אבינו הקדוש,
עבורנו ועבור כנסיית ארץ הקודש, המיוצגת כאן בידי הנציגים הקתוליים בארץ הקודש והפטריארכים של הכנסיות המזרחיות, זהו אושר רב להיות כאן אתך במקום קדוש זה, שהיה עד לתשוקתו של ישוע לאהוב את בני האדם עד תום. אתר זה חזה את הגשמת כל הבטחותיו של האלוהים ושום חוסר נאמנות אנושי, שום פחד, אפילו לא בגידה מצדנו יכולים למנוע את הגשמתה עד תום של בריתו, הגשמתה עד למעמקים בהם רוחו דרה בתוכנו ואנו דרים בתוכו.
דברי הימים מראים לנו, שהנזירים היו מגיעים מחדר הסעודה האחרונה שנרכש והוענק לפרנסיסקנים בשנת 1333, לכנסיית הקבר הקדוש לקיום טקס חגיגי של המיסה המושרת ותפילות השעות. פתיחותו של פרנסיסקוס הקדוש להפצת הבשורה באמצעות מיסיונרים הובילה למעשה את הנזירים אל ארץ גאולתנו, והכנסייה אישרה את שליחותנו כשומרי המקומות הקדושים.
כפי שהינך רואה, לא קיימת כאן בזיליקה שתשמור על המקום שבו ישוע חגג את הפסח האחרון שלו, שבו הוא התפלל עבור בני האדם, שבו – לאחר שקם לתחייה – הוא הופיע והעניק שלום, המקום שבו רוח הקודש עטפה את השליחים בעודם מאוחדים בתפילה עם הבתולה מריה הקדושה.
למרות שהיום נעשתה חריגה מהנוהג, אין מקיימים את המיסה (סעודת האדון) בחדר זה, שבו ישוע בצע לחם ונתן לתלמידיו לשתות מגביע היין החדש, תוך מתן המנדט לחזור על מילותיו ומחוותיו, תוך הפיכת נוכחותו בקרבנו לדבר ממשי לתמיד.
זהו אחד האתרים הפגועים ביותר בארץ הקודש, עדות לפגיעות הרבות של העמים החיים כאן. אך אנו רוצים להאמין שלפגיעות אלו יש קשר אמיתי ומסתורי לצלקות המכאובים עימן ישוע שקם לתחייה, כאן במקום זה, התגלה בפני בני האדם. ברצוננו להאמין, שקשר זה אמיתי ומסתורי לא פחות מהשלווה שישוע העניק לנו והותיר בנו, השלווה שהיא ישוע עצמו, האדון שניצח את הרשע והמוות.
אבינו הקדוש, אנו הכנסייה, רוצים להגן על פגיעות אלו. אך יחד אנו רוצים להיאחז במלוא הכוח, בביטחון של הפסחא: ביטחון בצניעותו של האלוהים, בסגנון העני והפשוט של ממלכתו, בסבלנות של גרגיר החיטה. במובן מסויים, מקום זה מחייב אותנו ללכת בצעדים קטנים. הוא מחזיר אותנו אל הדברים החיוניים, הוא גורם לנו לחיות בצניעות, בטוחים באמת. הוא מזמין אותנו להאמין שזו הדרך היחידה האפשרית לזרוע ולבנות תחושת אחווה וידידות, גם אם האחווה והידידות נתקלו בסירוב במשך מאות בשנים.
כאן, היום, יחד עימך, אנו רוצים יותר מתמיד להאמין שאין דבר בלתי אפשרי עבור האל.
ואנו רוצים לעשות כן למען הארץ הזו והעולם כולו, למען הכנסייה הזו והכנסייה כולה, הכנסייה אותה חדר זה, כך כפי שהוא, מסמל בצורה ברורה ומהדהדת.
כאן יחדיו, בתום מסע עלייתך לרגל בארץ הקודש, אנו מודים לאלוהים על טקס זה שהוא סמל לאחווה ולאחדות,
הכנסייה האחת והבלתי מחולקת שנולדה כאן גורמת ללבבותינו להדהד במצווה החדשה, הסמל המיוחד של ההולכים אחרי אדוננו ישוע.
הטקס שנערך אתמול בכנסיית הקבר ריגש אותנו והחלום בדבר איחוד הכנסיות, שחדר הסעודה האחרונה מסמל, נדמה קרוב ומוחשי יותר, וגרם לנו לשמוח.
באיחוד עם כל העם החי בארץ זו, בסיום מסע העלייה לרגל הזה נתונה לך חיבתנו הרבה ותודתנו הכנה עבור העדות העילאית לשלום ואחדות שהענקת לנו, ומבטיחים לך את תפילותינו המתמידות והכנות כאן ובכל אתרי הגאולה.
תודה רבה לך.
עבורנו ועבור כנסיית ארץ הקודש, המיוצגת כאן בידי הנציגים הקתוליים בארץ הקודש והפטריארכים של הכנסיות המזרחיות, זהו אושר רב להיות כאן אתך במקום קדוש זה, שהיה עד לתשוקתו של ישוע לאהוב את בני האדם עד תום. אתר זה חזה את הגשמת כל הבטחותיו של האלוהים ושום חוסר נאמנות אנושי, שום פחד, אפילו לא בגידה מצדנו יכולים למנוע את הגשמתה עד תום של בריתו, הגשמתה עד למעמקים בהם רוחו דרה בתוכנו ואנו דרים בתוכו.
דברי הימים מראים לנו, שהנזירים היו מגיעים מחדר הסעודה האחרונה שנרכש והוענק לפרנסיסקנים בשנת 1333, לכנסיית הקבר הקדוש לקיום טקס חגיגי של המיסה המושרת ותפילות השעות. פתיחותו של פרנסיסקוס הקדוש להפצת הבשורה באמצעות מיסיונרים הובילה למעשה את הנזירים אל ארץ גאולתנו, והכנסייה אישרה את שליחותנו כשומרי המקומות הקדושים.
כפי שהינך רואה, לא קיימת כאן בזיליקה שתשמור על המקום שבו ישוע חגג את הפסח האחרון שלו, שבו הוא התפלל עבור בני האדם, שבו – לאחר שקם לתחייה – הוא הופיע והעניק שלום, המקום שבו רוח הקודש עטפה את השליחים בעודם מאוחדים בתפילה עם הבתולה מריה הקדושה.
למרות שהיום נעשתה חריגה מהנוהג, אין מקיימים את המיסה (סעודת האדון) בחדר זה, שבו ישוע בצע לחם ונתן לתלמידיו לשתות מגביע היין החדש, תוך מתן המנדט לחזור על מילותיו ומחוותיו, תוך הפיכת נוכחותו בקרבנו לדבר ממשי לתמיד.
זהו אחד האתרים הפגועים ביותר בארץ הקודש, עדות לפגיעות הרבות של העמים החיים כאן. אך אנו רוצים להאמין שלפגיעות אלו יש קשר אמיתי ומסתורי לצלקות המכאובים עימן ישוע שקם לתחייה, כאן במקום זה, התגלה בפני בני האדם. ברצוננו להאמין, שקשר זה אמיתי ומסתורי לא פחות מהשלווה שישוע העניק לנו והותיר בנו, השלווה שהיא ישוע עצמו, האדון שניצח את הרשע והמוות.
אבינו הקדוש, אנו הכנסייה, רוצים להגן על פגיעות אלו. אך יחד אנו רוצים להיאחז במלוא הכוח, בביטחון של הפסחא: ביטחון בצניעותו של האלוהים, בסגנון העני והפשוט של ממלכתו, בסבלנות של גרגיר החיטה. במובן מסויים, מקום זה מחייב אותנו ללכת בצעדים קטנים. הוא מחזיר אותנו אל הדברים החיוניים, הוא גורם לנו לחיות בצניעות, בטוחים באמת. הוא מזמין אותנו להאמין שזו הדרך היחידה האפשרית לזרוע ולבנות תחושת אחווה וידידות, גם אם האחווה והידידות נתקלו בסירוב במשך מאות בשנים.
כאן, היום, יחד עימך, אנו רוצים יותר מתמיד להאמין שאין דבר בלתי אפשרי עבור האל.
ואנו רוצים לעשות כן למען הארץ הזו והעולם כולו, למען הכנסייה הזו והכנסייה כולה, הכנסייה אותה חדר זה, כך כפי שהוא, מסמל בצורה ברורה ומהדהדת.
כאן יחדיו, בתום מסע עלייתך לרגל בארץ הקודש, אנו מודים לאלוהים על טקס זה שהוא סמל לאחווה ולאחדות,
הכנסייה האחת והבלתי מחולקת שנולדה כאן גורמת ללבבותינו להדהד במצווה החדשה, הסמל המיוחד של ההולכים אחרי אדוננו ישוע.
הטקס שנערך אתמול בכנסיית הקבר ריגש אותנו והחלום בדבר איחוד הכנסיות, שחדר הסעודה האחרונה מסמל, נדמה קרוב ומוחשי יותר, וגרם לנו לשמוח.
באיחוד עם כל העם החי בארץ זו, בסיום מסע העלייה לרגל הזה נתונה לך חיבתנו הרבה ותודתנו הכנה עבור העדות העילאית לשלום ואחדות שהענקת לנו, ומבטיחים לך את תפילותינו המתמידות והכנות כאן ובכל אתרי הגאולה.
תודה רבה לך.