ביום חמישי ה-29 ביולי, קבוצה של אחים פרנציסקאנים מהקוסטודיה של ארץ הקודש ערכה את מסע העלייה לרגל המסורתית לכנסייה הפרנציסקאנית שבבית עניה, הבית שבו ישוע פגש את החברים שלו לזרוס, מרתה ומרים. לאחר מכן היה ביקור למקום של העלייה השמיימה ול-פאטר נוסטר [אבינו שבשמיים], שכיום הינו מנזר כרמליטי. סעודת האדון הטקסית נערכה על ידי האח ה]פרנציסקאני מרסלו אריאל ציצינלי, האח הממונה האחראי על המנזר של סאן סלבטורה.
בפרשנות שלו אודות ספר הבשורה, האח האחראי על המקום הקדוש, האח הפרנציסקאני מישל סארוח הדגיש קודם כל את קווי המתאר של המקרא הראשון של מערכת היחסים של האדם עם האל. "אין אנו יכולים להזניח את האל", אמר האח מישל למאמינים, "זוהי חובתנו לדעת אותו, לכבד אותו, להתייחס אליו באמצעות תפילה ולתפוס אותו כדמות שאליו מדברים לפני ואחרי שעושים דבר מה."
לאחר מכן הוא מיקד את תשומת הלב שלו אודות הטקסט מספר הבשורה של היום (לפי יוחנן י"א:19-27). "אפיזודה זו, שנדרת מהבשורה הסינופטית, יש לה ערך ייחודי על ידי האוונגליסט יוחנן, שהופך זאת לסימן לחג הפסחא", המשיך ואמר האח סארוח. "נס שביעי זה, לפי הבשורה של יוחנן, מייצג את השיא של עבודתו של ישוע אשר שב לירושלים,הולך לקראת מותו. ישוע מסכן את חייו שלו עבור חבר אולם בהקמתו לתחייה [של לזרוס] זוהי הכרזה מוקדמת והערכה של התחייה של ישוע עצמו."
לסיום, האח סארוח דיבר אודות החברות עם ישוע, "חבר אמיתי" וקשר שמגלים מחדש במדויק באותו מקום. "היום ישוע מספר לנו שאתה אינך מת, אפילו אם אתה נידון למוות, דבר מה חי בתוכך", כך אמר. "כל חלק בך, אפילו חלקים שארתה הכי פחות אוהב, יש לאהוב אותם: ישוע לא אהב את הקבר, הוא אוהב את לזרוס;ישוע מראה לנו שהוא גם אוהב את מי שאתה מבפנים ואת העוני שלך."
לפני הברכה הסופית, האח מרסלו התעמק בחשיבות של המסע של העלייה לרגל. "דברי הימים והרשמיות מאפשרת מטעם הרשות המקומיות לספר לנו שבתקופות קודמות גם כן האח הממונה האחראי של המנזר של סאן סלבטורה ואחים פרנציסקאנים נוספים נהגו ללכת למסע עליות לרגל במקומות שונים, כאשר עולי רגל לא יכלו להגיע לארץ הקודש ואפילו אז לא היו מקומות קדושים שאנו יכולים להעריך כפי שיש כיום." לפי האח מרסלו, האחים הפרנציסקאנים נהגו ללכת לכל אותם מקומות נוצריים שהוחלפו ועברו הסבה למסגדים, או היכן שהם הגנו בקנאות על אותם ממצאים ארכיאולוגיים מעטים שהראו ששם היו מסע עליה לרגל למקומות המתייחסים לישוע האדון. "כיום אנו קוראים לעשות את אותו הדבר: לשמור על הזכרון של העליות לרגל ולשמור את הזכרון של עולי הרגל, לוקחים עימנו במהלך מסע העלייה לרגל שלנו, את כל האנשים שחיים והושפעו ממקומות אלו ולמקום שהם היו רוצים לשוב אליו בקרוב."
לאחר האירוע, האחים הפרנציסקאנים, אנשי הדת ומאמינים הלכו לקברו של לזרוס על מנת לבקר ולקרוא את הטקסט מספר הבשורה (לפי יוחנן י"א:1-45). לאחר מכן, על מנת להשלים את העלייה לרגל המסורתית, הם הגיעו אל המקום של העלייה השמיימה של ישוע, שפעם היה נגיש ברגל אולם כיום חסום על ידי חומה המפרידה בין ישראל ובין הרשות הפלסטינית. המקרא של ספר הבשורה אודות העלייה השמיימה (לפי מרקוס 16:15-20) הוקרא ולאחר מכן הושר ה-תה דאום. לסיום, כפי שנהוג במהלך מסע העלייה לרגל בתרופת צום הארבעים, מגיעים גם לכנסיית פאטר נוסטר [אבינו שבשמיים] הסמוכה, היכן ששם הוקרא הטקסט מספר הבשורה לפי מתי (פרק ו, 5-13).
ג'ובאני מלספינה
