כשפוגשים את האח הפרנציסקאני ריקרדו בוסטוס, האח הממונה החדש של האחווה הפרנציסקאנית בבית לחם, ואת האח נרוואן נאסר אל-באן, כהן הדת החדש של הקהילה, שני דברים מתגלים לך: השמחה שלהם והן הדמיון שלהם בתיאור המילולי של הקהילה הנוצרית של בית לחם כ"מקבלת פנים".
תושב העיר פעם התבדח: "לא קיבלנו את המשפחה הקדושה לפני 2000 שנה, כך שמאז אנו מנסים לפצות על זה!". הקשבה לשני הפרנציסקאנים שרק הגיעו, נראה שהם יכולים להתמודד עם אתגר זה.
לאחר תקוופה של 9 שנים כאח הממונה של הבזיליקה של הבשורה שבנצרת, ישראל, האח ריקרדו בוסטוס ידע שהפרק יציב אותו במקום אחר. ההודעה על העברתו לבית לחם היתה הפתעה למרות הכל. "לא היתה מוכרת לי המציאות של בית לחם ושל סביבתה. אני יכול לומר שהכל חדש. אבל אני נדהם מאקלים של שלום, רצינות וקבלת פנים בקרב המאמינים. זהו אקלים המכניס אותי לרז של הרועים ששמעו את בשורת המלאכים. הרועים היו האנשים הראשונים שנפתחו לחדשנות של חג המולד."
"ההגעה לנצרת היתה מעבר בשבילי. הידיעה שאעזוב את נצרת, הכנתי את עצמי כאחד המתלמדים לדרך חיים חדשה. כשלמדתי שאהיה כאן [בית לחם], חשתי כמו החמור הקטן שנשא על גבו את מרים הבתולה ואת יוסף הצדיק מנצרת לבית לחם. אין זו העברה מנהלית, שינוי מקום לאחר פרק, אלא באמת מסע רוחני. כשהאפיפיור פרנסיס הזמין את כולנו לצאת לדרך, חשתי כאילו אני, גם כן, מתמקם בדרך, עוזב את מה שאני יודע ומכיר מאחור והולך לקראת דבר מה חדש."
כיום, האחווה של בית לחם מונה 17 אחים פרנציסקאנים מ-13 מדינות "האחווה של בית לחם הינה הקוסטודיה בזעיר ענפין" אומר האב הממונה. "כאן אנו מוצאים את כל המתלמדים, את כל יעדי הקוסטודיה בזעיר ענפין. והגיוון של האחווה הינה שירות של האנשים הבאים לבית לחם מכל העולם. מימד זה של קבלת פנים הינו גם עושר רוחני לקהילה."
לאחר שהצליח להשתחרר מהמאמינים שהקיפו אותו מכל הצדדים לאחר סעודת האדון, האח נרוואן היה שמח לדבר על תפקידו החדש.
"כשהגעתי לכאן [בית לחם] הוצגתי ע"י הקוסטוד והפטריארך – הפטריארך מתאם את עבודת הקהילה של כל הקהילות במחוז – תכנית פעולה שנתגלתה לקהילה משך חצי שנה. התוכנית, אשר התקבלה, סיפקה לצוות של קהילה להיות בתפקיד במהלך הבוקר, כך שכל מי שרצה יכול היה לבקר אותנו שם, היכן שרצינו לשמוע את כל מה שהם רצו לספר לנו. בשעות אחר הצהריים ביקרנו בבתים, לא רק עבור ברכה, אלא כדי לשאול שאלות, להקשיב, לשמוע מהמאמין מה מצפים מאיתנו. ביקרתי בכל יום בביתם של 3 משפחות, כפי שעשה האח באדי. נכנסנו לדו שיח על מנת לגלות ולהתקדם קדימה יחד. עבודה זו תמשך עבורנו עד חודש מאי."
"לפני שהגעתי [לבית לחם] הייתי כהן הדת של הקהילה בבית חנינא (פרבר של ירושלים) וכאן [בית לחם] גיליתי מציאות אחרת לגמרי. השאלה של קבלת אישורים (להיכנס לישראל עקב מחסום ובטיחות), אבטלה, קשיים שנגרמו עקב הסגר, בייחוד בקרב משפחות, ואשר יוצרים אווירה ומציאות קהילתית שונה לגמרי. בו זמנית, האוכלוסייה כאן והמאמינים שלנו הינם באמת טובים. (כמו אנשי הקהילה שבירושלים, מדגיש האח נרוואן). אולם כאן ישנה תחושה שונה של קבלת פנים. חיי הקהילה בבית לחם הינם בעלי ניחוח של מסורת. המאמינים כאן מכבדים מאד את כנהי הדת, שמחים לברך אותם, להזמין אוותם לביתם. משפחות שלמות באות לברך אותך לאחר סעודת האדון. מערכת היחסים שנוצרת בין הקהילה וכהן הדת שלה הינה חזקה מאד ואני יכול לספר לך שעבורי, כמי שנולד בכפר קטן בעיראק, זה החזיר אותי בחזרה לארצי, היכן שחווינו את אותה קרבה שבלב בקרב הקהילה הנוצרית. אני כאן חודשיים ואני שמח."
לפי האח נרוואן, הקהילה הלטינית מונה 5,525 מאמינים מ-1400 משפחות, ודבר זה הופך את בית לחם לקהילה גדולה יחסית ופעילה למדי. במסגרת הפעילות של הקהילה שלו הוא נעזר ע"י האח באדי (במקור מהגליל) וע"י האח לואי (מ-ירדן) שבקרוב יוסמך לשמש [דיאקון] וכל הפעילות מכוונת בייחוד לצעירים.
הפעילות הקתולית ומרכז הקהילה והספורט שלה הינו מרכז העצבים של פעילות הקהילה. בכל יום שישי 420 ילדים בגילאי 6-10 באים ללימוד הקתשיזם. רבים מהילדים באים להכנות לקראת טקס קבלת הלחם והיין ואחרים לקונפירמציה. קבוצה נוספת כוללת את בני 11-13 ואף 14-18. מגיעים גם בוגרי בית ספר תיכון. הקהילה גם כוללת את קבוצת המסדר השלישי הפרנציסקאני ואת קבוצות שלושת הלגיונות של מרים.
תושב העיר פעם התבדח: "לא קיבלנו את המשפחה הקדושה לפני 2000 שנה, כך שמאז אנו מנסים לפצות על זה!". הקשבה לשני הפרנציסקאנים שרק הגיעו, נראה שהם יכולים להתמודד עם אתגר זה.
לאחר תקוופה של 9 שנים כאח הממונה של הבזיליקה של הבשורה שבנצרת, ישראל, האח ריקרדו בוסטוס ידע שהפרק יציב אותו במקום אחר. ההודעה על העברתו לבית לחם היתה הפתעה למרות הכל. "לא היתה מוכרת לי המציאות של בית לחם ושל סביבתה. אני יכול לומר שהכל חדש. אבל אני נדהם מאקלים של שלום, רצינות וקבלת פנים בקרב המאמינים. זהו אקלים המכניס אותי לרז של הרועים ששמעו את בשורת המלאכים. הרועים היו האנשים הראשונים שנפתחו לחדשנות של חג המולד."
"ההגעה לנצרת היתה מעבר בשבילי. הידיעה שאעזוב את נצרת, הכנתי את עצמי כאחד המתלמדים לדרך חיים חדשה. כשלמדתי שאהיה כאן [בית לחם], חשתי כמו החמור הקטן שנשא על גבו את מרים הבתולה ואת יוסף הצדיק מנצרת לבית לחם. אין זו העברה מנהלית, שינוי מקום לאחר פרק, אלא באמת מסע רוחני. כשהאפיפיור פרנסיס הזמין את כולנו לצאת לדרך, חשתי כאילו אני, גם כן, מתמקם בדרך, עוזב את מה שאני יודע ומכיר מאחור והולך לקראת דבר מה חדש."
כיום, האחווה של בית לחם מונה 17 אחים פרנציסקאנים מ-13 מדינות "האחווה של בית לחם הינה הקוסטודיה בזעיר ענפין" אומר האב הממונה. "כאן אנו מוצאים את כל המתלמדים, את כל יעדי הקוסטודיה בזעיר ענפין. והגיוון של האחווה הינה שירות של האנשים הבאים לבית לחם מכל העולם. מימד זה של קבלת פנים הינו גם עושר רוחני לקהילה."
לאחר שהצליח להשתחרר מהמאמינים שהקיפו אותו מכל הצדדים לאחר סעודת האדון, האח נרוואן היה שמח לדבר על תפקידו החדש.
"כשהגעתי לכאן [בית לחם] הוצגתי ע"י הקוסטוד והפטריארך – הפטריארך מתאם את עבודת הקהילה של כל הקהילות במחוז – תכנית פעולה שנתגלתה לקהילה משך חצי שנה. התוכנית, אשר התקבלה, סיפקה לצוות של קהילה להיות בתפקיד במהלך הבוקר, כך שכל מי שרצה יכול היה לבקר אותנו שם, היכן שרצינו לשמוע את כל מה שהם רצו לספר לנו. בשעות אחר הצהריים ביקרנו בבתים, לא רק עבור ברכה, אלא כדי לשאול שאלות, להקשיב, לשמוע מהמאמין מה מצפים מאיתנו. ביקרתי בכל יום בביתם של 3 משפחות, כפי שעשה האח באדי. נכנסנו לדו שיח על מנת לגלות ולהתקדם קדימה יחד. עבודה זו תמשך עבורנו עד חודש מאי."
"לפני שהגעתי [לבית לחם] הייתי כהן הדת של הקהילה בבית חנינא (פרבר של ירושלים) וכאן [בית לחם] גיליתי מציאות אחרת לגמרי. השאלה של קבלת אישורים (להיכנס לישראל עקב מחסום ובטיחות), אבטלה, קשיים שנגרמו עקב הסגר, בייחוד בקרב משפחות, ואשר יוצרים אווירה ומציאות קהילתית שונה לגמרי. בו זמנית, האוכלוסייה כאן והמאמינים שלנו הינם באמת טובים. (כמו אנשי הקהילה שבירושלים, מדגיש האח נרוואן). אולם כאן ישנה תחושה שונה של קבלת פנים. חיי הקהילה בבית לחם הינם בעלי ניחוח של מסורת. המאמינים כאן מכבדים מאד את כנהי הדת, שמחים לברך אותם, להזמין אוותם לביתם. משפחות שלמות באות לברך אותך לאחר סעודת האדון. מערכת היחסים שנוצרת בין הקהילה וכהן הדת שלה הינה חזקה מאד ואני יכול לספר לך שעבורי, כמי שנולד בכפר קטן בעיראק, זה החזיר אותי בחזרה לארצי, היכן שחווינו את אותה קרבה שבלב בקרב הקהילה הנוצרית. אני כאן חודשיים ואני שמח."
לפי האח נרוואן, הקהילה הלטינית מונה 5,525 מאמינים מ-1400 משפחות, ודבר זה הופך את בית לחם לקהילה גדולה יחסית ופעילה למדי. במסגרת הפעילות של הקהילה שלו הוא נעזר ע"י האח באדי (במקור מהגליל) וע"י האח לואי (מ-ירדן) שבקרוב יוסמך לשמש [דיאקון] וכל הפעילות מכוונת בייחוד לצעירים.
הפעילות הקתולית ומרכז הקהילה והספורט שלה הינו מרכז העצבים של פעילות הקהילה. בכל יום שישי 420 ילדים בגילאי 6-10 באים ללימוד הקתשיזם. רבים מהילדים באים להכנות לקראת טקס קבלת הלחם והיין ואחרים לקונפירמציה. קבוצה נוספת כוללת את בני 11-13 ואף 14-18. מגיעים גם בוגרי בית ספר תיכון. הקהילה גם כוללת את קבוצת המסדר השלישי הפרנציסקאני ואת קבוצות שלושת הלגיונות של מרים.