חג הלולבים, ה 16 במרץ: בתהלוכה הארוכה של העולים-לרגל, אשר ירדו במדרונות הר הזיתים ביום שטוף-שמש זה של חג הלולבים, היו כמה שהחזיקו שלט האומר: "לאן יוכל ישוע ללכת?" האם המסר היה פוליטי? האם הוא פוליטי גרידא?
"לאן יוכל ישוע ללכת?" האם יוכל להצליח למצוא לעצמו נטיב במהומה שבליבנו? בבוקר, בזמן סעודת-האדון בכנסיית הקבר הקדוש אשר נחגגה במזבח מרים ממגדל, המקראות של ייסורי-ישוע נראו ארוכים לחלק מהמשתתפים. "אי אפשר לשמוע שום דבר בזמן השירה…למה לא משתמשים במיקרופונים?""לאן יוכל ישוע ללכת?" האם הוא אכן נוכח יותר במיסת חג הלולבים של הלטינים מאשר בטכסים של היוונים, הקופטים, הארמנים, או האורתודוכסים, אשר חגגו את היום הראשון של תקופת צום ’הארבעים-יום’ באותו הזמן? "או! תהלוכת הלולבים מסביב הקבר כל כך יפה! הרשרוש המיוחד לנפנוף הלולבים, השירים, ומוזיקת האורגן…"; ולמרגלות הצלב, כמה מאילו שהכריזו בתרועה את כניסתו של ישוע אל העיר, אכן נשארו איתו?
"לאן יוכל ישוע ללכת?" כנסיית ירושלים נכנסת שוב לאירועי השבוע הגדול מבלי השלום המיוחל לארץ. גם הפעם, חג הלולבים אפשר הפסקת אש, לפחות בירושלים. קהל נוצרים עצום מחמש היבשות, וכן מין הכנסיות ביפו, נצרת-מגדל העמק, ירושלים וממקומות אחרים, הגיעו עם לולבים ביד, ונכנסו לירושלים כשהם מריעים לישוע, בן דוד.
בברכה שחתמה אה האירוע, בכנסיית חנה הקדושה, כבוד הפטריארך מישל סבח, התפלל עבור שלום בארץ הקודש וביקש לחזק את אמונתם של כל הנוצרים. הוא הזמין את כל מי שרוצה להמשיך בשמחת החג, להצטרף אל הלהקה האקומנית ’התקווה’, בערבית ’אל ראג’א’, בשירה ובריקודים.
ברור שביום זה, ישוע חפץ להיות בליבם של הנוצרים אשר הריעו בשבילו וקידמו את פניו בשמחה. וכמו עם כל דבר יפה, הטוב ביותר עדיין לא הגיע… השבוע הגדול רק החל.
MAB
"לאן יוכל ישוע ללכת?" האם יוכל להצליח למצוא לעצמו נטיב במהומה שבליבנו? בבוקר, בזמן סעודת-האדון בכנסיית הקבר הקדוש אשר נחגגה במזבח מרים ממגדל, המקראות של ייסורי-ישוע נראו ארוכים לחלק מהמשתתפים. "אי אפשר לשמוע שום דבר בזמן השירה…למה לא משתמשים במיקרופונים?""לאן יוכל ישוע ללכת?" האם הוא אכן נוכח יותר במיסת חג הלולבים של הלטינים מאשר בטכסים של היוונים, הקופטים, הארמנים, או האורתודוכסים, אשר חגגו את היום הראשון של תקופת צום ’הארבעים-יום’ באותו הזמן? "או! תהלוכת הלולבים מסביב הקבר כל כך יפה! הרשרוש המיוחד לנפנוף הלולבים, השירים, ומוזיקת האורגן…"; ולמרגלות הצלב, כמה מאילו שהכריזו בתרועה את כניסתו של ישוע אל העיר, אכן נשארו איתו?
"לאן יוכל ישוע ללכת?" כנסיית ירושלים נכנסת שוב לאירועי השבוע הגדול מבלי השלום המיוחל לארץ. גם הפעם, חג הלולבים אפשר הפסקת אש, לפחות בירושלים. קהל נוצרים עצום מחמש היבשות, וכן מין הכנסיות ביפו, נצרת-מגדל העמק, ירושלים וממקומות אחרים, הגיעו עם לולבים ביד, ונכנסו לירושלים כשהם מריעים לישוע, בן דוד.
בברכה שחתמה אה האירוע, בכנסיית חנה הקדושה, כבוד הפטריארך מישל סבח, התפלל עבור שלום בארץ הקודש וביקש לחזק את אמונתם של כל הנוצרים. הוא הזמין את כל מי שרוצה להמשיך בשמחת החג, להצטרף אל הלהקה האקומנית ’התקווה’, בערבית ’אל ראג’א’, בשירה ובריקודים.
ברור שביום זה, ישוע חפץ להיות בליבם של הנוצרים אשר הריעו בשבילו וקידמו את פניו בשמחה. וכמו עם כל דבר יפה, הטוב ביותר עדיין לא הגיע… השבוע הגדול רק החל.
MAB