שבת, ה-21 ביוני. כמאה כהני דת הצטרפו לאח פיירבטיסטה פיצהבלה, הקוסטוד של ארץ הקודש; האח מסימו פציני, הדיקן של המכון הפרנציסקאני לחקר המקרא; ולאח פרנצסקו פטון, נציג הפרובינציה הפרנציסקאנית של סאן ויליו, טרנטינו, וערכו את יחד עימו את סעודת האדון של הלוויה של האח פייטרו קסוולדר, שנקרא אל האל במפתיע לפני שלושה ימים.
אל הקהל הגדול הצטרפו אנשי דת רבים, נזירים ונזירות, והאחים, בני משפחתו של האח פייטרו, אחיות, אחיינים ואחייניות, כמו גם נציגי הכנסיות המזרחיות שבירושלים.
האח מסימו, אשר דרש את הדרשה, חלק במעט מהמסרים שנשלחו למכון הפרנציסקאני לחקר המקרא במהלך שלושת הימים האחרונים, כמו זה של הקלריסות העניות של ירושלים, שדמיינו שהאח פייטרו הלך לפגוש את האדון באותה ספונטניות נדיבה שבה שמע כבן עשרה את היעד הפרנציסקאני, עזב את בית הוריו ונכנס לסמינר של המסדר הפרנציסקאני שב-סאן ויליו, הפרובינציה של טרנטינו. "ושוב, האדון בא, קרא לו והוא שוב נעתר."
כל המסרים היו עדות לחום שהקיף את האח פייטרו, יחד עם הערכה והערצה של עמיתיו במוסדות השונים של ארץ הקודש ובעולם. "השגחה העליונה בחנה את המכון הפרנציסקאני לחקר המקרא בשנים האחרונות, בייחוד ביחס למחלקה של הארכיאולוגיה. אנו מתפללים שהוא ייתן לך יותר מאשר לקח, אולם הוא באמת לקח די הרבה ממך."
מסר אחר שסיכם את תחושת הכל היה שמותו של האח פייטרו "לא צפוי, פתאומי ומוקדם, כך שהכל כואב יותר."
מסרים אחרים ציינו שהוא ידע כיצד לגלות את הארץ המובטחת שכה אהב לאנשים אחרים.
"מותו של אדם נוצרי אינו הסוף של המסע הארצי", המשיל האח מסימו. "זהו גם המסע, המעבר לחיי עולם. [...] עם מותו, הפרנציסקאני מוצא את היעד שהוא השאיפה העמוקה ביותר שלו. הוא מוצא עצמו פנים מול פנים עם ישוע המשיח, וזוהי בחירתו המובהקת שבונה לאט לאט בבחירות יום יומיות של חיים ארציים. ישוע המשיח מבטיח לנו, שרצון האב הוא שכל מי שרואה את הבן ומאמין בו יזכה לחיי עולם ואני אקים אותו מן המתים ביום האחרון (יוחנן, ו:40). אני בטוח שהאח פייטרו, שהאמין בבן ובנוכחותו, כולל בנוכחותו באבנים שבארץ הקודש, יחיה חיי עולם שהובטחו לילדי האל. אמן, אמן."
גופתו של האח פייטרו קסוולדר נקברה, לאחר תהלוכה ארוכה של הפרנציסקאנים ומשפחתו, בבית הקברות הפרנציסקאני שבהר ציון. הקוסטודיה של ארץ הקודש בטוחה לחלוטין כי נשמתו של האח פייטרו לאל הינה מתן גדול וכי האל אסיר תודה למתן שפייטרו היה בחיים הארציים.
אל הקהל הגדול הצטרפו אנשי דת רבים, נזירים ונזירות, והאחים, בני משפחתו של האח פייטרו, אחיות, אחיינים ואחייניות, כמו גם נציגי הכנסיות המזרחיות שבירושלים.
האח מסימו, אשר דרש את הדרשה, חלק במעט מהמסרים שנשלחו למכון הפרנציסקאני לחקר המקרא במהלך שלושת הימים האחרונים, כמו זה של הקלריסות העניות של ירושלים, שדמיינו שהאח פייטרו הלך לפגוש את האדון באותה ספונטניות נדיבה שבה שמע כבן עשרה את היעד הפרנציסקאני, עזב את בית הוריו ונכנס לסמינר של המסדר הפרנציסקאני שב-סאן ויליו, הפרובינציה של טרנטינו. "ושוב, האדון בא, קרא לו והוא שוב נעתר."
כל המסרים היו עדות לחום שהקיף את האח פייטרו, יחד עם הערכה והערצה של עמיתיו במוסדות השונים של ארץ הקודש ובעולם. "השגחה העליונה בחנה את המכון הפרנציסקאני לחקר המקרא בשנים האחרונות, בייחוד ביחס למחלקה של הארכיאולוגיה. אנו מתפללים שהוא ייתן לך יותר מאשר לקח, אולם הוא באמת לקח די הרבה ממך."
מסר אחר שסיכם את תחושת הכל היה שמותו של האח פייטרו "לא צפוי, פתאומי ומוקדם, כך שהכל כואב יותר."
מסרים אחרים ציינו שהוא ידע כיצד לגלות את הארץ המובטחת שכה אהב לאנשים אחרים.
"מותו של אדם נוצרי אינו הסוף של המסע הארצי", המשיל האח מסימו. "זהו גם המסע, המעבר לחיי עולם. [...] עם מותו, הפרנציסקאני מוצא את היעד שהוא השאיפה העמוקה ביותר שלו. הוא מוצא עצמו פנים מול פנים עם ישוע המשיח, וזוהי בחירתו המובהקת שבונה לאט לאט בבחירות יום יומיות של חיים ארציים. ישוע המשיח מבטיח לנו, שרצון האב הוא שכל מי שרואה את הבן ומאמין בו יזכה לחיי עולם ואני אקים אותו מן המתים ביום האחרון (יוחנן, ו:40). אני בטוח שהאח פייטרו, שהאמין בבן ובנוכחותו, כולל בנוכחותו באבנים שבארץ הקודש, יחיה חיי עולם שהובטחו לילדי האל. אמן, אמן."
גופתו של האח פייטרו קסוולדר נקברה, לאחר תהלוכה ארוכה של הפרנציסקאנים ומשפחתו, בבית הקברות הפרנציסקאני שבהר ציון. הקוסטודיה של ארץ הקודש בטוחה לחלוטין כי נשמתו של האח פייטרו לאל הינה מתן גדול וכי האל אסיר תודה למתן שפייטרו היה בחיים הארציים.