כאשר יום רביעי של השבוע הקדוש הגיע יום זה ישלים את הטקסים של ימים טקסיים אלו, ובקרוב יערך ה-טרידום הקדוש ביותר והמאופיין בסבל לפני חג הפסחא של תחיית האדון. העיר רועדת בציפייה, מוכנה לחיות מחדש את הרגעים הגדולים. יחד עם הקהילה הנוצרית המקומית, מספר עולה וגדל של עולי רגל מחלקים שונים של העולם ממשיכים לזרום כל יום למקומות הקדושים, עוצרים להתפלל במקומות היקרים ללב המסורת הנוצרית, מופתעים ומלאי חסד להיות כאן היכן שהאירועים של הישועה שלנו הפכו להווה ולמוחשי, מתאפשר לגעת באדמה ובאבנים ולהעיד על ההיסטוריה האנושית של הפדות אשר לפני 2000 שנה ויותר מימשה זאת.
יום רביעי הקדוש מלא בדבקות הקשורה למקומות שבהם החסד נוגע, מטפל, מנשק, נשמר בלבבות ומהווה מתווך לרזים שהם מסופרים מחדש. התנסות מעמיקה זו הושלמה בסופו של בוקר זה, עם סעודת אדון טקסית שנחוגה בבזיליקה של הסבל בגת שמנים, במהלכה שוב הושרו הייסורים מספר הבשורה שוב והפעם לפי לוקס (לוקס כ"ב:14-23, 56). המילים הזכירו כיצד האדון פרש לגינת הזיתים העתיקה על מנת להתפלל, מזיע דם, והמקריא מתכופף על מנת לנשק את הסלע שבבסיס המזבח, היכן שישוע סבל בבדידותו, בסבל מעמיק, יודע את הצפוי לו. בנכחות של מספר רב של מאמינים, סגן הקוסטוד, האח ארטמיו ויטורס ערך את הטקס, כפי שנקבע ע"י התוכנית הליטורגית, כאשר הוא מוקף במסייעים סביב המזבח, רק מספ צעדים מהסלע של הגון, המרכז של הדבקות ושל האדיקות של כולם.
בסוף האירוע, אחים הפרנציסקאנים של הקוסטודיה הלכו בתהלוכה מגת שמשמנים לבזיליקה של כנסיית הקבר, היכן שבשעה 10:00 בבוקר היה מתן כבוד של עמוד ההצלפה, בסמוך לקפלה של הסקרמנט המבורך ביותר (אשר ידוע גם כקפלה של התגלות ישוע לאימו מרים) ושם התרחש..המקטע של עמוד עם גוון אדום המוקף עם וילון לבן בדומה ל-"קולונה נוביליס" שבמזמור המתחיל את התפילה ואותו נישקו כל האחים הפרנציסקאנים, כשהחל בכך סגן הקוסטוד, האח ארטמיו ויטורס והאח פרגוס קלרק, האח הממונה על כנסיית הקבר. לאחר מכן, ובמהלך כל היום, הגיעו מאמינים ועולי רגל רבים אשר רצו לבטא בדרך זו את הכבוד המעמיק לחפץ יקר זה, אשר המסורת מזהה אותו כעמוד שבו ישוע נקשר אליו על מנת שילעגו עליו. במאות הראשונות של העדן הנוצרי היה זה זמין למאמינים ביום שישי הגדול בחדר הסעודה האחרונה. לאחר מכן במאה ה-14 עמוד זה הועבר לבזיליקה של כנסיית הקבר ושם נמצא גם כיום. עד לא מזמן, אנשים מאמינים יכלו לכבד ולהעריץ עמוד זה של ההצלפה רק ביום רביעי הקדוש, ואילו כיום הוא חשוף בקפלה של ההתגלות מימין למזבח ומיליוני נוצרים ממשיכים לבקר ולתת כבוד, נוגעים בו קלות או מנשקים אותו משך השנה.
בשעות אחר הצהריים, הקהילה הפרנציסקאנית נפגשה וליוותה באופן טקסי את הבישוף ויליאם שומאלי, הבישוף המסייע של הפטריארכיה הלטינית של ירושלים לתוך כנסיית הקבר, היכן שערך את הטקס של המקראות בשעה 16:00. לפני ה-אדיקול של קבר ישוע האדון, אשר שיננו אותו, ע"י מאמינים ועולי רגל, החזרה על אמירת ספק תהילים ומקראות הלקוחות מהמקרא הוכנו והיוו הקדמה ל-טרידום של פסחא, ליטורגיה של סבל ומאבק אשר מציין את רגעיו הדרמטיים ביותר של ישוע המשיח עד מותו על הצלב ועד קבירת גופתו בקבר.במהלך הטקס, 14 נרות גדולים הונחו לצד הקבר כשהם מלאי משמעות מיסטית וסמלית והם הודלקו. 14 הנרות בצדדים מייצגים את 11השליחים ואת שלושת ה-מרים, אשר אמנותם כאבה ועייפה במהלך ימי הייסורים של האדון. הנר בשיאו, מצד שני, מסמל את ישוע המשיח אשר טבעו האלוהי אינו סמוי עוד אפילו לא במוות כה מביש כפי שחווה.
טקסט – קתרינה פופה פדראטי
תמונות – סטפנו דל פוצולו
יום רביעי הקדוש מלא בדבקות הקשורה למקומות שבהם החסד נוגע, מטפל, מנשק, נשמר בלבבות ומהווה מתווך לרזים שהם מסופרים מחדש. התנסות מעמיקה זו הושלמה בסופו של בוקר זה, עם סעודת אדון טקסית שנחוגה בבזיליקה של הסבל בגת שמנים, במהלכה שוב הושרו הייסורים מספר הבשורה שוב והפעם לפי לוקס (לוקס כ"ב:14-23, 56). המילים הזכירו כיצד האדון פרש לגינת הזיתים העתיקה על מנת להתפלל, מזיע דם, והמקריא מתכופף על מנת לנשק את הסלע שבבסיס המזבח, היכן שישוע סבל בבדידותו, בסבל מעמיק, יודע את הצפוי לו. בנכחות של מספר רב של מאמינים, סגן הקוסטוד, האח ארטמיו ויטורס ערך את הטקס, כפי שנקבע ע"י התוכנית הליטורגית, כאשר הוא מוקף במסייעים סביב המזבח, רק מספ צעדים מהסלע של הגון, המרכז של הדבקות ושל האדיקות של כולם.
בסוף האירוע, אחים הפרנציסקאנים של הקוסטודיה הלכו בתהלוכה מגת שמשמנים לבזיליקה של כנסיית הקבר, היכן שבשעה 10:00 בבוקר היה מתן כבוד של עמוד ההצלפה, בסמוך לקפלה של הסקרמנט המבורך ביותר (אשר ידוע גם כקפלה של התגלות ישוע לאימו מרים) ושם התרחש..המקטע של עמוד עם גוון אדום המוקף עם וילון לבן בדומה ל-"קולונה נוביליס" שבמזמור המתחיל את התפילה ואותו נישקו כל האחים הפרנציסקאנים, כשהחל בכך סגן הקוסטוד, האח ארטמיו ויטורס והאח פרגוס קלרק, האח הממונה על כנסיית הקבר. לאחר מכן, ובמהלך כל היום, הגיעו מאמינים ועולי רגל רבים אשר רצו לבטא בדרך זו את הכבוד המעמיק לחפץ יקר זה, אשר המסורת מזהה אותו כעמוד שבו ישוע נקשר אליו על מנת שילעגו עליו. במאות הראשונות של העדן הנוצרי היה זה זמין למאמינים ביום שישי הגדול בחדר הסעודה האחרונה. לאחר מכן במאה ה-14 עמוד זה הועבר לבזיליקה של כנסיית הקבר ושם נמצא גם כיום. עד לא מזמן, אנשים מאמינים יכלו לכבד ולהעריץ עמוד זה של ההצלפה רק ביום רביעי הקדוש, ואילו כיום הוא חשוף בקפלה של ההתגלות מימין למזבח ומיליוני נוצרים ממשיכים לבקר ולתת כבוד, נוגעים בו קלות או מנשקים אותו משך השנה.
בשעות אחר הצהריים, הקהילה הפרנציסקאנית נפגשה וליוותה באופן טקסי את הבישוף ויליאם שומאלי, הבישוף המסייע של הפטריארכיה הלטינית של ירושלים לתוך כנסיית הקבר, היכן שערך את הטקס של המקראות בשעה 16:00. לפני ה-אדיקול של קבר ישוע האדון, אשר שיננו אותו, ע"י מאמינים ועולי רגל, החזרה על אמירת ספק תהילים ומקראות הלקוחות מהמקרא הוכנו והיוו הקדמה ל-טרידום של פסחא, ליטורגיה של סבל ומאבק אשר מציין את רגעיו הדרמטיים ביותר של ישוע המשיח עד מותו על הצלב ועד קבירת גופתו בקבר.במהלך הטקס, 14 נרות גדולים הונחו לצד הקבר כשהם מלאי משמעות מיסטית וסמלית והם הודלקו. 14 הנרות בצדדים מייצגים את 11השליחים ואת שלושת ה-מרים, אשר אמנותם כאבה ועייפה במהלך ימי הייסורים של האדון. הנר בשיאו, מצד שני, מסמל את ישוע המשיח אשר טבעו האלוהי אינו סמוי עוד אפילו לא במוות כה מביש כפי שחווה.
טקסט – קתרינה פופה פדראטי
תמונות – סטפנו דל פוצולו