בית עניה הינה מקום הנקשר לסיפור של ישוע המשיח, מקום של תחייה, כשהמקום נקרא כיום אל-עזריה. כפר זה ממוקם בגדה המערבית היכן שהיה ממוקם בו הבית של חברו של ישוע (לזרוס) ושל מרתה ומרים. אנו על הדרך המובילה מירושלים ליריחו, במדרונות המזרחיים של הר הזיתים, רק חמש קילומטר מירושלים. ספר הבשורה מספר לנו שישוע הקים לתחייה את לזרוס לאחר שהיה מת משך ארבעה ימים, קרא אליו לצאת מהקבר שבו הונח. היום הקבר עדיין שם: מערה החצובה בסלע עם קבר שניתן להגיע אליו כשיורדים במדרגות. הסביבה השתנתה, כאמור, משך השנים, כשכמקום קדוש, ישנה נוכחות קטנה של אחווה פרנציסקאנית השייכת לקוסטודיה של ארץ הקודש ובה כנסייה מהמאה ה-20, יחד עם מעט עתיקות ישנות.
במהלך חפירות ארכיאולוגיות מהתקופה האחרונה נתאפשרו באמצעות מיזם "בית עניה" . מיזם זה בוצע על ידי האגודה בעד ארץ הקודש בתמיכת הקוסטוד, באמצעות מחקר שבוצע על מנת ולנסות להרכיב יחד את ההיסטוריה של המקום הקדוש. פרופ' איבראהים אבו-עמר מאוניברסיטת אל-קודש, העובד כארכיאולוג בחפירה זו, אמר שסביר שהיו כאן הרבה כנסיות שנבנו. התאריך הראשון מתוארך לימיו של הקיסר קונסטנטינוס, במאה ה-3 או ה-4 לספריה. הכנסייה השנייה ייתכן ושוקמה בימיו של יוסטיניאנוס במאה ה-5 וה-6 לספירה ועד הגעת הצלבנים שבעיקר שיפצו ושיקמו ועדכנו אותה. פולק מ-אנזו והמלכה מליסנדה לאחר מכן החליטה לתרום את המקום לקהילה של נזירות בנדקטיניות, שייסדו את המנזר שלהן. אם המנזר הראשונה היתה אחותה של המלכה מליסנדה, איווטה. לאח מכן היתה תקופה של נטישה ועזובה בימיו של סאלח א-דין ב-1187. הכנסייה הפכה למסגד, למרות שחלק מהקישוטים והאיתורים עדיין נותרו גם כיום. ביניהם, היה מבנה בחלק העליון, שנראה כמו חדר אחד כיום, אולם היה בתור מגדל ומעבר על מנת להגיע לחצר המנזר. הפרנציסקאנים יכלו רק להיכנס למקום הקדוש ב-1613, כשהשיגו את רישיון הבנייה לגלריה חיצונית, אולם הם קנו חלק מהאדמה ב-1889. הבנייה מחדש של כנסייה מודרנית מתוארך בשנת 1952-53 כש-ברלוצי היה זה הארכיטקט של המיזם. הבנייה של המנזר
הפרנציסקאני וראשית החפירות הארכיאולוגיות החלו, אולם החפירות הופסקו בשנים אלו.
חפירות ארכיאולוגיות מהתקופה האחרונה הביאו לחשיפה של חדרים חדשים ומנסים כעת לתת צורה למאות שנים של היסטוריה, כשיש לתור על עקבותיהן. היסטוריה עדכנית יותר מספרת לנו כעת אודות אי אלו קשיים תודות לנוכחות של החומה שנבנתה בין ישראל ובין הרשות הפלסטינית בגדה המערבית, ועושה זאת לקשה יותר להגיע בעבור עולי הרגל לבית עניה. כפי שאמר לנו האח הפרנציסקאני אלעזר וורונסקי, האחווה של בית עניה, כעת יש לה נוכחות בביתו של לזרוס, ביתן של מרתה ומרים, והינה בלב ליבה מתן שירות לעולי רגל. "אנו כאן כדי לארגן סעודת אדון לעולי רגל, אולם לעיתים קל יותר להסביר את המצב הנוכחי המקומי, כגון: הייחוד שבית עניה אין כלל כח משטרתי וקשה להבטיח את הבטחון." הכפר למעשה כיום נמצא בשטח ב' ברשות הפלסטינית. קיים רוב מוסלמי וישנן רק 200 נוצרים מכל הזרמים הנוצריים המתגוררים שם, בשעה שיש 5 משפחות הלוקחות חלק בכנסיה הקתולית, כשלא כולם נטבלו לפי הזרם הקתולי.
החל מלפני שנת 1800, היתה עלייה לרגל לבית עניה במסגרת הקוסטודיה של ארץ הקודש על מנת לערוך סעודת האדון לרגל יום החג של מרתה, מרים ולזרוס הקדושים. הקשר שבין הנוצרים למקום זה, למרות האתגרים שצצו עם השנים, עדיין חזק: בית עניה נותרה מקום שבו ישוע המשיח עבר בו והיכן שנוכחותו עדיין מורגשת בו גם כיום.
ביאטריס גואראה
בית עניה: בין קשיים ובין לידה מחדש
להיוולד מחדש עם לזרוס בבית עניה
