בית לחם, יום חמישי, ה-21 לדצמבר 2010. גם השנה האב הקוסטוס שוב הלך לבקר ב-קאזה של פאנקיולו שבבית לחם, מוסד צדקה הנתמך ע"י הקרן של הקוסטודיה של ארץ הקודש מטעם הקוסטודיה של ארץ הקודש. הקוסטודיה אינה מטפלת רק במקומות הקדושים העשויים אבן, אלא גם בפרטים "אבנים חיות" אשר מרכיבים ומהווים את הכנסייה ואת החברה בארץ הקודש, כפי שניתן לראות במגוון מיזמים שיושמו והוטמעו ובכאלו שמיושמים כעת בהווה. טיפול בילדים הינו חיוני והינו השקעה בעתיד.
כל ילד הינו גשר לעבר העתיד, סימן לתקווה, ללא קשר לקבוצה אתנית או לאמונה דתית שאליה משתייכים. למטרה זו הוקם קאזה של פאנקיולו שבבית לחם כשנוכחת שם עבודת הנזירות הפרנציסקאניות של מרים ושל המסדר הפרנציסקאני. אין זמן כמו תקופת החג של חג המולד על מנת להעניק תקווה לכל ילד.
החגיגות החלו בסעודת האדון [מיסה] במערת החלב ולאחריה מעין מחזה חביב. ילד צעיר ניגש למזבח וקרא לחבריו ושאל אותם: "מה זה חג המולד? מה קרה? ואם סיפור זה אמיתי, אז מי אנחנו בכל מה שאירע? האם אנו החמור או השור?" השאלות המגוונות, לעיתים קרובות מצחיקות, הובילו לדיון בסיפור זה שהינו נכון ולכן אנו יכולים להתפלל: הצעירים הזמינו את כולם להתפלל לאבינו שבשמיים.
לאחר מכן, הקבוצה יצאה מהכנסייה ל-קאזה דל פאנקיולו היכן שהם המתינו בצהלה בכניסה לאבא של חג המולד [סנטה קלאוס] מסביב למזנון פתוח. האבא של חג המולד [סנטה קלאוס] נכנס לחדר, עייף ממסעו ונוטל תחת כובד המתנות. הוא יכול היה לעמוד בקושי ונעזר בשמחה ע"י הילדים הצעירים והשמחים.
נוכחות של שמחה בעבור הגדולים והקטנים. האב הקוסטוס, אשר הינו בכושר טוב יותר מזה של האבא של חג המולד [סנטה קלאוס] לקח חלק פעיל בחלוקת המתנות. כשהתמתנות אזלו, הילדים העניקו לקוסטוס פוסטר המראה את המשפחה הקדושה ואת תמונותיהם המקיפות אותה מסביב.
היה זה רגע של חגיגה שהזכירה לנו כי חג המולד בראש ובראשונה הינו שמחה למתן של תקווה המתגלמת בילד. רגע של חגיגה לזכור כי בחג המולד מקבלים את האדון בברייה הקטנה ביותר והדורשת עזרה, ללא כל רטוריקה. ליצור דרך לעני, ללא יצירת דרך לעצמך: ממש כפי שישוע עשה ובאופן שפרנסיס הקודש עשה, בשמחה מושלמת.
מרקו גבאסו