הקוסטוס של ארץ קודש חגג את הביקור של מרים אצל בת דודתה,חנה [אליזבט], בעין כרם, ממש באותו המקום שבו התרחש הביקור.
הוא נתקבל ע"י האח הפרנציסקאני ולדיסלב ברזזינסקי, האח הממונה על המנזר, והאחים הפרנציסקאנים חגגו את סעודת האדון [מיסה] החגיגית בכנסייה העליונה, בשעה שהשאירו את מערת הביקור פנויה לעולי רגל אשר הגיעו בזרם בלתי פוסק.
הקוסטוס, פיירבטיסטה פיצהבלה, ערך את החגיגה, יחד עם שני בישופים, האחד מקנדה והשני מצ’כיה. לאחים הפרנציסקאנים של הקוסטודיה הצטרפו 24 אחים פרנציסקאנים מברזיל, שהיו במסע צליינות בעקבותיו של פרנסיס הקדוש באיטליה ובארץ הקודש כחלק מהמשך גיבוש והרהור על המתן של השירות לכנסייה. המסע, שהיה ביוזמה של הכנס הברזיליאני, הוצע לאחרים הפרנציסקאנים אחרי 25 שנה.
בדרשה שלו, האח הפרנציסקאני פיירבטיסטה פיצהבלה, הציג את פרשנותו של המפגש בין מרים לחנה [אליזבט] כפי שהוצע ע"י האב פרידריך מנס מהמכון הפרנציסקאני לחקר המקרא, בחובקו את הסיפור של הישועה, פרץ שמחה של דחף של רוח הקודש.
התרועה של דוד לפני תיבת הברית "איך יבוא אלי ארון אדוני?" (שמואל ב’, פרק ו:2-12) נענית ע"י אליזבט [חנה] "…וכיצד יקרה לי, שאם האל שלי יגיע אלי?"
הקוסטוס גם הזמין את הנקהלים ללכת בעקבות הדוגמא של מרים וחנה, אשר שתיהן צייתו לפעולה היצירתית של דבר האל. משום שדבר האל – שהוזכר ע"י פיירבטיסטה – הינו תמיד יצירתי, אזי היא פועלת באופן מעמיק והיא היא - עוצמת דבר אלוהים – זו אשר מניעה אותנו. "הבה נהיה מחובקים ע"י המילה הזו [דבר ה’] אשר חיה כיום, יוצרת כיום ומניעה את כל הדברים כיום, אולם גם היא זקוקה לקבלה שלנו, עם אותה רוח הנדיבות והדאגה כמו זו של מרים וחנה."
בסוף החגיגה, הנקהלים צעדו בתהלוכה למערת הביקור על מנת לקבל את ברכתו של הקוסטוס ולאחר מכן, כולם נפגשו בגן של המנזר לכיבוד קל ולהתרעננות.
אחרי הצהריים, הקהילה של ירושלים גם חגגה את סוף החודש של מרים בסעודת האדון [מיסה] אשר נחוגה ע"י כהן הדת הקהילתי, האח הפרנציסקאני איברהים פלטס, מלווה ע"י כהני הדת מסייעים ושני כהני דת איטלקיים, ובראש הקבוצה מ-מודנה היה מונסיניור ויליאם שומאלי, שלאחרונה הוקדש כבישוף, ואשר הצטרף לחגיגות לפני שהובלה התהלוכה עם האיקומה של מרים הקדושה מכנסיית סאן סלבטורה לפטריארכיה, וכלל את בתי הספר הצרפתיים "פרר".
השמחה של מתן הכבוד לבתולה מרים, אפשר לקהל הרב של המאמינים לשכוח את האירועים המטרידים של היום, לאחר שצה"ל עצר, עם ההשלכות הידועות לכולנו, את הספינות אשר ניסו לשבור את המצור על רצועת עזה.
היו מספר אירועים אחרי הצהריים בעיר העתיקה ומספר חנויות נסגרו, המוסיקה הושתקה בכל מקום ותנועת הצופים, אשר היו בראש התהלוכה, הגיעו ללא כלי המוסיקה. רק הפעמונים של הפטריארכיה ואלו של סאן סלבטורה הזכירו לנו את התקווה שלנו באל – התקווה שאפשרה למרים לקוות כנגד כל הסיכויים. מי ייתן ובת ציון תשגיח עלינו ועל כל אחד מאיתנו.
Mab
הוא נתקבל ע"י האח הפרנציסקאני ולדיסלב ברזזינסקי, האח הממונה על המנזר, והאחים הפרנציסקאנים חגגו את סעודת האדון [מיסה] החגיגית בכנסייה העליונה, בשעה שהשאירו את מערת הביקור פנויה לעולי רגל אשר הגיעו בזרם בלתי פוסק.
הקוסטוס, פיירבטיסטה פיצהבלה, ערך את החגיגה, יחד עם שני בישופים, האחד מקנדה והשני מצ’כיה. לאחים הפרנציסקאנים של הקוסטודיה הצטרפו 24 אחים פרנציסקאנים מברזיל, שהיו במסע צליינות בעקבותיו של פרנסיס הקדוש באיטליה ובארץ הקודש כחלק מהמשך גיבוש והרהור על המתן של השירות לכנסייה. המסע, שהיה ביוזמה של הכנס הברזיליאני, הוצע לאחרים הפרנציסקאנים אחרי 25 שנה.
בדרשה שלו, האח הפרנציסקאני פיירבטיסטה פיצהבלה, הציג את פרשנותו של המפגש בין מרים לחנה [אליזבט] כפי שהוצע ע"י האב פרידריך מנס מהמכון הפרנציסקאני לחקר המקרא, בחובקו את הסיפור של הישועה, פרץ שמחה של דחף של רוח הקודש.
התרועה של דוד לפני תיבת הברית "איך יבוא אלי ארון אדוני?" (שמואל ב’, פרק ו:2-12) נענית ע"י אליזבט [חנה] "…וכיצד יקרה לי, שאם האל שלי יגיע אלי?"
הקוסטוס גם הזמין את הנקהלים ללכת בעקבות הדוגמא של מרים וחנה, אשר שתיהן צייתו לפעולה היצירתית של דבר האל. משום שדבר האל – שהוזכר ע"י פיירבטיסטה – הינו תמיד יצירתי, אזי היא פועלת באופן מעמיק והיא היא - עוצמת דבר אלוהים – זו אשר מניעה אותנו. "הבה נהיה מחובקים ע"י המילה הזו [דבר ה’] אשר חיה כיום, יוצרת כיום ומניעה את כל הדברים כיום, אולם גם היא זקוקה לקבלה שלנו, עם אותה רוח הנדיבות והדאגה כמו זו של מרים וחנה."
בסוף החגיגה, הנקהלים צעדו בתהלוכה למערת הביקור על מנת לקבל את ברכתו של הקוסטוס ולאחר מכן, כולם נפגשו בגן של המנזר לכיבוד קל ולהתרעננות.
אחרי הצהריים, הקהילה של ירושלים גם חגגה את סוף החודש של מרים בסעודת האדון [מיסה] אשר נחוגה ע"י כהן הדת הקהילתי, האח הפרנציסקאני איברהים פלטס, מלווה ע"י כהני הדת מסייעים ושני כהני דת איטלקיים, ובראש הקבוצה מ-מודנה היה מונסיניור ויליאם שומאלי, שלאחרונה הוקדש כבישוף, ואשר הצטרף לחגיגות לפני שהובלה התהלוכה עם האיקומה של מרים הקדושה מכנסיית סאן סלבטורה לפטריארכיה, וכלל את בתי הספר הצרפתיים "פרר".
השמחה של מתן הכבוד לבתולה מרים, אפשר לקהל הרב של המאמינים לשכוח את האירועים המטרידים של היום, לאחר שצה"ל עצר, עם ההשלכות הידועות לכולנו, את הספינות אשר ניסו לשבור את המצור על רצועת עזה.
היו מספר אירועים אחרי הצהריים בעיר העתיקה ומספר חנויות נסגרו, המוסיקה הושתקה בכל מקום ותנועת הצופים, אשר היו בראש התהלוכה, הגיעו ללא כלי המוסיקה. רק הפעמונים של הפטריארכיה ואלו של סאן סלבטורה הזכירו לנו את התקווה שלנו באל – התקווה שאפשרה למרים לקוות כנגד כל הסיכויים. מי ייתן ובת ציון תשגיח עלינו ועל כל אחד מאיתנו.
Mab