גוף האדון [קורפוס קריסטי]: לב האדם שרצה אל

מה או למעשה  מי, באמת ובתמים צריך את הרעב לחיים ולאושר אשר שוכן בליבנו? שאלה זו זוכה לתשובה על ידי  הטקסיות של קורפוס קריסטי (הגוף והדם היקרים מפז של ישוע המשיח).    "לב האדם רוצה חיים, רוצה אהבה, רוצה נוכחות אמיתית, הוא רוצה את האל.": זהו המסר שמגיע מירושלים. כאן הפטריארך הלטיני של ירושלים, מונסיניור פיירבטיסטה פיצהבלה, ערך את האירועים של הטקסיות בבזיליקה של כנסיית הקבר

ליל השימורים/ערב החג

בשעות  אחר הצהריים של יום רביעי, ה-7 ביוני, הפטריארך הלטיני ערך את הכניסה הטקסית  שלו לתוך הבזיליקה וערף אץ תפילת הערבית הראשונה של קורפוס קריסטי.  לאחר מכן נערכה התהלוכה היומית של הפרנציסקאנים בהובלת האח הפרנציסקאני סטפן מילוסוביץ, הנשיא של כנסיית הקבר. התהלוכה עצרה במקומות שונים בבזיליקה, כולל בקפלה של הלנה והגולגולתא. התהלוכה סבבה סביב האדיקול שלוש פעמים ועצרה לפני המזבח של מרים המגדלית. האירוע הגיע לסופו בקפלה הפרנציסקאנית המכונה הקפלה של ההתגלות. כשהסתיימה התהלוכה, הפרנציסקאנים חזרו ודיקלמו את ה"קומפליין". לבסוף, האח הפרנציסקאני אלסנדרו קונליו  ערך את האירוע של טקס המקראות של ליל השימורים,  בלה הלילה לפני האדיקול של כנסיית הקבר.

סעודת האדון

יום חמישי היה היום של סעודת האדון הטקסית של קורפוס קריסטי. לאחר הכניס           ה לבזיליקה של כנסיית הקבר, הפטריארך ערך את השבח ואת ההוחדה [אוכריסטיה]  לפני האדיקול. הדרשה היתה קריאה מהלב לא להיכנע מנטלית הנפוצה ש"רוצה לשכנע אותנו שהאדם חי על הלחם לבדו, שדברים או חפצים מספיקים". אולם "הלב שלנו יודע שהלחם אינו מספיק, הלב של האדם רוצה חיים, רוצה אהבה, רוצה נוכחות אמיתית, רוצה את האל." בשנת 1247 בבלגיה יום החג של קורפוס קריסטי חגג בדיוק את הנוכחות האמיתית של ישוע המשיח ולהילחם נגד התיאוריות המקטינות זאת לסימבול או מטפורה. בשנת 164 האפיפיור אורבן ה-4 הרחיב את הטקסיות לכל הכנסייה.

הטקסיות של היום, שנחוגה לפני האדיקול של האנסטזיס, לוקחת אותנו ללב של הרז של הפסחא: "לחגוג את יום החג של קורפוס קריסטי הינו לחגוג את האמת ואת המציאות של חייו של ישוע המשיח ואת האמת של חיינו בו. כן, משום שישוע הינו אמיתי, הוא אמיתי, הוא האחד שחי. הוא האהבה שלו, הלח שלו ודבר ה' שעבר את המדבר והרוע של המוות ולא מת: משום ש"רק מי שאוכל את בשרי ושותה את דמי יש לו חיי עולם ואני אעלה אותו ביום האחרון" (ספר הבשורה לפי יוחנן ו, 54).

התהלוכה

בסיומה של סעודת האדון, נערכה תהלוכה טקסית עם הסקרמנט המבורך ביותר, לרקע של שירת המנונים של הוחדה: לאחר סיבו סביב האדיקול שלוש פעמים  (הפעם האחרונה כללה עצירה באבן המשיחה), הפטריארך נכנס אל האדיקול עם הסקרמנט המבורך. הסקרמנט המבורך ביותר לאחר מכן זכה להערצה על ידי המאמינים שזכו לקבל ברכה מהפטריארך  בשלוש מקומות שונים: על סף האדיקול, לפני המזבח של מרים המגדלית ובקפלה הפרנציסקאנית של ההתגלות.

מרינלה בנדיני