"תאר לך שהעולם הינו עיגול, שליבו-מרכזו הוא האל, וכי הקרניים שלו הינם דרכי החיים השונות של האנשים. כשאלו הרוצים לגשת לעבר האל, הולכים לעבר מרכז העיגול, הם מתקרבים האחד אל השני בו זמנית כשבו זמנית הם מתקרבים לאל. וככל שמתקרבים זה לזה, כך הם מתקרבים לאל עוד יותר." (דורותיאוס מעזה, הקדמה 6)
במהלך שבוע זה של התפילה עבור האחדות הנוצרית, מה רוצים גברים ונשים נוצריים בירושלים לעשות מאשר להתקרב קצת יותר לאל ולאחר?
עבור דורותיאוס מעזה (אותה עזה שעליה ממעטים לדבר בחדשות העכשוויות, ואשר הינה בלב התפילות במהלך שבוע זה), הקהילה הינה הגוף האמיתי שבו כל חבר מבצע פונקציה מסוימת; באחד ממכתביו כתב: "אנו חייבים לעשות מה שנאמר לאב אנתוני: הוא אסף את הטוב שראה בכל האנשים שהלך לפגוש ושמר עליו: עדינות מאחד, מפלוני – ענווה, ומאחר – אהבת ההתבודדות. לכן נשא בתוכו את האיכויות של כל פרט ופרט. זה מה שעלינו לעשות גם כן, ולכן עלינו לבקר זה את זה." (מכתב 1, 181).
כך שבמהלך השבוע הזה, אנו מבקרים האחד את השני. הנוכחות של קהילות נוצריות רבות בירושלים מאפשרת להתנסות ולחוות את מגוון הכנסיות ואת דרכיהם לביטוי עצמי במהלך השנה, אולם בייחוד במהלך שבוע זה של אחדות נוצרית, כאשר התפילה יחדיו תתקיים בכל ערב בכנסייה אחרת.
השנה, כמו בשנים קודמות, כל כנסייה תכין תוכנית ליטורגית מיוחדת עם מאפיינים טקסיים שלה, ובכך מאפשר למשתתפים פחות או יותר, אשר תמיד היו רבים מספרית לקחת חלק. בסוף התפילה, המשתפים שמחו להיפגש ולהכיר בזמן המפגש החברתי, אפילו אם מחסום השפה או ביישנות לעיתים מנע מהם החלפה חברתית עם אחים ואחיות מכנסיות אחרות.
באשר לסימבוליזם, הכנסיות המזרחיות ודאי נתנו דוגמא. בכל תפילה, הם העניקו לכנסיות האחרות חלק פעיל אחר. ללא ספק, דבר זה מעציב יותר כי תפילת האחדות עם הכנסייה היוונית האורתודוכסית נשארה במרחק מה, למרות שיכולנו לסייע להם בטקס ה-אפודיפנון במזבח שבגולגלתא, דבר לא נאמר לגבי מה שמאחד אותנו. ברם, עלינו להזכיר כי במהלך השבוע כהן דת מהפטריארכיה הגיע לכל התפילות.
"עלינו לבצע תפילה אקומנית פעם בחודש", אמר מונסיניור יוסף זראי, נציג הפטריארכיה המלכיטית, בסופה של התפילה האחרונה.
האם לרצון זה תהיה המשכיות? מה שבטוח הינו כי שבוע זה שהוקדש לאחדות כאשר הכנסייה היוונית אורתודוכסית תאחד אותנו לתפילה יהיה נפלא!
Mab
במהלך שבוע זה של התפילה עבור האחדות הנוצרית, מה רוצים גברים ונשים נוצריים בירושלים לעשות מאשר להתקרב קצת יותר לאל ולאחר?
עבור דורותיאוס מעזה (אותה עזה שעליה ממעטים לדבר בחדשות העכשוויות, ואשר הינה בלב התפילות במהלך שבוע זה), הקהילה הינה הגוף האמיתי שבו כל חבר מבצע פונקציה מסוימת; באחד ממכתביו כתב: "אנו חייבים לעשות מה שנאמר לאב אנתוני: הוא אסף את הטוב שראה בכל האנשים שהלך לפגוש ושמר עליו: עדינות מאחד, מפלוני – ענווה, ומאחר – אהבת ההתבודדות. לכן נשא בתוכו את האיכויות של כל פרט ופרט. זה מה שעלינו לעשות גם כן, ולכן עלינו לבקר זה את זה." (מכתב 1, 181).
כך שבמהלך השבוע הזה, אנו מבקרים האחד את השני. הנוכחות של קהילות נוצריות רבות בירושלים מאפשרת להתנסות ולחוות את מגוון הכנסיות ואת דרכיהם לביטוי עצמי במהלך השנה, אולם בייחוד במהלך שבוע זה של אחדות נוצרית, כאשר התפילה יחדיו תתקיים בכל ערב בכנסייה אחרת.
השנה, כמו בשנים קודמות, כל כנסייה תכין תוכנית ליטורגית מיוחדת עם מאפיינים טקסיים שלה, ובכך מאפשר למשתתפים פחות או יותר, אשר תמיד היו רבים מספרית לקחת חלק. בסוף התפילה, המשתפים שמחו להיפגש ולהכיר בזמן המפגש החברתי, אפילו אם מחסום השפה או ביישנות לעיתים מנע מהם החלפה חברתית עם אחים ואחיות מכנסיות אחרות.
באשר לסימבוליזם, הכנסיות המזרחיות ודאי נתנו דוגמא. בכל תפילה, הם העניקו לכנסיות האחרות חלק פעיל אחר. ללא ספק, דבר זה מעציב יותר כי תפילת האחדות עם הכנסייה היוונית האורתודוכסית נשארה במרחק מה, למרות שיכולנו לסייע להם בטקס ה-אפודיפנון במזבח שבגולגלתא, דבר לא נאמר לגבי מה שמאחד אותנו. ברם, עלינו להזכיר כי במהלך השבוע כהן דת מהפטריארכיה הגיע לכל התפילות.
"עלינו לבצע תפילה אקומנית פעם בחודש", אמר מונסיניור יוסף זראי, נציג הפטריארכיה המלכיטית, בסופה של התפילה האחרונה.
האם לרצון זה תהיה המשכיות? מה שבטוח הינו כי שבוע זה שהוקדש לאחדות כאשר הכנסייה היוונית אורתודוכסית תאחד אותנו לתפילה יהיה נפלא!
Mab