הקוסטודיה של ארץ הקודש חגגה באופן טקסי את המעבר [טרנסיטוס] של פרנסיס הקדוש מאסיזי ואת הליטורגיה של יום החג של הקודש, הפטרון של איטליה, בשני רגעים אינטנסיביים של תפילה ואחדות: תפילת ערבית בתאריך ה-3 באוקטובר ואת ההוחדה [אוכריסטיה] שנחוגה ב-4 באוקטובר.
בעקב של יום שישי, ה-3 באוקטובר, בכנסייה של סאן סלבטורה שבירושלים, הקהילה הפרנציסקאנית , יחד עם אנשי דת ומאמינים, התקבצו לתפילת ערבית טקסית של ה-מעבר. הליטורגיה נערכה על ידי האח פרנצ'סקו אילפו, הקוסטוד של ארץ הקודש, שהציע הרהור אודות הנאמנות של פרנסיס והמשמעות של חידוש של הנדרים הדתיים.
במסר שלו, האח פרנצ'סקו עורר את הדמות של פרנסיס הקדוש כ"תמיכה בבית האל" – לא כאידיאל אבסטרקטי, אלא כאקט קונקרטי ונאמאנות יום יומי שחיים אותה בציות לבשורה ובאחווה. הקוסטוד פנה בייחוד ל-5 אחים, שלרגל האירוע, חידשו את הנדרים הדתיים שלהם, מזכיר להם כי חוזקה של הכנסייה אינו נובע מאסטרטגיה או מבנים, אלא מחיים של בישור המתבטאים כעדות על בסיס יומי.
ביום למחרת, שבת, ה-4 באוקטובר, הקוסטדויה חגגה את הטקסיות של פרנסיס הקדוש בסעודת האדון, שנערכה על ידי ראש הדומניקנים של בית הספר הצרפתי למקרא של ירושלים, האב מרטין סטזק. לצד האחים הפרנציסקאנים, הרבה אנשי דת, מאמינים ונציגים אזרחיים ונציגים דיפלומטים וכן גם משלחות של הקהילות הנוצריות המגוונות של ירושלים שנכחו. הקרדינל פיירבטיסטה פיצהבלה, הפטריארך הלטיני של ירולשים, גם כן נכח.
האירוע של ההחדה [אוכריסטיה] היה אירוע של הכרת תודה לא רק לדמות של הקדוש מאסיזי, אלא גם על המתנה של המורשת הרוחנית שלו, שממשיכה להעניק השראה ליעדים הפרנציסקאניים במקומות הקדושים. בתקופה המאופיינת במתח ובסבל, החיים והמסר של פרנסיס מהדהד כקריאה לפיוס,לשלום ולתקווה, באמצעות שחרור של הכוח של האחווה של הבישור.
בדרשה שלו, האב סטזק הדגיש את ההבטים המעמיקים של דבר האל: כמו ציפורים שהתקבצו על ידי פרנסיס, דבר האל אינו נותר מסוגר אלא מתפזר – פגיע ושברירי כמו הבשר במהלך ההתעברות הקדושה של דבר האל – אולם עדיין מסוגל לשנות חולשה לחוזק. הרדיקליזם של הבישור של פרנסיס, שמתבסס על עוני, אחווה ועדות, ולכן הופך לתקווה חיה של הפדות של ישוע המשיח.
מה-מעבר אל הליטורגיה של יום החג, האירועים אוששא את העמידות האיתנה של העדות של פרנסיס : חיים שהופכים להטפה, בישור שמסייע לבשר בבחירות יום יומיות. בארץ הקודש – היכן שאמונה נבחנת על בסיס יומי ועל ידי השבריריות של ההיסטוריה – הדוגמא שלו מזכירה קריאה להיות "תומכים קטנים" של הכנסייה, באמצות רדיקליזם פשוט של הבשורה שבאמת חייה ונושמת.
Francesco Guaraldi
