השיפוץ של קפלת הקדושה הלנה, ליד המתחם של הבזיליקה של המולד, הושלם לבסוף בנובמבר 2007. הקפלה, שאינה מוכרת לרוב הצליינים והמבקרים, נמצאת בבסיס מגדל הפעמונים שהארכיטקטים הצלבנים הוסיפו לחזית הבזיליקה הביזנטית שהינה הבניין היחיד בארץ הקודש מאותה תקופה שנותר למעשה שלם לחלוטין עד המאה ה- 12.
כמו החומות והעמודים של הבזיליקה שעוטרו במוזאיקות ובציורי שעווה, קפלת הקדושה הלנה עוטרה בציורי קיר גם כן שחלקים מסוימים מהם נשארו עד לימינו. בשנת 1948, כשהחצר הפנימית הצלבנית הסמוכה של המנזר של האוגוסטינים, שמאז 1347 היה המנזר של הפרנציסקנים של הקוסטודיה של ארץ הקודש שופץ, הארכיטקט אנטוניו ברלוזי והאב בלרמינו בגטי, שעקב אחר העבודות כארכיאולוג יועץ, החליטו לשחזר את הציורים בקפלת הקדושה הלנה גם כן. בשנת 1950, האמן ס. וגריני מונה לביצוע העבודה ועם הטכניקה של אותו הזמן, הוא עשה במיטב יכולתו כדי להחזיר את החיים למחזור הדימויים שניזוק קשות שהיה על הקיר המערבי, הפחות חשוף ללחות.
לכן ניתן היה שוב לראות על הקיר את הסצנה הגדולה של הדיאסיס, עם ישוע המשיח היושב על כיסא מלכות, מברך בידו הימנית ועם הבשורה בידו השמאלית, בין הבתולה מרים והקדוש יוחנן המטביל. בחלקה הפנימי של הקשת, מעל ישוע, הסצנה של האטימזיה, עם כס מלכות המוכן עבור השיפוט עם הבשורה והצלב בין שני זוגות של קדושים עומדים. היה גם קדוש נוסף, עם ידו מורמת בברכה המוצג בפנדנטיב בחלק העליון, ואחריו, על הקיר המזרחי של החלק הצפוני של פנים הקשת, הבתולה על כס המלכות עם ילד בין שני קדושים. חמישה קדושים נוספים צוירו באופן סימטרי בפנדטיב ובחלק הפנימי של הקשת בקשת הדרומית. שיש מדומה ווילונות עיטרו את ציפוי העץ של הקירות. זה מה שהצליח האב בגטי לתאר בפרסומו על הבניינים הקדושים העתיקים של בית לחם, שהודפס בירושלים בשנת 1952, עם הערות מלומדות הן לגבי האמנים שעיטרו את העמודים בבזיליקה והן לגבי המחזורים בני זמנינו של פרסקות שנשתמרו על הקירות של כנסיית הקדוש ירמיהו באבו גוש.
חמישים שנים לאחר עבודה זו, כיום נשארו שוב רק עקבות דהויים. האב ג’סטו ארטארז, שומר וממונה המנזר של הלידה, החליט להרחיב את הקיבולת של הקפלה כדי לאפשר השתתפות של קבוצה רגילה של צליינים במיסה הנערכת ליד הבזיליקה, כשמושבים האחרים מלאים. החלטה זו היוותה הזדמנות לשחזור שני של הציורים ולעבודות ארכיטקטוניות, אשר ביחס למבנה הקיים, העלו טווח ליטורגי חדש לקפלה.
הציורים שוחזרו על ידי מומחים ממכון ונטו לאמנויות יפות, בניהול רנזו רבגנאן. הציורים נוקו, על ידי הפחתת או הסרת עבודת ציורי הטיח המעט מוגזמת של השחזור הקודם, ובמקרים קיצוניים, אפילו על ידי הסרת כמה ציורים שצוירו מחדש שבוצעו יתר על המידה. מרגע שהגבס התגבש, הם המשיכו לעבודת קישוטי הטיח, בייחוד כדי לחבר את המקטעים של העבודה המקורית עם קישוטי הטיח של 1950. עם השלמת הציורים, הן החלקים המקוריים והן השחזור הקודם, שזכה לבהירות מועדפת על ידי שימוש בגווני אפור, זכו לכבוד הראוי. למרות הקשיים הטכניים, העבודה הניבה פרשנות ברורה של הציורים מנקודת המבט הפיגורטיבית, למרות שהיא נושאת גוון כללי אפור הודות למשקל היתר של האינטגראציה על ידי וגריני.
השחזור הליטורגי של הקפלה נוהל על ידי הארכיטקט לואיג’י לאוני וכיארה רובטי מהמרכז של פביאה, בו האב קוסטנטינו רוגרי היה דמות מובילה, אם כי הוא לא הצליח לראות את עבודתו מושלמת מאחר והוא חלף מהעולם ביוני האחרון. העבודה לא עסקה בהיבטים המבניים שהובאו לידיעה על ידי הארכיאולוגים בזמן מוקדם יותר. מהחפירות הארכיאולוגיות ומבחינה של הקירות, נראה כי הקפלה בבסיס מגדל הפעמונים הצלבני נבנתה בתקופה הביזנטית ליד אכסדרת הכנסייה של הבזיליקה. ליד הדלת המחברת את החדר המקדים הצפוני עם הקפלה, ישנם עדיין עקבות של ריבוע הפסיפס הלבן של המוזאיקה מהעידן הביזנטי, ובקיר הדרומי של החדר הסמוך, דלת שחורה המובילה ישירות לחלק הפנימי של הבזיליקה, הוחלפה בזו שעדיין משמת כיום לכניסה מהחצר הפנימית.
עם השלמת השיפוצים של הקירות והציורים, העבודה הליטורגית החלה, שעסקה ברצפה החדשה מהמרצפות העתיקות המשתלבות באופן טוב יותר עם ציורי הקיר. המזבח החדש, העשוי גוש אחד של אבן בית לחם לבנה, עם המושבים של העורך הראשי של המיסה ושל העורכים האחרים עימו שמוקמו במרכז ליד הקיר הדרומי על ציר עם ספסלי העץ, תוכננו בעקומה להשתתפות אופטימאלית של המאמינים במיסות סביב למזבח הנראית לעין גם מהחדר המקדים.
אלו הם שיפורים לטובת הצליינים עד שהתנאים המועדפים ייווצרו עבור שחזור שלם שיחזיר לבזיליקה של המולד את כבודה, אשר כיום נמצא במצב רעועה במידת מה הודות להזנחה.
האח מיכאל פיצ’רילו פרנציסקני
כמו החומות והעמודים של הבזיליקה שעוטרו במוזאיקות ובציורי שעווה, קפלת הקדושה הלנה עוטרה בציורי קיר גם כן שחלקים מסוימים מהם נשארו עד לימינו. בשנת 1948, כשהחצר הפנימית הצלבנית הסמוכה של המנזר של האוגוסטינים, שמאז 1347 היה המנזר של הפרנציסקנים של הקוסטודיה של ארץ הקודש שופץ, הארכיטקט אנטוניו ברלוזי והאב בלרמינו בגטי, שעקב אחר העבודות כארכיאולוג יועץ, החליטו לשחזר את הציורים בקפלת הקדושה הלנה גם כן. בשנת 1950, האמן ס. וגריני מונה לביצוע העבודה ועם הטכניקה של אותו הזמן, הוא עשה במיטב יכולתו כדי להחזיר את החיים למחזור הדימויים שניזוק קשות שהיה על הקיר המערבי, הפחות חשוף ללחות.
לכן ניתן היה שוב לראות על הקיר את הסצנה הגדולה של הדיאסיס, עם ישוע המשיח היושב על כיסא מלכות, מברך בידו הימנית ועם הבשורה בידו השמאלית, בין הבתולה מרים והקדוש יוחנן המטביל. בחלקה הפנימי של הקשת, מעל ישוע, הסצנה של האטימזיה, עם כס מלכות המוכן עבור השיפוט עם הבשורה והצלב בין שני זוגות של קדושים עומדים. היה גם קדוש נוסף, עם ידו מורמת בברכה המוצג בפנדנטיב בחלק העליון, ואחריו, על הקיר המזרחי של החלק הצפוני של פנים הקשת, הבתולה על כס המלכות עם ילד בין שני קדושים. חמישה קדושים נוספים צוירו באופן סימטרי בפנדטיב ובחלק הפנימי של הקשת בקשת הדרומית. שיש מדומה ווילונות עיטרו את ציפוי העץ של הקירות. זה מה שהצליח האב בגטי לתאר בפרסומו על הבניינים הקדושים העתיקים של בית לחם, שהודפס בירושלים בשנת 1952, עם הערות מלומדות הן לגבי האמנים שעיטרו את העמודים בבזיליקה והן לגבי המחזורים בני זמנינו של פרסקות שנשתמרו על הקירות של כנסיית הקדוש ירמיהו באבו גוש.
חמישים שנים לאחר עבודה זו, כיום נשארו שוב רק עקבות דהויים. האב ג’סטו ארטארז, שומר וממונה המנזר של הלידה, החליט להרחיב את הקיבולת של הקפלה כדי לאפשר השתתפות של קבוצה רגילה של צליינים במיסה הנערכת ליד הבזיליקה, כשמושבים האחרים מלאים. החלטה זו היוותה הזדמנות לשחזור שני של הציורים ולעבודות ארכיטקטוניות, אשר ביחס למבנה הקיים, העלו טווח ליטורגי חדש לקפלה.
הציורים שוחזרו על ידי מומחים ממכון ונטו לאמנויות יפות, בניהול רנזו רבגנאן. הציורים נוקו, על ידי הפחתת או הסרת עבודת ציורי הטיח המעט מוגזמת של השחזור הקודם, ובמקרים קיצוניים, אפילו על ידי הסרת כמה ציורים שצוירו מחדש שבוצעו יתר על המידה. מרגע שהגבס התגבש, הם המשיכו לעבודת קישוטי הטיח, בייחוד כדי לחבר את המקטעים של העבודה המקורית עם קישוטי הטיח של 1950. עם השלמת הציורים, הן החלקים המקוריים והן השחזור הקודם, שזכה לבהירות מועדפת על ידי שימוש בגווני אפור, זכו לכבוד הראוי. למרות הקשיים הטכניים, העבודה הניבה פרשנות ברורה של הציורים מנקודת המבט הפיגורטיבית, למרות שהיא נושאת גוון כללי אפור הודות למשקל היתר של האינטגראציה על ידי וגריני.
השחזור הליטורגי של הקפלה נוהל על ידי הארכיטקט לואיג’י לאוני וכיארה רובטי מהמרכז של פביאה, בו האב קוסטנטינו רוגרי היה דמות מובילה, אם כי הוא לא הצליח לראות את עבודתו מושלמת מאחר והוא חלף מהעולם ביוני האחרון. העבודה לא עסקה בהיבטים המבניים שהובאו לידיעה על ידי הארכיאולוגים בזמן מוקדם יותר. מהחפירות הארכיאולוגיות ומבחינה של הקירות, נראה כי הקפלה בבסיס מגדל הפעמונים הצלבני נבנתה בתקופה הביזנטית ליד אכסדרת הכנסייה של הבזיליקה. ליד הדלת המחברת את החדר המקדים הצפוני עם הקפלה, ישנם עדיין עקבות של ריבוע הפסיפס הלבן של המוזאיקה מהעידן הביזנטי, ובקיר הדרומי של החדר הסמוך, דלת שחורה המובילה ישירות לחלק הפנימי של הבזיליקה, הוחלפה בזו שעדיין משמת כיום לכניסה מהחצר הפנימית.
עם השלמת השיפוצים של הקירות והציורים, העבודה הליטורגית החלה, שעסקה ברצפה החדשה מהמרצפות העתיקות המשתלבות באופן טוב יותר עם ציורי הקיר. המזבח החדש, העשוי גוש אחד של אבן בית לחם לבנה, עם המושבים של העורך הראשי של המיסה ושל העורכים האחרים עימו שמוקמו במרכז ליד הקיר הדרומי על ציר עם ספסלי העץ, תוכננו בעקומה להשתתפות אופטימאלית של המאמינים במיסות סביב למזבח הנראית לעין גם מהחדר המקדים.
אלו הם שיפורים לטובת הצליינים עד שהתנאים המועדפים ייווצרו עבור שחזור שלם שיחזיר לבזיליקה של המולד את כבודה, אשר כיום נמצא במצב רעועה במידת מה הודות להזנחה.
האח מיכאל פיצ’רילו פרנציסקני