להיות נוצרי במזרח התיכון הינה קריאה לשירות הכנסייה, לא פריבילגיה. בקרב יהודים ומוסלמים הם מוזמנים להעיד כי ישוע המשיח מנצרת הינו המשיח ובן האלוהים אשר מת וקם למען ישועת כל בני האדם. בדרשה על ההר האדון ישוע אמר "אשרי מי שירדפו בעבור צדקתם, כי להם מלכות השמיים" – מילים אלו לא נותרו ריקות מתוכן. להיות מלח הארץ והשמרים בבצק דורשים נוכחות בחברה עם זהות משל עצמך. למרות כל הקשיים, המיעוט יכול להיות יצירתי.
להיות נוצרים במזרח התיכון משמעו להאמין באל-שילוש קדוש. האל, האב, אוהב את בנו. הבן אהוב על אביו והרוח הינה אהבה. באהבה יש פתרון לשנאה ולמלחמות. פיוס מבוסס על סליחה וממשיך להיות המפתח לשלום.
להיות נוצרים במזרח התיכון משמעו לשאת עדות לתקווה עתידית. ישוע ישוב לשפוט אץ החיים ואת המתים. כולם ישפטו על אהבה בעבור האחר. "אשרי רודפי השלום משום שיקראו ילדי האל".
היות נוצרים במזרח התיכון משמעו להאמין בכנסייה אחת,קדושה וקתולית, בעבודתה של רוח האל. כנסייה זו הופכת לנטועה בעולם השמי, באתיופיה, בצפון אפריקה, בישראל ובאסיה הקטנה ובכל המזרח לפני שנטמע בעולם ההלניסטי. הם מדברים בשפות שונות. הפלורליזם אינו מפלג, אלא משמעו חיפוש דינאמי אחר אחדות של לב אחד, נשמה אחת. האמת הינה סימפונית. להיות נוצרי במזרח התיכון משמעו להכיר בשורשי הנצרות בברית הישנה [תנ"ך] וביהדות. העם היהודי שקיבל את ההתגלות ראשון והעניק לנו את ספרי הקודש אותם אנו קוראים עם פרשנות וברוחניות נוצרית. הם העניקו לנו את ישוע, מושיענו, שנולד למרים. בעבור זה עלינו להודות להם.
להיות נוצרי במזרח התיכון משמעו להתבונן בצלם אלוהים בכל אדם, בייחוד במוסלמי בקרב הקהילות שבהם נו חיים. הנוצרי, אשר אינו אזרח סוג ב’, המבקש יחס של כבדוד ושל זכויות האדם, חופש פולחן ומצפון מהמוסלמים. הוא מבקש כבוד הדדי כפי שהמוסלמים באירופה דורשים את זכויותיהם, אותם זכויות חייבים להעניק לנוצרים במזרח. כנסיות המזרחיות ישנה מסורת רוחנית מרהיבה: האבות הקדושים והרופאים האירו קהילה זו ואת הכנסייה כולה. רבים מבין המתים על קידוש השם הוכיחו את נאמנותם בישוע. הליטורגיה שלהם הינם השתתפות בירושלים הכנסייתית. אלו שבחרו להגר יכולים לחלוק עושר זה עם אחיהם המערביים.
הגלובליזציה של העולם מאתגרת את הנוצרים במערב ובמזרח. העולם החדש, אשר הופך למה שהינו עם האינטרנט, ביו-אתיקה וחקר החלל, דורש הפצת בשורה שונה ואינו צריך אלא עדות אוטנטית. קתשיזם מותאם והולם למבוגרים בכל הקהילות יאפשר התמודדות עם ישויות שקריות המוצעות בעולם המודרני. הנוצרים בדומה לדויד שעמד בפני גוליית, לקח מקל וחמישה אבנים, סימבול של הצלב וחמשת ספרי התנ"ך, אמר היפוליטוס מרומא. בקלע הוא משתמש עבור צדקה. הכנסייה תמיד נשמה בשתי ריאות: המערב והמזרח אשר זומנו לעבוד יחדיו ביתר קרבה על מנת לאפשר את הצרכים של גופו של ישוע להציע לעולם את הישועה. הכנסיות הקתוליות רואות במהגרים למזרח אשר תרים אחר עבודה כאחים לכל דבר.
ירושלים הינה האמא של כל הלאומים.כולם נולדו שם. האל מבקש מהתלמידים להישאר בעיר. על מנת שהעיר תממש את החזון של השלום, הנוצרים מכל העולם מוזמנים לחדש את המסורת של עלייה לרגל בעקבות האדון. אותו דבר יש לומר בהתייחס לעלייה לרגל למצריים, סוריה, לבנון ואסיה הקטנה אשר מאפשרות להיפגש עם האבנים החיות שהינן קהילות ומייסדות צורות חדשות של ידע ושל שיתוף פעולה.
הכנסיות הקתוליות של המזרח מזהות את הכריזמה של שאול [פאולוס] כסימן וככלי של אחדות בביצוע מעשי צדקה נעלים. במצבם עליהם להישען על ישוע עם שאול על מנת לחזק את האחדות. הכנסיות הקתוליות גם מכירות ביוחנן השליח ובכריזמה שלו שקרובה לליבם. הם לוקחים את התפילה לאחדות של התלמידים של ישוע אשר הוא ציווה להם.
אימו של ישוע, בת ציון כוכב המזרח, נכחה בחדר הסעודה האחרונה, עם התלמידים, הנשים ואחיו של ישוע. היא הייתה זו שהעניקה לכל הנשים במזרח את הכוח ואת האומץ בכך שעמדה מתחת לצלב של בנה. היא מלכת התקווה של כל אדם הסובל ואמא לכל הפצת הבשורה חדשה.
להיות נוצרים במזרח התיכון משמעו להאמין באל-שילוש קדוש. האל, האב, אוהב את בנו. הבן אהוב על אביו והרוח הינה אהבה. באהבה יש פתרון לשנאה ולמלחמות. פיוס מבוסס על סליחה וממשיך להיות המפתח לשלום.
להיות נוצרים במזרח התיכון משמעו לשאת עדות לתקווה עתידית. ישוע ישוב לשפוט אץ החיים ואת המתים. כולם ישפטו על אהבה בעבור האחר. "אשרי רודפי השלום משום שיקראו ילדי האל".
היות נוצרים במזרח התיכון משמעו להאמין בכנסייה אחת,קדושה וקתולית, בעבודתה של רוח האל. כנסייה זו הופכת לנטועה בעולם השמי, באתיופיה, בצפון אפריקה, בישראל ובאסיה הקטנה ובכל המזרח לפני שנטמע בעולם ההלניסטי. הם מדברים בשפות שונות. הפלורליזם אינו מפלג, אלא משמעו חיפוש דינאמי אחר אחדות של לב אחד, נשמה אחת. האמת הינה סימפונית. להיות נוצרי במזרח התיכון משמעו להכיר בשורשי הנצרות בברית הישנה [תנ"ך] וביהדות. העם היהודי שקיבל את ההתגלות ראשון והעניק לנו את ספרי הקודש אותם אנו קוראים עם פרשנות וברוחניות נוצרית. הם העניקו לנו את ישוע, מושיענו, שנולד למרים. בעבור זה עלינו להודות להם.
להיות נוצרי במזרח התיכון משמעו להתבונן בצלם אלוהים בכל אדם, בייחוד במוסלמי בקרב הקהילות שבהם נו חיים. הנוצרי, אשר אינו אזרח סוג ב’, המבקש יחס של כבדוד ושל זכויות האדם, חופש פולחן ומצפון מהמוסלמים. הוא מבקש כבוד הדדי כפי שהמוסלמים באירופה דורשים את זכויותיהם, אותם זכויות חייבים להעניק לנוצרים במזרח. כנסיות המזרחיות ישנה מסורת רוחנית מרהיבה: האבות הקדושים והרופאים האירו קהילה זו ואת הכנסייה כולה. רבים מבין המתים על קידוש השם הוכיחו את נאמנותם בישוע. הליטורגיה שלהם הינם השתתפות בירושלים הכנסייתית. אלו שבחרו להגר יכולים לחלוק עושר זה עם אחיהם המערביים.
הגלובליזציה של העולם מאתגרת את הנוצרים במערב ובמזרח. העולם החדש, אשר הופך למה שהינו עם האינטרנט, ביו-אתיקה וחקר החלל, דורש הפצת בשורה שונה ואינו צריך אלא עדות אוטנטית. קתשיזם מותאם והולם למבוגרים בכל הקהילות יאפשר התמודדות עם ישויות שקריות המוצעות בעולם המודרני. הנוצרים בדומה לדויד שעמד בפני גוליית, לקח מקל וחמישה אבנים, סימבול של הצלב וחמשת ספרי התנ"ך, אמר היפוליטוס מרומא. בקלע הוא משתמש עבור צדקה. הכנסייה תמיד נשמה בשתי ריאות: המערב והמזרח אשר זומנו לעבוד יחדיו ביתר קרבה על מנת לאפשר את הצרכים של גופו של ישוע להציע לעולם את הישועה. הכנסיות הקתוליות רואות במהגרים למזרח אשר תרים אחר עבודה כאחים לכל דבר.
ירושלים הינה האמא של כל הלאומים.כולם נולדו שם. האל מבקש מהתלמידים להישאר בעיר. על מנת שהעיר תממש את החזון של השלום, הנוצרים מכל העולם מוזמנים לחדש את המסורת של עלייה לרגל בעקבות האדון. אותו דבר יש לומר בהתייחס לעלייה לרגל למצריים, סוריה, לבנון ואסיה הקטנה אשר מאפשרות להיפגש עם האבנים החיות שהינן קהילות ומייסדות צורות חדשות של ידע ושל שיתוף פעולה.
הכנסיות הקתוליות של המזרח מזהות את הכריזמה של שאול [פאולוס] כסימן וככלי של אחדות בביצוע מעשי צדקה נעלים. במצבם עליהם להישען על ישוע עם שאול על מנת לחזק את האחדות. הכנסיות הקתוליות גם מכירות ביוחנן השליח ובכריזמה שלו שקרובה לליבם. הם לוקחים את התפילה לאחדות של התלמידים של ישוע אשר הוא ציווה להם.
אימו של ישוע, בת ציון כוכב המזרח, נכחה בחדר הסעודה האחרונה, עם התלמידים, הנשים ואחיו של ישוע. היא הייתה זו שהעניקה לכל הנשים במזרח את הכוח ואת האומץ בכך שעמדה מתחת לצלב של בנה. היא מלכת התקווה של כל אדם הסובל ואמא לכל הפצת הבשורה חדשה.