העלייה השמיימה. האזור של המקום הקדוש היה מלא באוהלים של הפרנציסקאניים, היוונים האורתודוכסים, הקופטים, הסורים והארמנים. ובאם האוהלים של הפרנציסקאנים לא הראו חדשנות משום שהם "מביאים תועלת" ומבצעים את הטקסים במקום הקדוש, אזי כל אנשי הדת והמאמינים מן הושרה אשר לקחו חלק בעלייה לרגל ביקרו את האהלים של הזרמים הנוצריים האחרים, אשר לכל אחד מהם היה קישוט ייחודי ואחר למזבח.
באופן זה, יכולנו להבין ממש כמו בחג הפסחא, כי הדו-קיום של ההבדלים מדגישים כיצד כל אחד חוגג את האמת אשר מאחדת אותנו: האמונה בישוע המשיח אשר קם לתחייה ועלה השמיימה.
עפיפון עף בשמיים, מלווה בתהלוכה מסביב למקום הקדוש עם סיומה של תפילת הערבית שנחוגה ע"י הפרנציסקאנים. עפיפון זה נוצר במקצועיות, אולם מחומרים דלים ומזנב ארוך והוא הועף ע"י שלושה שובבים אשר שינו את מעופו במעגל מעל למקום הקדוש עד שהורידו אותו בסוף התהלוכה. היתה זו השתתפות ברוח החברות בחניכת הטקס של העלייה השמיימה מצידם של המוסלמים.
התפילה והטקס המכובד של ערב החג, בחצות, החל בסעודת האדון [מיסה] אשר בעקבותיה אחד אחרי השני – ללא הפסקה – עד שהשיא של האירועים, האוכריסטיה [קבלת הלחם והיין] נערך ע"י סגן הקוסטוס, האח הפרנציסקאני ארטמיו ויטורס ב-05:30 הבוקר (ה-13 במאי). יום חג זה נחגג במקום שבו ישוע האדון נזכר שוב מחדש, בתפילה של הערצה ותודה לחזרתו לירושלים עם שמחה רבה.
איירין בושטי