יום ראשון הראשון של חודש יולי: חגיגת דמו היקר מפז של ישוע נחוג בבזיליקה שבכנסיית גת שמנים. הרפורמה הליטורגית של מועצת הוותיקן השנייה איחדה את היום הקדוש הזה, עם חוכמה פסטוראלית ועם גופו של המשיח, אשר הפך להיות "דמו ובשרו של ישוע המשיח". חג דמו היקר מפז של ישוע, ששרד בירושלים, קשור למקום זה, שהינו אחד מהשיאים של המקומות הקדושים המלווים את צעדיהם של עולי הרגל אשר שומעים סיפורים מספרי הבשורה כאן, בארץ שהם התרחשו. הבשורה לפי לוקאס (לוקאס, כ"ב:39-46) הוכרזה היכן שנאמר במפורש "ותהי זעתו כנטפי דם יורדים לארץ" , על הסלע שבגן של גת שמנים.
ביום רביעי של השבוע הגדול, בשעה שישנה עליה לרגל לגת שמנים ואותה בשורה מוכרזת, המקום הבא מבחינת אינטנסיביות הינה הבזיליקה של כנסיית הקבר שבה, הקפלה הפרנציסקאנית המוקדשת למרים [מריה], העמודים של ההלקאה זוכים להוקרה, הרי זהו עוד "מקום" שבו דמו של ישוע ניתן והוצע לנו.
בדרשתו, הקוסטוס הדגיש, כי החל מהמקראה הראשון (שמות, י"ב:21-27) הדם של הקורבנות הקדומים לא רק שמבטל את האלימות ואת הכאב, אלא הוא בעצמו הרעיון של החיים, הנתינה, הניתן בחינם ושל הברית, אשר מסמנים ונחגגים עם הדם. אי לכך, העובדה שישוע " זעתו כנטפי דם" הינו סימן הדם שמושיע, דם של קרבן נעלה המקבל את רצון האב על מנת להושיע את האנשים. הרעיון כי הדם נקשר לסבל חייב להיות משולב עם נתינת חיים על מנת לקיים את הברית ולחגוג את סעודת האדון בין האל לאדם שהינה אמיתית, ואשר אותה אנו חוגגים בדמו של ישוע….תזכורת המוערכת ע"י אלו שנתנו את חייהם שלהם, לעיתים באופן אכזרי. עם תפילה לאל שהפך אותנו לחלק ממתן זה, בקבלה של הברית המוצעת לנו מטעם האל ללא לאות.
אפילו הבזיליקה החצי מוארת נראתה כי קיבלה מילים אלו בהכרת תודה, בכך שאפשרה לאור השמש לחדור פנימה.
MM
ביום רביעי של השבוע הגדול, בשעה שישנה עליה לרגל לגת שמנים ואותה בשורה מוכרזת, המקום הבא מבחינת אינטנסיביות הינה הבזיליקה של כנסיית הקבר שבה, הקפלה הפרנציסקאנית המוקדשת למרים [מריה], העמודים של ההלקאה זוכים להוקרה, הרי זהו עוד "מקום" שבו דמו של ישוע ניתן והוצע לנו.
בדרשתו, הקוסטוס הדגיש, כי החל מהמקראה הראשון (שמות, י"ב:21-27) הדם של הקורבנות הקדומים לא רק שמבטל את האלימות ואת הכאב, אלא הוא בעצמו הרעיון של החיים, הנתינה, הניתן בחינם ושל הברית, אשר מסמנים ונחגגים עם הדם. אי לכך, העובדה שישוע " זעתו כנטפי דם" הינו סימן הדם שמושיע, דם של קרבן נעלה המקבל את רצון האב על מנת להושיע את האנשים. הרעיון כי הדם נקשר לסבל חייב להיות משולב עם נתינת חיים על מנת לקיים את הברית ולחגוג את סעודת האדון בין האל לאדם שהינה אמיתית, ואשר אותה אנו חוגגים בדמו של ישוע….תזכורת המוערכת ע"י אלו שנתנו את חייהם שלהם, לעיתים באופן אכזרי. עם תפילה לאל שהפך אותנו לחלק ממתן זה, בקבלה של הברית המוצעת לנו מטעם האל ללא לאות.
אפילו הבזיליקה החצי מוארת נראתה כי קיבלה מילים אלו בהכרת תודה, בכך שאפשרה לאור השמש לחדור פנימה.
MM