הגולגולתא הינה עדיין מקום שקט בבוקרו של יום שישי, ה-18 במרץ. האח הפרנציסקאני רודריגו בודק את הפרטים האחרונים של האירוע יחד עם ארבעה סמינריסטים: היכן ללכת, היכן לשים את הצלב לאחר התהלוכה.....האירוע של הליטורגיה בכנסיית הקבר מתאפשרת רק תודות לארגון הקפדני המתייחס לסטאטוס קוו. הפרנציסקאנים טרם הגיעו, ישנם מעט עולי רגל ואנשי הדת שהגיעו לקחת חלק באירוע נמצאים בתפילה שקטה.
הטקסיות של גבירתנו של הצער, או כפי שידוע גם כגבירתנו של שבעת הייסורים, נחוג בכנסיית הקבר במזבח באזור הלטיני של הצליבה והאתר האורתודוכסי של ההעלאה על הצלב. משם ניתן לראות בבירור את הפסל של מרים הבתולה מתאבלת עם מותו של בנה. השיפוץ העדכני של הפסיפסים על התקרה ועל הקירות הביא לגילויים. מקום זה הינו המקום שבו נאספים הנקהלים, מתבוניים בסצנות של הצליבה ובפסל של מרים, שהינה דומעת בסמוך לצלב.
סעודת האדון נערכה על ידי סגן הקוסטוד, האח הפרנציסקאני דוברומיר ג'סטל, כפי שנהג במסורת הפרנציסקאנית. "מה שמאפיין את מרים היה האמונה שלה והאומץ שלה להתמודד עם האחריות והסבל המלווה את היעדים של בנה. באמצעות הסבל, האל מחזק את הענווה ואת האמונה בלבה כך שניתן למצוא מקום מחסה בהשראה עבור הנוצרים בתוך הנסיונות או הרדיפות." בצטטו את דבריו של ישוע המשיח "אישה, ראה את בנך, בן – ראה את אמך", האח דוברומיר המשיך ואמר: "זה מתן שכל אחד מאיתנו מקבל כשעומדים לרגלי הצלב של ישוע המשיח. הסבל שלנו, מאוחד עם הסבל של גברתנו של הסבל, יכול רק לחזק את האמונה שלנו, האומץ שלנו ואת הציות לדבר האל. ומעל לכל, הם מהווים עדות למלכות הצדק, האהבה ולשלום לכל."
זו רק ההתחלה של החגיגות של חג הפסחא. השמחה של יום ראשון של הלולבים מתקרב, אולם כבר יכולים אנו לחבור לסבל של מרים אודות הייסורים של בנה.
להלן שבעת הייסורים מרים הבתולה:
הנבואה של שמעון אודות ישוע תינוק (ספר הבשורה לפי לוקס, ב:34-35)
הבריחה של המשפחה הקדושה למצרים (ספר הבשורה לפי מתי ב:13-21)
ההיעלמות של ישוע במקדש לשלושה ימים (ספר הבשורה לפי לוקס ב:41-51)
המפגש של מרים וישוע בדרך הצלב (ספר הבשורה לפי לוקס כ"ג, 27-31)
מרים מהרהרת בסבל של מותו של ישוע על הצלב (ספר הבשורה לפי יוחנן י"ט, 25-27)
מרים מחזיק את בנה המת בזרועותיה כשגופתו הורדה מהצלב (ספר הבשורה לפי מתי כ"ז 57-59)
מרים עוזבת את גופת בנה במהלך הקבורה (ספר הבשורה לפי יוחנן י"ט 40-42)
הטקסיות של גבירתנו של הצער, או כפי שידוע גם כגבירתנו של שבעת הייסורים, נחוג בכנסיית הקבר במזבח באזור הלטיני של הצליבה והאתר האורתודוכסי של ההעלאה על הצלב. משם ניתן לראות בבירור את הפסל של מרים הבתולה מתאבלת עם מותו של בנה. השיפוץ העדכני של הפסיפסים על התקרה ועל הקירות הביא לגילויים. מקום זה הינו המקום שבו נאספים הנקהלים, מתבוניים בסצנות של הצליבה ובפסל של מרים, שהינה דומעת בסמוך לצלב.
סעודת האדון נערכה על ידי סגן הקוסטוד, האח הפרנציסקאני דוברומיר ג'סטל, כפי שנהג במסורת הפרנציסקאנית. "מה שמאפיין את מרים היה האמונה שלה והאומץ שלה להתמודד עם האחריות והסבל המלווה את היעדים של בנה. באמצעות הסבל, האל מחזק את הענווה ואת האמונה בלבה כך שניתן למצוא מקום מחסה בהשראה עבור הנוצרים בתוך הנסיונות או הרדיפות." בצטטו את דבריו של ישוע המשיח "אישה, ראה את בנך, בן – ראה את אמך", האח דוברומיר המשיך ואמר: "זה מתן שכל אחד מאיתנו מקבל כשעומדים לרגלי הצלב של ישוע המשיח. הסבל שלנו, מאוחד עם הסבל של גברתנו של הסבל, יכול רק לחזק את האמונה שלנו, האומץ שלנו ואת הציות לדבר האל. ומעל לכל, הם מהווים עדות למלכות הצדק, האהבה ולשלום לכל."
זו רק ההתחלה של החגיגות של חג הפסחא. השמחה של יום ראשון של הלולבים מתקרב, אולם כבר יכולים אנו לחבור לסבל של מרים אודות הייסורים של בנה.
להלן שבעת הייסורים מרים הבתולה:
הנבואה של שמעון אודות ישוע תינוק (ספר הבשורה לפי לוקס, ב:34-35)
הבריחה של המשפחה הקדושה למצרים (ספר הבשורה לפי מתי ב:13-21)
ההיעלמות של ישוע במקדש לשלושה ימים (ספר הבשורה לפי לוקס ב:41-51)
המפגש של מרים וישוע בדרך הצלב (ספר הבשורה לפי לוקס כ"ג, 27-31)
מרים מהרהרת בסבל של מותו של ישוע על הצלב (ספר הבשורה לפי יוחנן י"ט, 25-27)
מרים מחזיק את בנה המת בזרועותיה כשגופתו הורדה מהצלב (ספר הבשורה לפי מתי כ"ז 57-59)
מרים עוזבת את גופת בנה במהלך הקבורה (ספר הבשורה לפי יוחנן י"ט 40-42)