השבוע הקדוש בארצו של ישוע החל במקום הקדוש של החברות, בית עניה, העיר של לזרוס, מרים ומרתה והיכן שהם חוו קשר עמוק של חברות עם ישוע. היה זה בבית עניה, ביום שני ה-29 במרץ, כשסעודת האדון של ברכה של השמנים והניחוחות נחוגה. אלו יהיו בשימוש ביום שישי הגדול בכנסיית הקבר ובקהילות במהלך תהלוכת הלוויה המסורתית לזכרם של שלושה מאורעות: כיצד מרים בישמה את ישוע כשהוא היה חי בבית עניה, הכבוד שניתן לישוע שמת על ידי יוסף הארמתי והכוונה של שלושת הנשים שהביאו את הניחוחות לקבר הריק, לאחר התקומה מן המתים.
"זהו המקום שבו הניחוחות של חג הפסחא, שהינו הניחוח של חיי עולם, ממוססים את ריחו הרע של המוות", אמר האח פרנצ'סקו פאטון, הקוסטוד של ארץ הקודש במהלך הפרשנות שלו אודות הבשורה. "זהו המקום שבו החמימות של החברות נמצאת בסתירה וניגוד לאקלים של עוינות. זהו המקום שבו הכרת התודה של האהבה שניתנת ללא מסכות של לוגיקה כלכלית של אהבה מסוג של אינטרס-עצמי".
האירוע כולו נערך על ידי האח פרנצ'סקו פאטון, הקוסטוד של ארץ הקודש, אשר התמקד בדרשה שלו על ניחוחות חג הפסחא. "בתחילת השבוע הקדוש", אמר הקוסטוד בדרשה שלו, "כאן בבית עניה ריח נוסף מתחיל להתפוגג, אין זה ריח רע וריחו הנורא של המוות, אלא הריח הטוב והריח של החיים. זהו ניחוח שהינו כה עשיר, כה נדיב ומופץ במידה רבה שניתן למלא את הבית כולו של החברית של ישוע. הניחוח של הניחוחות, שישה ימים לאחר מכן, יסמנו את התחלתו של עולם חדש ויהיה הניחוח שניתן יהיה למלא בו את כל מה שנברא, היקום וההיסטוריה שלנו."
"מספר ימים לפני חג הפסחא שלו, ישוע מחליט להגיע לכאן, לחזור למקום שבו חש בבית", אמר האח הממונה האחראי על המקום הקדוש של בית עניה, האח הפרנציסקאני מיכאל סרחא, אמר. "הנוכחות כאן מספרת תמיד אווירה של רגע חגיגי עבורו, מרתה, מרים ולזרוס. מסיבה זו לפני הייסורים אנו נזכרים באפיזודה שבה מרים השתמשה בשמן מבושם יקר על מנת לרחוץ את רגליו של ישוע, הסימבול של טוב בסיסי."
בית עניה, אל-עזריה בשמו הערבי, הינו מקום חשוב ממספר נקודות מבט, אולם מעל לכל בהתייחס לקברו של לזרוס. אנו מוצאים עדות למקום זה כבר מיומני המסע של עולה הרגל בורדו בשנת 333 לספירה, כשהוא מזכיר את הקריפטה שבה לזרוס הונח,ולאחר מכן הוקם מן המתים, והן בכתבים של עולה הרגל אגריה, שדיבר על אירועים ליטורגיים בתוך הקבר של לזרוס [לזריום]. כיום בית עניה הינה עיירה קטנה עם הרבה חנויות קטנות, שמתבססות על תיירות תודות למיזמים של האגודה בעד ארץ הקודש ותודות למרכז הפסיפס, שנתמך על ידי הסוכנות האיטלקית לשיתוף פעולה.
"הם גם כינו את הבית הזה הבית של החברות והוא באמת כזה", המשיך ואמר האחראי האח מיכאל. "במהלך תקופה זו של המגפה, למרות הכל, מספר אנשים המשיכו לבקר את הכנסייה, הן נוצרים ומעל לכל מוסלמים, כשהמוסלמים הינן הרוב הגרים באזור זה: לא חשנו לבד אף פעם."
ג'ובאני מלספינה
