ביום חמישי, ה-19 לנובמבר, במרכז השוודי למחקרים נוצריים "אחים בישוע, במחקר, בחברות" של האח מיקלה פיצירילו - בהתאם לביטוי היפה שהיה בשימוש של אחת הדוברות, גב’ קלודין דאופין - התאספו על מנת לתת לו כבוד לאחר שנה לפטירתו. נראה כי 100% ממי שהוזמן הגיב בנוכחות, מכיוון שאולם ההתכנסות לא יכול הייה לקבל עוד אנשים רבים. הנאספים כללו לא רק אחים פרנציסקאנים שבאו כמשלחת מהמכון הפרנציסקאני לחקר המקרא, אלא גם אנשי דת קתוליים אחרים, כמו גם אורתודוכסים, ארמנים, פרוטסטנטים….
היתה זו פגישה שהגיבה לטבעו של מרכז המחקר, אשר חיפש מקום עבור כל הנוצרים בארץ הקודש מסביב לנושאים המאחדים אותם יחד: המורשת המשותפת.
האח הפרנציסקאני מיקלה עודד את המרכז לדבוק במקום, בעיר הקודש, והוא עצמו הלך לשם לכנסים על מנת לחלוק בתשוקתו של ארץ הקודש ואודות הידע על העלייה לרגל, כפי שמנהל המרכז, מר סונא פהלגרן, נזכר בנאום הברכה שלו.
לפני שני הכנסים שהתבוננו בתקופה של חייו של האח מיקלה ועבודתו, מר ג’ורג’ הינטליאן, היסטוריון ארמני מירושלים ומארגן שותף לאירוע זה, העניק דברי כבוד לידיד, לאח מיקלה; לאחר מכן האח הפרנציסקאני קלאודיו בוטיני, דיקאן המכון הפרנציסקאני לחקר המקרא, נזכר במקור של הקריאה לשירות הכנסייה ולאהבתו לארץ הקודש. בכנס הראשון, גב’ קלודין דאופין, פרופ’ מכובד לארכיאולוגיה ולתיאולוגיה באוניברסיטת למפטר, שב-ווילס, הסבירה והדגימה כיצד האח מיקלה היה אדם שלם ומאוחד. כשמלומדים אמרו שהכירו ארכיאולוג ולא איש דת, גב’ דאופין הראתה כי, להפך, היותו פרנציסקאני השתקף בעבודתו כארכיאולוג באמצעות המומחיות שלו בפסיפסים ביזנטיים מזרח תיכוניים.כל התיאולוגיה של הבריאה נתגלתה באמנות הפסיפס, תיאולוגיה מאד פרנציסקאנית שאהבה והתעלות הינם במרכזה ובטבעה. עבור קלודין דאופין, האח מיקלה חי למען עבודתו, משום שפסיפסים אלו הראו את כל ההיסטוריה של הישועה. בכנס השני, גב’ בסמה המרנה, פרופ’ לארכיאולוגיה באוניברסיטת אננה (איטליה) אשר עבדה עם האח מיקלה בחפירות שב-אום אר-רשרש, מדבה והר נבו, התבוננה במבט לאחר על עבודתו. ובהאזנתה לעבדותו האדירה שנעשתה ע"י האח פיצירילו, ניתן לשאול כיצד יכול היה לקרוא, לכתוב, לבצע חפירות, לסייע, להקשיב, לדמיין, לשתף פעולה, לתאם, לקחת חלק, לחקור, להדריך, ללוות, ליזום, להיות נחרף, לצחוק ולאהוב במידה כזו…את הכל. כפי שפרופ’ המרנה אמרה לנו, בענווה ובדבקות…. ללא היסוס לעבוד בשתי ידיו, כפי שפרנסיס הקדוש הזמין את אחיו לעשות, ויישם בעצמו בכל ליבו - כפי שהקוסטוד של ארץ הקודש, האח פיירבטיסטה פיצהבלה, הזכיר בסוף.
"אהבתו לתרבות ודבקותו לעבודת כפיים לעולם לא הביאה לדעיכה של תחושת הדתיות, אשר דחף אותו להשתתף
בחגיגות ליטורגיות ולבקר במקומות קדושים כעולה רגל וכמאמין."
ניתן להיזכר באח מיקלה פיצירילו בהערצה על כל החפירות הארכיאולוגיות ועל כתביו, אולם הפרנציסקאנים של ארץ הקודש זוכרים אותו בייחוד משום שהיה בן טוב לפרנסיס הקדוש ועמית שעבד קשה במהלך העלייה לרגל שלו לירושלים של מעלה, הדמות של ירושלים השמימית."
לאחר דברי הכבוד לאח מיקלה פיצירילו הנוכחים הוזמנו למרכז השוודי למחקרים נוצריים, למסעדה, שבה האח מיקלה לא יכול היה לקחת חלק בה, אולם וודאי היה עולז ממקום מושבו לראות את חבריו שנאספו ונקהלו יחד בשמחה.
Mab
היתה זו פגישה שהגיבה לטבעו של מרכז המחקר, אשר חיפש מקום עבור כל הנוצרים בארץ הקודש מסביב לנושאים המאחדים אותם יחד: המורשת המשותפת.
האח הפרנציסקאני מיקלה עודד את המרכז לדבוק במקום, בעיר הקודש, והוא עצמו הלך לשם לכנסים על מנת לחלוק בתשוקתו של ארץ הקודש ואודות הידע על העלייה לרגל, כפי שמנהל המרכז, מר סונא פהלגרן, נזכר בנאום הברכה שלו.
לפני שני הכנסים שהתבוננו בתקופה של חייו של האח מיקלה ועבודתו, מר ג’ורג’ הינטליאן, היסטוריון ארמני מירושלים ומארגן שותף לאירוע זה, העניק דברי כבוד לידיד, לאח מיקלה; לאחר מכן האח הפרנציסקאני קלאודיו בוטיני, דיקאן המכון הפרנציסקאני לחקר המקרא, נזכר במקור של הקריאה לשירות הכנסייה ולאהבתו לארץ הקודש. בכנס הראשון, גב’ קלודין דאופין, פרופ’ מכובד לארכיאולוגיה ולתיאולוגיה באוניברסיטת למפטר, שב-ווילס, הסבירה והדגימה כיצד האח מיקלה היה אדם שלם ומאוחד. כשמלומדים אמרו שהכירו ארכיאולוג ולא איש דת, גב’ דאופין הראתה כי, להפך, היותו פרנציסקאני השתקף בעבודתו כארכיאולוג באמצעות המומחיות שלו בפסיפסים ביזנטיים מזרח תיכוניים.כל התיאולוגיה של הבריאה נתגלתה באמנות הפסיפס, תיאולוגיה מאד פרנציסקאנית שאהבה והתעלות הינם במרכזה ובטבעה. עבור קלודין דאופין, האח מיקלה חי למען עבודתו, משום שפסיפסים אלו הראו את כל ההיסטוריה של הישועה. בכנס השני, גב’ בסמה המרנה, פרופ’ לארכיאולוגיה באוניברסיטת אננה (איטליה) אשר עבדה עם האח מיקלה בחפירות שב-אום אר-רשרש, מדבה והר נבו, התבוננה במבט לאחר על עבודתו. ובהאזנתה לעבדותו האדירה שנעשתה ע"י האח פיצירילו, ניתן לשאול כיצד יכול היה לקרוא, לכתוב, לבצע חפירות, לסייע, להקשיב, לדמיין, לשתף פעולה, לתאם, לקחת חלק, לחקור, להדריך, ללוות, ליזום, להיות נחרף, לצחוק ולאהוב במידה כזו…את הכל. כפי שפרופ’ המרנה אמרה לנו, בענווה ובדבקות…. ללא היסוס לעבוד בשתי ידיו, כפי שפרנסיס הקדוש הזמין את אחיו לעשות, ויישם בעצמו בכל ליבו - כפי שהקוסטוד של ארץ הקודש, האח פיירבטיסטה פיצהבלה, הזכיר בסוף.
"אהבתו לתרבות ודבקותו לעבודת כפיים לעולם לא הביאה לדעיכה של תחושת הדתיות, אשר דחף אותו להשתתף
בחגיגות ליטורגיות ולבקר במקומות קדושים כעולה רגל וכמאמין."
ניתן להיזכר באח מיקלה פיצירילו בהערצה על כל החפירות הארכיאולוגיות ועל כתביו, אולם הפרנציסקאנים של ארץ הקודש זוכרים אותו בייחוד משום שהיה בן טוב לפרנסיס הקדוש ועמית שעבד קשה במהלך העלייה לרגל שלו לירושלים של מעלה, הדמות של ירושלים השמימית."
לאחר דברי הכבוד לאח מיקלה פיצירילו הנוכחים הוזמנו למרכז השוודי למחקרים נוצריים, למסעדה, שבה האח מיקלה לא יכול היה לקחת חלק בה, אולם וודאי היה עולז ממקום מושבו לראות את חבריו שנאספו ונקהלו יחד בשמחה.
Mab