ביום שבת, ה-17 בינואר, ביום הבינלאומי של המהגרים, שנחוג בכנסיית אנטוני הקדוש של הקהילה ביפו. אירוע זה היה בעל אופי מיוחד עקב מספרם הרב של מהגרים קתולים בישראל.
הם הגיעו בקבוצות קטנות, לובשים את מיטב בגדיהם ושמחים לחגוג יום זה יחד, שוב. לבנונים מצפון ישראל, פיליפינים מירושלים, סרי לנקים, אריתראים, הודים או אפריקנים מתל אביב, כולם היו נוכחים שם.
סעודת האדון נערכה ע"י האב דוד נויהאוז (סגן הפטריארך בנושא מהגרים) והוא נעזר במספר רב של כהני דת. כהן הדת של הקהילה האח הפרנציסקאני זאהר עבוד, האב הפרנציסקאני טוג'י חוזה, האח האב הפרנציסקאני דרמה פיצאי, האב מדהין, האב פיטר והאב מרקו, נכחו אף הם באופן בולט.
הקהילה הינה ביתם של מהגרים רבים, הסביר האב זאהר. "על מנת לשרת טוב יותר אותם בחיי היום יום ואת חייהם הרוחניים, הקוסטודיה פונה לאחים הפרנציסקאנים מאותה תרבות. לכן, ישנם שני כהני דת מהודו, פיליפיני, האב קרלוס (שנעדר עקב היותו בפיליפינים לרגל ביקורו של האפיפיור), אפריקני..... דבר זה מאפשר לנו להבין ולתמוך טוב יותר במאמינים ולהבין את הקשיים שעימם מתמודדים. הכנסייה המגוונת הזו, עם ריבוי שפות ותרבויות, מבטאת עצמה במהלך קריאת הכוונות: קונקני, טגלוג, טיגינית ו-מלאיאלאמית, וכמובן בסיהלית, ספרדית, ערבית, עברית ואנגלית! ריבוי תרבותי וריבוי שפות מביא לאיחוד באותה אמונה בישוע, המושיע והגואל של המים האנושי.".
הטקסט מספר הבשורה לפי מתי (כ"ה: 31-46) התאים במיוחד. "כי רעב הייתי ותאכילני, צמא הייתי ותשקוני, גר הייתי ותאספוני, ערום ותכסוני, חולה ותבקרוני במשמר הייתי ותבואו אלי" (פסוקים 35-37). האל נוכח בקרב מי שהכי פגיע והכנסייה אינה שוכחת אותם: האפיפיור פרנסיס באותו יום היה ב-טקלובאן, יחד עם השורדים מהטייפון האיאן.
כפי שצוין ע"י האב דוד נויהאוז:"המטרה של יום זה הינו לחגוג את העושר הרב שהובא מכל התרבויות הללו לכנסיה ולעבדו בו זמנית, המודעות שלנו לאחדות. אנו מאוחדים עם הכנסייה האוניברסאלית, עם המשפחות שעזבו מאחור, ועם האפיפיור פרנסיס שעכשיו מסייר בסרי לנקה ובפיליפינים."
הוא הסביר שוב – "רוב המהגרים בישראל עובדים ועזבו את משפחותיהם מאחור ואת ארצם בעבור שכר גבוה יותר. ישנם גם כ050 אלף פלטים שלא מוכרים ככאלה ולכן ללא זכויות, למעט האריתראים. לבסוף, ישנם אנשים המוגדרים כשוהים בלתי חוקיים, אולם מעטים הם הקתולים ביניהם."
בדרך זו, רוזה העידה: "עזבתי את הודו ואת משפחתי כדי לבוא לכאן לעבוד מלפני שנים רבות. באתי לבדי, אולם האל תמיד עימי. אני מתגעגעת לבעלי ולילדיי המון; אני הולכת לבקרם כל 18 חודש בערך. המעסיקים שלי מאד אנושיים והקהילה ההודית מאד מאוחדת: אנו תומכים האחד בשני. העליות לרגל שאנו עושים למקומות הקדושים עם הקהילה מחזירים את נעורינו." אולם היא אומרת באופן מאד מרגש ש"אני מתגעגעת למשפחתי מאד."
האירוע כולו לווה במקהלה שחבריה באים מאזורים שונים בעולם, והסתיימה באווירה חגיגית מאד. תהלוכה שהובלה ע"י קבוצת הגעז שרקדו ושרו מזמורי חג מולד עם כלי המוסיקה המסורתיים שלהם, הגיעה לעבר האולם של בית הספר הסמוך. הנוצרים הללו ממזרח אריתריאה חוגגים את חג המולד לפי הלוח האורתודוכסי ב-6 בינואר" לכן, הם עדיים חגגו ושמחו על לידתו של ישוע המשיח. הקהילה מחאה להם כף והריעה לאחר מכן עבור כל מופע קטן שארגנה כל קבוצה. ריקודים, שירים, פנטומימה.....הפיליפינים הצעירים כללו גם מלחמה קטנה, מגפה שממנה רבים מהם נסו מפניה.
הידרימרים, אריתראי מזרם הגעז, הינו פליט בישראל ונמלט מרדיפות בארצו ב-אדאנס. הוא אמר: "יום המהגרים מאפשר לנו לפגוש מהגרים אחרים בישראל ולהראות את המסורת שלנו. זוהי הזדמנות נפלאה!".
אירוע זה אפשר להבליט את היופי והדינאמיות של המהגרים. "אנו פליטים, הנוכחות שלנו והעתיד שלנו שבריריים. אולם היום אנו מאד שמחים להיות יחד באחדות עם פליטים מכל העול וברגע של תפילה ואחדות בכנסייה. באם אנו חולקים בסבל, חשוב לחלוק גם בשמחות שלנו.", סיים הידרימרים.
הלן מורלט
הם הגיעו בקבוצות קטנות, לובשים את מיטב בגדיהם ושמחים לחגוג יום זה יחד, שוב. לבנונים מצפון ישראל, פיליפינים מירושלים, סרי לנקים, אריתראים, הודים או אפריקנים מתל אביב, כולם היו נוכחים שם.
סעודת האדון נערכה ע"י האב דוד נויהאוז (סגן הפטריארך בנושא מהגרים) והוא נעזר במספר רב של כהני דת. כהן הדת של הקהילה האח הפרנציסקאני זאהר עבוד, האב הפרנציסקאני טוג'י חוזה, האח האב הפרנציסקאני דרמה פיצאי, האב מדהין, האב פיטר והאב מרקו, נכחו אף הם באופן בולט.
הקהילה הינה ביתם של מהגרים רבים, הסביר האב זאהר. "על מנת לשרת טוב יותר אותם בחיי היום יום ואת חייהם הרוחניים, הקוסטודיה פונה לאחים הפרנציסקאנים מאותה תרבות. לכן, ישנם שני כהני דת מהודו, פיליפיני, האב קרלוס (שנעדר עקב היותו בפיליפינים לרגל ביקורו של האפיפיור), אפריקני..... דבר זה מאפשר לנו להבין ולתמוך טוב יותר במאמינים ולהבין את הקשיים שעימם מתמודדים. הכנסייה המגוונת הזו, עם ריבוי שפות ותרבויות, מבטאת עצמה במהלך קריאת הכוונות: קונקני, טגלוג, טיגינית ו-מלאיאלאמית, וכמובן בסיהלית, ספרדית, ערבית, עברית ואנגלית! ריבוי תרבותי וריבוי שפות מביא לאיחוד באותה אמונה בישוע, המושיע והגואל של המים האנושי.".
הטקסט מספר הבשורה לפי מתי (כ"ה: 31-46) התאים במיוחד. "כי רעב הייתי ותאכילני, צמא הייתי ותשקוני, גר הייתי ותאספוני, ערום ותכסוני, חולה ותבקרוני במשמר הייתי ותבואו אלי" (פסוקים 35-37). האל נוכח בקרב מי שהכי פגיע והכנסייה אינה שוכחת אותם: האפיפיור פרנסיס באותו יום היה ב-טקלובאן, יחד עם השורדים מהטייפון האיאן.
כפי שצוין ע"י האב דוד נויהאוז:"המטרה של יום זה הינו לחגוג את העושר הרב שהובא מכל התרבויות הללו לכנסיה ולעבדו בו זמנית, המודעות שלנו לאחדות. אנו מאוחדים עם הכנסייה האוניברסאלית, עם המשפחות שעזבו מאחור, ועם האפיפיור פרנסיס שעכשיו מסייר בסרי לנקה ובפיליפינים."
הוא הסביר שוב – "רוב המהגרים בישראל עובדים ועזבו את משפחותיהם מאחור ואת ארצם בעבור שכר גבוה יותר. ישנם גם כ050 אלף פלטים שלא מוכרים ככאלה ולכן ללא זכויות, למעט האריתראים. לבסוף, ישנם אנשים המוגדרים כשוהים בלתי חוקיים, אולם מעטים הם הקתולים ביניהם."
בדרך זו, רוזה העידה: "עזבתי את הודו ואת משפחתי כדי לבוא לכאן לעבוד מלפני שנים רבות. באתי לבדי, אולם האל תמיד עימי. אני מתגעגעת לבעלי ולילדיי המון; אני הולכת לבקרם כל 18 חודש בערך. המעסיקים שלי מאד אנושיים והקהילה ההודית מאד מאוחדת: אנו תומכים האחד בשני. העליות לרגל שאנו עושים למקומות הקדושים עם הקהילה מחזירים את נעורינו." אולם היא אומרת באופן מאד מרגש ש"אני מתגעגעת למשפחתי מאד."
האירוע כולו לווה במקהלה שחבריה באים מאזורים שונים בעולם, והסתיימה באווירה חגיגית מאד. תהלוכה שהובלה ע"י קבוצת הגעז שרקדו ושרו מזמורי חג מולד עם כלי המוסיקה המסורתיים שלהם, הגיעה לעבר האולם של בית הספר הסמוך. הנוצרים הללו ממזרח אריתריאה חוגגים את חג המולד לפי הלוח האורתודוכסי ב-6 בינואר" לכן, הם עדיים חגגו ושמחו על לידתו של ישוע המשיח. הקהילה מחאה להם כף והריעה לאחר מכן עבור כל מופע קטן שארגנה כל קבוצה. ריקודים, שירים, פנטומימה.....הפיליפינים הצעירים כללו גם מלחמה קטנה, מגפה שממנה רבים מהם נסו מפניה.
הידרימרים, אריתראי מזרם הגעז, הינו פליט בישראל ונמלט מרדיפות בארצו ב-אדאנס. הוא אמר: "יום המהגרים מאפשר לנו לפגוש מהגרים אחרים בישראל ולהראות את המסורת שלנו. זוהי הזדמנות נפלאה!".
אירוע זה אפשר להבליט את היופי והדינאמיות של המהגרים. "אנו פליטים, הנוכחות שלנו והעתיד שלנו שבריריים. אולם היום אנו מאד שמחים להיות יחד באחדות עם פליטים מכל העול וברגע של תפילה ואחדות בכנסייה. באם אנו חולקים בסבל, חשוב לחלוק גם בשמחות שלנו.", סיים הידרימרים.
הלן מורלט