אנשים רבים היו בין אלו שהגיעו בשעות אחר הצהריים של יום ראשון ה-12 באוקטובר על מנת לקחת חלק בברכה של הקפלה של רוח הקודש ובגינה שלו בתוך המנזר של חדר הסעודה הקטן.
שנתיים הוקדשו לעבודה של שני אמנים איטלקיים מיקלה קנזונארי ו-רוזאלה לאונה על מנת ליצור ולארגן מקום חדש זה כמקום לקבלת פנים לעולי רגל. התימה נבחרה תחילה ונידונה יחד עם התיאולוג מונסיניור קריספינו ולנציאנו והאחראי על המנזר, האח הפרנציסקאני אנריקה ברמג'ו. האחרון היה נלהב ביותר: "זהו דבר מה שלא יאומן לארץ הקודש ולעולי הרגל! מעכשיו הם יגיעו למרחב חדש שבו גנים יפים היכן שניתן להתפלל, להרהר....עכשיו יש לנו מקום לקבל מספר קבוצות בו זמנית."
האירוע החגיגי החל עם ברכה בגינה, לאחר מכן הקהל הרב הלך לעבר הקפלה, שר המנונים כשהם הולכים אחרי כהני הדת המכהנים. מונסיניור רודריגז קרבלו (אח פרנציסקאני), שהינו המזכיר הכללי של המסדר הפרנציסקאני בדימוס, ערך את סעודת האדון שנחוגה בנוכחות שגריר הוותיקן, מונסיניור ג'וזפה לזרטו, האב הקוסטוד פיירבטיסטה פיצהבלה, וסגנו – האח דוברומיר ג'סטל. הרבה אנשי דת, נשים וגברים, נציגים של הכנסייה הארמנית ואפילו שגריר ספרד נכחו כעדים לידידותם. הקפלה היתה מלאה, וחלק מהאנשים נאלצו לעקוב אחר סעודת האדון מחדר סמוך וקטן.
הדרשה של מונסיניור רודריגז קרבלו התמקדה ביעד של הפרנציסקאנים בארץ הקודש. הוא הודה לאמנים בעבור עבודתם שאפשרה לקפלה הקטנה להיהפך לאתר שראוי לקבל מבקרים ועולי רגל ומעל לכל, ראוי לרז של ישוע. הויטראז' בחלונות זכו להשראה ממספר סצנות: רחיצת רגלי השליחים, הופעתו של ישוע לשליחים, מרים והשליחים וחג השבועות וכמובן אודות שעמון – פטרוס. החלון בדלת הנפתח לגינה מדגים את הטבילה, בשעה שזה שנפתח למנזר מייצג את ההוחדה [אוכריטיה]. האמנות האבסטרקטית יכולה להפתיע, אולם זהו מה שהבישוף הדגיש בדרשתו:"המסר של ישוע המשיח מפתיע! עלינו לאפשר לעצמנו להיות מופתעים ממה שהוא מספר לנו, גם אם באמצעות אמנות, כמו חלונות [ויטראז] אלו, או באמצעות המילים שלו."
לאחר מכן הבישוף ברך את המזבח והקוסטוד פיזר את הקטורת את שאר המקורות בטרם התחלת הליטורגיה של ההוחדה.
סעודת האדון הסתיימה עם מילים מועטות מפיו של האב הקוסטוד ומהאחראי של המנזר, ושניהם הודו לאמנים, למשרד הטכני של הקוסטודיה, ולכל מי שעבד על מיזם זה, והן לאחים הפרנציסקאנים שהיו כה סבלניים במהלך מיזם זה.
לאחר מכן הוגש כיבוד קל בגינה.
בין הנוכחים היו גם שני עולי רגל מארגנטינה. הם ציפו לסעודת האדון בלטינית, ולמרות שהם הגיעו לחדר הסעודה הקטן מהוססים, הם עזבו אותו מוקסמים. נוכחותם חנכה את הקפלה משום שזו היתה קבלת הפנים הטובה יותר של עולי הרגל שהקוסטודיה לקחה על עצמה במיזם זה. מי ייתן ובעקבותיהם יבואו עוד רבים!
ה.מ