ביום רביעי, ה-15 בדצמבר, הקוסטוס של ארץ הקודש, האח הפרנציסקאני פיירבטיסטה פיצהבלה, לקח חלק בפגישה חודשית של המנהלים של בתי הספר של הקוסטודיה, הנקראים בתי שלספר של ארץ הקודש [טרה סנטה בלעז].
הקוסטוס הביע את שאיפתו, בשנים שנותרו לו בתפקידו, להשקיע יותר בתמיכה בבתי הספר של הקוסטודיה, בתקווה לתפוס ולהבחין, יחד עם המנהלים והמורים, ביוזמות שיש לאמץ בהתמודדות עם אתגרים חדשים.
האתגר האמיתי הראשון נובע משינוייים תחוקתיים [חקיקה] שנכפו הן מצידה של מדינת ישראל והן מצד הרשות הפלסטינאית. לעיתים שינויים ותמורות אלו כה מהרירים. בשנים האחרונות, שינויים אלו זכו להתייחסות של המנהלים. באם כיום הקוסטודיה יכולה להעסיק פרנציסקאנים או מנהלים דתיים עם תואר אוניברסיטאי נדרש ובעלי רמה לשונית הולמת(בערבית או בעברית או בישראל - אפילו שתיהן), עד מתי דבר זה ימשך? האם ייתכן ואולי נצטרך יום אחד למסור את בתי הספר למנהלים עמאיים [שאינם דתיים] ?
וישנו גם האתגר השני. במקרה זה, כיצד יכולה הזהות הדתית והרוחניות הפרנציסקאנית להישמר? הכיצד יכולה זהות זו לעבור באותו אופן לתלמידים, שהינם לרוב או יהיו בקרוב מוסלמים?
הקוסטודיה אפשרה לתלמידיה המוסלמים בבתי הספר שלה ללמוד משך 201 שנה האחרונות, אולם הטלטלה של שאלת יחסי הכוחות של העדות הנוצרית נמצאת בלב של בתי הספר. דבר זה הינו יותר חיוני יותר מתמיד ויש לעשותו באופן מכובד יותר.
מצידם, המנהלים הדגישו את חשיבות מחלקת בית הספר היכן שהם יכולים לחלוק את חוויותיהם ואף את קשייהם. הם הביעו את רצונם במחלקה שתהיה מקום להערכה שתאפשר להם לעקוב אחר שאלות של תחוקתיות [חקיקה] ביתר תשומת לב ומקרוב. הם קיוו שהם יוכלו למצוא חלופה, מרגע שביחס לאזור יהיה דיון בשאלת החקיקה ומרגע שיכלול את הכל יחד ויעסוק בשאלות של גישות חינוכיות, היכן שהם נפוצים יותר ויותר.
הקוסטודיה מפעילה 10 בתי ספר בארץ הקודש, ובהם בין 7000 ל-8000 תלמידים, אולם כל בית ספר מאופיין מאד ע"י מיקומו. מה יעשה בית ספר קטן, כמו זה שב-יריחו, הרחוק מכל מקום, בעיר שנמצאת בגדה המערבית, היכן שיש רק מעט מאד נוצרים, ולעומת בית הספר בנצרת שהינו גדול, ושם ערבים נוצרים משתלבים היטב עם הישראלים – מה המשותף להם?. איזו מערכת יחסים ישנה בין בתי ספר מעורבים, לבנות ולבנים, שביפו, ישראל, אשר מאבד את האוכלוסייה הערבית-נוצרית שלו ובין בתי ספר נפרדים שבבית לחם? כיצד יכולים הבדלים אלו לבהיות מכובדים ובו בעת כיצד נוכל לנוע קדימה ולחלוק את האמצעים ואת היכולות אשר מביאים להשראה של הרוח הפרנציסקאנית?
אלו הן השאלות שהינן גלויות לעין למחלקת בתי הספר, מעוגנות טוב יותר בלב הקוסטודיה, ויכול לסייע לבתי הספר.
Mabביום רביעי, ה-15 בדצמבר, הקוסטוס של ארץ הקודש, האח הפרנציסקאני פיירבטיסטה פיצהבלה, לקח חלק בפגישה חודשית של המנהלים של בתי הספר של הקוסטודיה, הנקראים בתי שלספר של ארץ הקודש [טרה סנטה בלעז].
הקוסטוס הביע את שאיפתו, בשנים שנותרו לו בתפקידו, להשקיע יותר בתמיכה בבתי הספר של הקוסטודיה, בתקווה לתפוס ולהבחין, יחד עם המנהלים והמורים, ביוזמות שיש לאמץ בהתמודדות עם אתגרים חדשים.
האתגר האמיתי הראשון נובע משינוייים תחוקתיים [חקיקה] שנכפו הן מצידה של מדינת ישראל והן מצד הרשות הפלסטינאית. לעיתים שינויים ותמורות אלו כה מהרירים. בשנים האחרונות, שינויים אלו זכו להתייחסות של המנהלים. באם כיום הקוסטודיה יכולה להעסיק פרנציסקאנים או מנהלים דתיים עם תואר אוניברסיטאי נדרש ובעלי רמה לשונית הולמת(בערבית או בעברית או בישראל - אפילו שתיהן), עד מתי דבר זה ימשך? האם ייתכן ואולי נצטרך יום אחד למסור את בתי הספר למנהלים עמאיים [שאינם דתיים] ?
וישנו גם האתגר השני. במקרה זה, כיצד יכולה הזהות הדתית והרוחניות הפרנציסקאנית להישמר? הכיצד יכולה זהות זו לעבור באותו אופן לתלמידים, שהינם לרוב או יהיו בקרוב מוסלמים?
הקוסטודיה אפשרה לתלמידיה המוסלמים בבתי הספר שלה ללמוד משך 201 שנה האחרונות, אולם הטלטלה של שאלת יחסי הכוחות של העדות הנוצרית נמצאת בלב של בתי הספר. דבר זה הינו יותר חיוני יותר מתמיד ויש לעשותו באופן מכובד יותר.
מצידם, המנהלים הדגישו את חשיבות מחלקת בית הספר היכן שהם יכולים לחלוק את חוויותיהם ואף את קשייהם. הם הביעו את רצונם במחלקה שתהיה מקום להערכה שתאפשר להם לעקוב אחר שאלות של תחוקתיות [חקיקה] ביתר תשומת לב ומקרוב. הם קיוו שהם יוכלו למצוא חלופה, מרגע שביחס לאזור יהיה דיון בשאלת החקיקה ומרגע שיכלול את הכל יחד ויעסוק בשאלות של גישות חינוכיות, היכן שהם נפוצים יותר ויותר.
הקוסטודיה מפעילה 10 בתי ספר בארץ הקודש, ובהם בין 7000 ל-8000 תלמידים, אולם כל בית ספר מאופיין מאד ע"י מיקומו. מה יעשה בית ספר קטן, כמו זה שב-יריחו, הרחוק מכל מקום, בעיר שנמצאת בגדה המערבית, היכן שיש רק מעט מאד נוצרים, ולעומת בית הספר בנצרת שהינו גדול, ושם ערבים נוצרים משתלבים היטב עם הישראלים – מה המשותף להם?. איזו מערכת יחסים ישנה בין בתי ספר מעורבים, לבנות ולבנים, שביפו, ישראל, אשר מאבד את האוכלוסייה הערבית-נוצרית שלו ובין בתי ספר נפרדים שבבית לחם? כיצד יכולים הבדלים אלו לבהיות מכובדים ובו בעת כיצד נוכל לנוע קדימה ולחלוק את האמצעים ואת היכולות אשר מביאים להשראה של הרוח הפרנציסקאנית?
אלו הן השאלות שהינן גלויות לעין למחלקת בתי הספר, מעוגנות טוב יותר בלב הקוסטודיה, ויכול לסייע לבתי הספר.
Mab