שמונים קילומטר מבירות, דיר מימאס הינו כפר יפיפה המושך מבקרים הבאים מרחוק על מנת לנעריך את הנוף ואת הבתים שבינות עצי הזית. עצי הזית הינם הריאות של הכפר. הם מעצבים את המסורת שלו והם הבסיס לכלכלה של הכפר - שמן בעבור הכפר של דיר מימאס שווה ערך ליין ב-בורדו.
אפילו שמו של הכפר הינו יוצא מן הכלל. מביא יחד את תושביו במגוון רב. דיר משמעותו הלשונית הינה "בית" או "מנזר" ו-מימאס – מתייחס לקדוש מימאס (או: מאמה), הקדוש המעונה הגדול והפטרון של הכפר.
מרים הבתולה בכוחה להביא יחד את כל הבנים והבנות של הכפר. משך שלושת השנים האחרונות, כל המקומיים התאספו סביב הבתולה מרים ביום החג שלה בכנסייה הלטינית של האבות הפרנציסקאנים של גבירתנו של העלייה השמיימה.
המשתתפים ביום החג כללו גם 14 משפחות של נוצרים מעיראק שמצאו מקום מקלט לאחר שעזרו את ארצם על מנת להימלט מכיבוש של המדינה האסלאמית דאע"ש. מאז, הם חיים בקרב התושבים שקיבלו אותם ואשר מסייעים להם להתאקלם.
השנה, יום החג של גבירתנו של העלייה השמיימה היה מיוחד. היעד היה לערוך יום חג לפי מסורת הכפר שיכול להביא את הכפרים הלבנונים הסמוכים שבעצמם ידועים בפסטיבלים שנתיים בעצמם.
כולם התאספו סביב הבתולה. צעירים וזקנים, לבנונים מכל בני הדתות, עיראקים ואפילו משפחות סוריות מוסלמיות שמצאו מקלט בדיר מימאס. קבוצה מ-יוניפיל, כח האו"ם של האומות המאוחדות, גם הצטרפו למשפחה של מאר מימאס לרגל יום החג.
יום החג נחוג ברצף של יומיים. היום הוקדש לילדים הצעירים ביותר ולתושבים של מאר מימאס, שהינן מלבנון, עיראק ואפילו מסוריה, כמו גם משפחות מבירות שבאו לחגוג את העלייה השמיימה בכפריהם שלהם עם בני משפחתם. הפעילות אורגנה וכללה פעילות לכל הגילאים. המקום של הקהילה הלטינית היה מלא בשמחה ומוסיקה שניתן היה לשמוע בכפר עצמו.
יום החג של העלייה השמיימה שנחוג היה כפול. בצהריים של ה-15 באוגוסט, צעירה עיראקית הוטבלה בכנסייה שלנו הפכה לבת שלנו. העדים לטבילה היו שני לבנונים החיים במאר מימאס מיד לאחר הטבילה ולאחר חיתוך העוגה, כל האמהות והנשים מהכפר החליפו את השמלות הארוכות לטובת הסינרים על מנת להכין מטעמים ומאכלים לבנונים ועיראקיים, שהוגשו בכיכר היפה של הכנסייה בשעות הערב. המאכלים הוכנו בכל בית, ובשעה שש בערב כשהפעמון צלצל על מנת להזכיר את החג של מרים הקדושה ועל מנת להזכיר שיש להיפגש באירוע הרוחני של סעודת האדון. האירוע נחוג בכנסיה הלטינית של גבינו של העלייה השמיימה, בנוכחות של תושבי ונציגי כל הזרמים הדתיים: לטינים, מרונים, מלכיתים, אורתודוכסים ופרוטסטנטים.הקבוצה של יוניפיל, מלוה ע"י כהן הדת שלהם, נכחה גם כן. לאחר סעודת האדון היתה תהלוכה בכפר, שהחלה בכנסייה ולאחר מכן שבה אליה היכן שהעדה קיבלה את הברכה הסופית.
כשהערב החל, המקום החל להיראות ככוורת דבורים. הנשים שהכינו את האוכל הציגו אותו באופן יפה והצעירים והגברים ישבו בכיסאות, שולחנות עם כלים מוסיקליים בשעה שהילדים רצו מסביב לכל כיוון.... בנוסף, היה גם הפתעה שליוותה את המטעמים של הלבנונים ושל העיראקים: פאלה טעימה שהוכנה ע"י החיילים הפרדים של יוניפיל.
כולם התאספו סביב השולחן ותקליטן העיר את הערב עם קולות של להקה מוסיקלית והחגיגה המשיכה עד לעליית השמש ביום למחרת.
הבוקר שלאחר מכן הגיע ועלה מעל לכפר; הצליל היחידי שניתן היה לשמוע היה רשרוש העצים ושירת הציפורים.
יום חג המראה לנו כי למרות המגוון שלנו, אנו יכולים להיות יחד בשלום ובשמחה. הבה ונתפלל למרים הבתולה על מנת להגן על מאר מימאס ועל לבנון האהובה שלנו.
תאופיק בו מרחי
אפילו שמו של הכפר הינו יוצא מן הכלל. מביא יחד את תושביו במגוון רב. דיר משמעותו הלשונית הינה "בית" או "מנזר" ו-מימאס – מתייחס לקדוש מימאס (או: מאמה), הקדוש המעונה הגדול והפטרון של הכפר.
מרים הבתולה בכוחה להביא יחד את כל הבנים והבנות של הכפר. משך שלושת השנים האחרונות, כל המקומיים התאספו סביב הבתולה מרים ביום החג שלה בכנסייה הלטינית של האבות הפרנציסקאנים של גבירתנו של העלייה השמיימה.
המשתתפים ביום החג כללו גם 14 משפחות של נוצרים מעיראק שמצאו מקום מקלט לאחר שעזרו את ארצם על מנת להימלט מכיבוש של המדינה האסלאמית דאע"ש. מאז, הם חיים בקרב התושבים שקיבלו אותם ואשר מסייעים להם להתאקלם.
השנה, יום החג של גבירתנו של העלייה השמיימה היה מיוחד. היעד היה לערוך יום חג לפי מסורת הכפר שיכול להביא את הכפרים הלבנונים הסמוכים שבעצמם ידועים בפסטיבלים שנתיים בעצמם.
כולם התאספו סביב הבתולה. צעירים וזקנים, לבנונים מכל בני הדתות, עיראקים ואפילו משפחות סוריות מוסלמיות שמצאו מקלט בדיר מימאס. קבוצה מ-יוניפיל, כח האו"ם של האומות המאוחדות, גם הצטרפו למשפחה של מאר מימאס לרגל יום החג.
יום החג נחוג ברצף של יומיים. היום הוקדש לילדים הצעירים ביותר ולתושבים של מאר מימאס, שהינן מלבנון, עיראק ואפילו מסוריה, כמו גם משפחות מבירות שבאו לחגוג את העלייה השמיימה בכפריהם שלהם עם בני משפחתם. הפעילות אורגנה וכללה פעילות לכל הגילאים. המקום של הקהילה הלטינית היה מלא בשמחה ומוסיקה שניתן היה לשמוע בכפר עצמו.
יום החג של העלייה השמיימה שנחוג היה כפול. בצהריים של ה-15 באוגוסט, צעירה עיראקית הוטבלה בכנסייה שלנו הפכה לבת שלנו. העדים לטבילה היו שני לבנונים החיים במאר מימאס מיד לאחר הטבילה ולאחר חיתוך העוגה, כל האמהות והנשים מהכפר החליפו את השמלות הארוכות לטובת הסינרים על מנת להכין מטעמים ומאכלים לבנונים ועיראקיים, שהוגשו בכיכר היפה של הכנסייה בשעות הערב. המאכלים הוכנו בכל בית, ובשעה שש בערב כשהפעמון צלצל על מנת להזכיר את החג של מרים הקדושה ועל מנת להזכיר שיש להיפגש באירוע הרוחני של סעודת האדון. האירוע נחוג בכנסיה הלטינית של גבינו של העלייה השמיימה, בנוכחות של תושבי ונציגי כל הזרמים הדתיים: לטינים, מרונים, מלכיתים, אורתודוכסים ופרוטסטנטים.הקבוצה של יוניפיל, מלוה ע"י כהן הדת שלהם, נכחה גם כן. לאחר סעודת האדון היתה תהלוכה בכפר, שהחלה בכנסייה ולאחר מכן שבה אליה היכן שהעדה קיבלה את הברכה הסופית.
כשהערב החל, המקום החל להיראות ככוורת דבורים. הנשים שהכינו את האוכל הציגו אותו באופן יפה והצעירים והגברים ישבו בכיסאות, שולחנות עם כלים מוסיקליים בשעה שהילדים רצו מסביב לכל כיוון.... בנוסף, היה גם הפתעה שליוותה את המטעמים של הלבנונים ושל העיראקים: פאלה טעימה שהוכנה ע"י החיילים הפרדים של יוניפיל.
כולם התאספו סביב השולחן ותקליטן העיר את הערב עם קולות של להקה מוסיקלית והחגיגה המשיכה עד לעליית השמש ביום למחרת.
הבוקר שלאחר מכן הגיע ועלה מעל לכפר; הצליל היחידי שניתן היה לשמוע היה רשרוש העצים ושירת הציפורים.
יום חג המראה לנו כי למרות המגוון שלנו, אנו יכולים להיות יחד בשלום ובשמחה. הבה ונתפלל למרים הבתולה על מנת להגן על מאר מימאס ועל לבנון האהובה שלנו.
תאופיק בו מרחי