הקור, הגשם והברד לא ייאש את (כל) עולי הרגל לירושלים אשר ערכו את "דרך הצלב" ב-ויה דולורוסה. נכון כי הרבה סיבות ברורות עודדו אותם ואמונתם הובילה אותם אל כנסיית הקבר.
לאחר שערכו את הטקס של הייסורים (פסיון בלעז) בגולגולתא בבוקר, הפרנציסקאנים חצו את העיר העתיקה על מנת ללכת מהמנזר של סאן סלבטורה לתחנה הראשונה היכן שהקוסטוד של ארץ הקודש וסגנו ערכו את הטקס של "דרך הצלב". ביום זה ובדומה לכל יום שישי בשנה כאשר הם חוזרים ומבטיחים את קיומו של אותו ריטואל , רק הפרנציסקאנים הינם בעלי הרשאה להיכנס לבזיליקה. הקהילה הלטינית אינה אוהדת את אלו אשר מביאים את הצלבים הגדולים לקבר הריק על מנת להראות כי על המוות התגבר כבר. אנשים דוחפים ודורסים זה את זה בתוך הבניין . כולם רוצים להיות שם בימים קדושים אלו הבזיליקה של התחייה הינה תחת "מתקפה" של המאמינים. רעש רב מתחיל, אולם לא ניתן לדעת באם מדובר בתפילה או במהומה. המאמינים נכנסים ויוצאים וכמותם הולכת וגוברת לקראת האושר של חג הפסחא.
הפרנציסקאנים שבו למנזר שלהם. הם ישובו לכנסיית הקבר אחר הצהריים , לאחר מכן בערב לטקס של הלוויה של ישוע המשיח..
הלוויה של ישוע המשיח
קיימת ההתלהבות של השמחה והתפילה בשמונה בערב בכנסיית הקבר. הלוויה של ישוע המשיח עומדת להיות מונצחת בבזיליקה של התחייה. הקורבן שבאמצעות ישוע עבר אלינו, התשועה, ייזכר. אין כל עצבות אלא ישנו רגש רב. "באמצעות פצעים אלו שלו נושענו", מזכיר פסיפס בגולגולתא.
ספרי הבשורה, שנקראו ברצף במהלך התהלוכה אשר הובלה ע"י הפרנציסקאנים ביחד עם החוגגים היתה מהמזבח של מרים המגדלית אל הקבר, דרך תחנות ועצירות בגולגולתא, אשר עוררו את הסיפור מהסעודה האחרונה ועד למשפט, מהעלבונות של החיילים במקום הצליבה ועד למוות.
כעת ישנה דממה של הגולגותא, היכן שהקהל מתאסף, מהלמות הדי הפטישים בבזיליקה. גופת ישוע נלקחת מהצלב, תקבל טיפול בבשמים ותונח בקבר. הקבר פתוח והוא מקבל אותו כמו ביום שישי הקדוש. הדלתות סגורות.
בשעות אלו, הייסורים והסבל של ישוע חייבים להיזכר, על מנת להיכנס לשקט של השבת הגדולה ושל יום ראשון הקדוש. השמחה כבר תפרוץ מאוחר יותר. השמחה כבר מבעבעת, אולם מחיר המוות בכנסייתת הקבר לוקחת אותנו לזמן של אבלות אולם עם שביב של תקווה.
מאמר ותמונות – מארי ארמל ביאולו
לאחר שערכו את הטקס של הייסורים (פסיון בלעז) בגולגולתא בבוקר, הפרנציסקאנים חצו את העיר העתיקה על מנת ללכת מהמנזר של סאן סלבטורה לתחנה הראשונה היכן שהקוסטוד של ארץ הקודש וסגנו ערכו את הטקס של "דרך הצלב". ביום זה ובדומה לכל יום שישי בשנה כאשר הם חוזרים ומבטיחים את קיומו של אותו ריטואל , רק הפרנציסקאנים הינם בעלי הרשאה להיכנס לבזיליקה. הקהילה הלטינית אינה אוהדת את אלו אשר מביאים את הצלבים הגדולים לקבר הריק על מנת להראות כי על המוות התגבר כבר. אנשים דוחפים ודורסים זה את זה בתוך הבניין . כולם רוצים להיות שם בימים קדושים אלו הבזיליקה של התחייה הינה תחת "מתקפה" של המאמינים. רעש רב מתחיל, אולם לא ניתן לדעת באם מדובר בתפילה או במהומה. המאמינים נכנסים ויוצאים וכמותם הולכת וגוברת לקראת האושר של חג הפסחא.
הפרנציסקאנים שבו למנזר שלהם. הם ישובו לכנסיית הקבר אחר הצהריים , לאחר מכן בערב לטקס של הלוויה של ישוע המשיח..
הלוויה של ישוע המשיח
קיימת ההתלהבות של השמחה והתפילה בשמונה בערב בכנסיית הקבר. הלוויה של ישוע המשיח עומדת להיות מונצחת בבזיליקה של התחייה. הקורבן שבאמצעות ישוע עבר אלינו, התשועה, ייזכר. אין כל עצבות אלא ישנו רגש רב. "באמצעות פצעים אלו שלו נושענו", מזכיר פסיפס בגולגולתא.
ספרי הבשורה, שנקראו ברצף במהלך התהלוכה אשר הובלה ע"י הפרנציסקאנים ביחד עם החוגגים היתה מהמזבח של מרים המגדלית אל הקבר, דרך תחנות ועצירות בגולגולתא, אשר עוררו את הסיפור מהסעודה האחרונה ועד למשפט, מהעלבונות של החיילים במקום הצליבה ועד למוות.
כעת ישנה דממה של הגולגותא, היכן שהקהל מתאסף, מהלמות הדי הפטישים בבזיליקה. גופת ישוע נלקחת מהצלב, תקבל טיפול בבשמים ותונח בקבר. הקבר פתוח והוא מקבל אותו כמו ביום שישי הקדוש. הדלתות סגורות.
בשעות אלו, הייסורים והסבל של ישוע חייבים להיזכר, על מנת להיכנס לשקט של השבת הגדולה ושל יום ראשון הקדוש. השמחה כבר תפרוץ מאוחר יותר. השמחה כבר מבעבעת, אולם מחיר המוות בכנסייתת הקבר לוקחת אותנו לזמן של אבלות אולם עם שביב של תקווה.
מאמר ותמונות – מארי ארמל ביאולו