עין כרם, ה-6 בנובמבר 2014
שמש חמה ואפילו הגבעות הירוקות של יהודה היו רקע לליטורגיה הפשוטה, אולם המעמיקה מאד אשר התרחשה על הגג של קפלה קטנה בסמוך לקבר של חנה (אליזבט) הקדושה, במנזר של הקוסטודיה הפרנציסקאנית של ארץ הקודש, במנזר של יוחנן הקדוש שבמדבר שניתן לצפות ממנו עד אבן ספיר.
הנוכחים זכו לקבל הכרה וברכה ואף חיוך מהשמיים לאחר מספר ימים גשומים וסתיו אמיתי, והשמש ומזג האוויר הנוח ליווו את זמן התפילה. הליטוורגיה של דבר ה' אורגנה ע"י הנזירות של הקהילה האקומנית של גרנדשאמפ לקראת שלהי נוכחותן בארץ הקודש.
הקהילה הקטנה היתה נוכחת משך 40 שנה בקבר של חנה הקדושה, החל משנת 1973, כשנזירה מהקהילה, שבסיס האם שלה הינו בשוויץ, יזמה רעיון ללכת לארץ הקודש על מנת להעמיק את הידע אודות שורשי הנצרות ולייסד קשרי ידידות וצמיחה רוחנית הדדית עם יהודים ועם עם הברית.
המרפסת הפשוטה של המנזר הוכנה על מנת לקבל אורחים שהוזמנו להתפלל ועד מהרה לא היה די מקום על מנת להכיל את כל החברים שבאו מכל מקום על מנת לברך ולהכיר תודה לשלולת הנזירות. הקוסטוד של ארץ הקודש, פיירבטיסטה פיצהבלה, ערך את הליטורגיה , ומלווה בקבוצת אחים פרנציסקאנים, המזכיר של ארץ הקודש וסגן הקוסטוד, נזירים מקהילת יוחנן הקדוש שבמדבר ויוחנן הקדוש של ההר (עין כרם) ואף מספר סטודנטים פרנציסקאנים, נזירים ונזירות מהמנזר של אבו גוש, האח הממונה של הכנסייה הלוטרנית שבירושלים, סגן הפטריארך הממונה על הקהילה הקתולית דוברת העברית, נזירות עמנואל מבית לחם, מכרים, שכנים מהמושב הממוקם בסמוך למנזר ולבסוף - חברי קהילת יוחנן המטביל (קוינוניה), אשר הם יהיו הדיירים הבאים במנזר זה.
במהלך התפילה, לאחר קריאת השורה אודות הביקור, הנזירה פיירטה, האחראית של קהילת גרנדשאמפ נאמה נאום תודה ונאום פרידה, מזכירה את הסיפור של הנזירות שחיו במנזר הקטן משך 40 שנים של נוכחות שקטה, אות של פיוס ושלום ובסיס של הקריאה של הקהילה.
הרצון לחוות בארץ הקודש והאפשרות שהיתה להן לממש זאת היתה ברכה שהן רצו לבקש מכל האנשים הגרים בארץ זו, שלרוב הינו מקום של פגיעה וסבל. בנאום זה היתה עדות להכרת תודה לקבלת הפנים החמה לכל ראשי הפרנציסקאנים, שהתחלפו עם השנים ואשר סייעו להן. התודה האחרונה היתה לפיירבטיסטה, הן על הידידות העמוקה עימו ועל הקשרים שהנזירות רקמו משך השנים ושאין אפשרות לנתק אותם, קשר לתמיד, ותפילה לארץ הקדש ולאנשים שבה.
"דרכי אינם דרכיך, אמר האל, מחשבותיי איני מחשבותיך" ובדבריו של הנביא ישעיהו, הנזירה פיירטה מתארת בכאב, את ההחלטה של הקהילה לעזוב את ארץ הקודש, החלטה קשה, ולהתחיל פרק חדש בהיסטוריה של הקהילה שלה לא תהיה עוד נוכחות בעין כרם. הקוסטוד של ארץ הקודש הודה גם כן, בשם הקהילה הפרנציסקאנית כולה של ארץ הקודש ובשם כנסיית ירושלים, על הנוכחות הדיסקרטית ועל תפילותיהן של הנזירות משך 40 שנה, שהעשירו את המציאות של ירושלים, ואת הקהילה הנוצרית שהיא אחת ואיברים רבים לה, ולב אחד לה. פיירבטיסטה סיים את הברכה והכיר תודה לקהילת יוחנן המטביל, שתהיה האחווה הבאה שתגור במנזר זה, תמשיך את חיי המנזר ותשמור על המקום כמקום תפילה, בית פתוח תמיד ומקבל אורחים לכל מי שרוצה לבוא ולהכיר את הנזירים והנזירות, על מנת ליצור קשרים של ידידות ואחווה המבוססים על כבוד, פיוס ושלום.
התפלה הסתיימה בברכה שניתנה מאת הקוסטוד ושירה של מקהלת מאניפיקאט שהינה שבח שאותה שרו כל הנוכחים בקפלה של המנזר.
משתתפים רבים - אנשי דת - מקהילות דתיות רבות נשים וגברים, חברים ומכרים וכן אנשים מן הישוב וארגונים הוזכרו משך התפילה מצד הנזירות של גרנדשאמפ, ודבר זה הינו עדות יפה לכל מה שעשו הנזירות בעבור הכנסייה של ירושלים ולארץ הקודש, ובעבור הזרעים הרבים שפיזרו, כפי שציין האב פיירבטיסטה פיצהבלה, משך 40 שנה שלא היו לשווא, אלא להיפך – עצים עמוסי פרי, עצים יפים, צמחו להם.
תודות חמות מכל הלב מצד הקוסטודיה של ארץ הקודש וברכות לכל הקהילה של גרנדשאמפ
האח הפרנציסקאני אלברטו חואן פארי
שמש חמה ואפילו הגבעות הירוקות של יהודה היו רקע לליטורגיה הפשוטה, אולם המעמיקה מאד אשר התרחשה על הגג של קפלה קטנה בסמוך לקבר של חנה (אליזבט) הקדושה, במנזר של הקוסטודיה הפרנציסקאנית של ארץ הקודש, במנזר של יוחנן הקדוש שבמדבר שניתן לצפות ממנו עד אבן ספיר.
הנוכחים זכו לקבל הכרה וברכה ואף חיוך מהשמיים לאחר מספר ימים גשומים וסתיו אמיתי, והשמש ומזג האוויר הנוח ליווו את זמן התפילה. הליטוורגיה של דבר ה' אורגנה ע"י הנזירות של הקהילה האקומנית של גרנדשאמפ לקראת שלהי נוכחותן בארץ הקודש.
הקהילה הקטנה היתה נוכחת משך 40 שנה בקבר של חנה הקדושה, החל משנת 1973, כשנזירה מהקהילה, שבסיס האם שלה הינו בשוויץ, יזמה רעיון ללכת לארץ הקודש על מנת להעמיק את הידע אודות שורשי הנצרות ולייסד קשרי ידידות וצמיחה רוחנית הדדית עם יהודים ועם עם הברית.
המרפסת הפשוטה של המנזר הוכנה על מנת לקבל אורחים שהוזמנו להתפלל ועד מהרה לא היה די מקום על מנת להכיל את כל החברים שבאו מכל מקום על מנת לברך ולהכיר תודה לשלולת הנזירות. הקוסטוד של ארץ הקודש, פיירבטיסטה פיצהבלה, ערך את הליטורגיה , ומלווה בקבוצת אחים פרנציסקאנים, המזכיר של ארץ הקודש וסגן הקוסטוד, נזירים מקהילת יוחנן הקדוש שבמדבר ויוחנן הקדוש של ההר (עין כרם) ואף מספר סטודנטים פרנציסקאנים, נזירים ונזירות מהמנזר של אבו גוש, האח הממונה של הכנסייה הלוטרנית שבירושלים, סגן הפטריארך הממונה על הקהילה הקתולית דוברת העברית, נזירות עמנואל מבית לחם, מכרים, שכנים מהמושב הממוקם בסמוך למנזר ולבסוף - חברי קהילת יוחנן המטביל (קוינוניה), אשר הם יהיו הדיירים הבאים במנזר זה.
במהלך התפילה, לאחר קריאת השורה אודות הביקור, הנזירה פיירטה, האחראית של קהילת גרנדשאמפ נאמה נאום תודה ונאום פרידה, מזכירה את הסיפור של הנזירות שחיו במנזר הקטן משך 40 שנים של נוכחות שקטה, אות של פיוס ושלום ובסיס של הקריאה של הקהילה.
הרצון לחוות בארץ הקודש והאפשרות שהיתה להן לממש זאת היתה ברכה שהן רצו לבקש מכל האנשים הגרים בארץ זו, שלרוב הינו מקום של פגיעה וסבל. בנאום זה היתה עדות להכרת תודה לקבלת הפנים החמה לכל ראשי הפרנציסקאנים, שהתחלפו עם השנים ואשר סייעו להן. התודה האחרונה היתה לפיירבטיסטה, הן על הידידות העמוקה עימו ועל הקשרים שהנזירות רקמו משך השנים ושאין אפשרות לנתק אותם, קשר לתמיד, ותפילה לארץ הקדש ולאנשים שבה.
"דרכי אינם דרכיך, אמר האל, מחשבותיי איני מחשבותיך" ובדבריו של הנביא ישעיהו, הנזירה פיירטה מתארת בכאב, את ההחלטה של הקהילה לעזוב את ארץ הקודש, החלטה קשה, ולהתחיל פרק חדש בהיסטוריה של הקהילה שלה לא תהיה עוד נוכחות בעין כרם. הקוסטוד של ארץ הקודש הודה גם כן, בשם הקהילה הפרנציסקאנית כולה של ארץ הקודש ובשם כנסיית ירושלים, על הנוכחות הדיסקרטית ועל תפילותיהן של הנזירות משך 40 שנה, שהעשירו את המציאות של ירושלים, ואת הקהילה הנוצרית שהיא אחת ואיברים רבים לה, ולב אחד לה. פיירבטיסטה סיים את הברכה והכיר תודה לקהילת יוחנן המטביל, שתהיה האחווה הבאה שתגור במנזר זה, תמשיך את חיי המנזר ותשמור על המקום כמקום תפילה, בית פתוח תמיד ומקבל אורחים לכל מי שרוצה לבוא ולהכיר את הנזירים והנזירות, על מנת ליצור קשרים של ידידות ואחווה המבוססים על כבוד, פיוס ושלום.
התפלה הסתיימה בברכה שניתנה מאת הקוסטוד ושירה של מקהלת מאניפיקאט שהינה שבח שאותה שרו כל הנוכחים בקפלה של המנזר.
משתתפים רבים - אנשי דת - מקהילות דתיות רבות נשים וגברים, חברים ומכרים וכן אנשים מן הישוב וארגונים הוזכרו משך התפילה מצד הנזירות של גרנדשאמפ, ודבר זה הינו עדות יפה לכל מה שעשו הנזירות בעבור הכנסייה של ירושלים ולארץ הקודש, ובעבור הזרעים הרבים שפיזרו, כפי שציין האב פיירבטיסטה פיצהבלה, משך 40 שנה שלא היו לשווא, אלא להיפך – עצים עמוסי פרי, עצים יפים, צמחו להם.
תודות חמות מכל הלב מצד הקוסטודיה של ארץ הקודש וברכות לכל הקהילה של גרנדשאמפ
האח הפרנציסקאני אלברטו חואן פארי