במקום של העלייה השמיימה של ישוע בירושלים

"במקום של העלייה לשמיים [של ישוע המשיח],  היכן שישוע העניק לשליחים שלו את היעד של להיות העדים של הבשורה הטובה, עלינו על מנת להחיות את השלום, השלום עבור כל העולם והשלום עבור ירושלים, בייחוד כרגע". סגנו של הקוסטוד של הקוסטודיה של ארץ הקודש, האח דוברומיר ג'סטל, רצה להתחיל במילים אלה את האירוע של סעודת האדון של העלייה השמיימה, היכן שנערכה ביום חמישי ה-13 במאי, בקפלה שבהר הזיתים שבירושלים. "אנו גם רוצים להחיות את מתנת רוח הקודש כך שהיא תוכל להאיר בלב של המושלים, להאיר את המוח של כולם, משום שבאמצעות דיאלוג וכבוד הדדי, ניתן להגיע לפתרון בעיות", הוסיף ואמר סגן הקוסטוד.

האירועים בירושלים כבר החלו בשעות אחר הצהריים ב-12 במאי עם כניסה טקסית לקפלה של העלייה השמיימה על ידי האח דוברומיר ג'סטל, ולאחר מכן על ידי תפילת הערבית הראשונה. האחים הפרנציסקאנים הלכו בתהלוכה ולאחר מכן שרו את ההמנון של הקדושים, סובבים סביב האדיקול הצלבני של העלייה השמיימה שלוש פעמים. עקב המצב המתוח העכשווי, השנה בליל השימורים של יום החג, התפילה המסורתית של ה-"קומפליין" בקפלה והתפילה הלילית של המקראות לא נערכו, אולם הבזיליקה של כנסיית הקבר בירושלים נותרה  פתוחה, עבור תפילה לילית לרגל יום החג.

סעודת האדון של שעות הבוקר של הקוסטודיה, התקיימה כרגיל, ולאחר מכן נערכה על ידי הקהילה הלטינית של ירושלים בשפה הערבית. 

"אחים יקרים, מאוחדים כאן יחד בהר הזיתים במקום שבו ניתנת עדות לאפיזודה שאותה אנו חוגגים, היינו רוצים להבין אפילו יותר [מכרגיל] את הרז של העלייה השמיימה", אמר סגן הקוסטוד בדרשה שלו.  "היינו רוצים לחוש את הנוכחות של האדון שמלווה את חיינו ואת יעדינו ובה בעת לחזק את האמונה שהיכן שהוא עלה השמיימה, גם אנו נעשה כן [...] כאן ישנה רק דרך אחת, תנאי אחד:  להיות תלמידים / שליחים של ישוע כמו אלו שהביאו את ההבט הפרקטי של דבר ה' שניטע בנו ולא רק כמאזינים המשלים את עצמם.". מאוחדים עם ישוע, תהיה זו המטלה של כולם לענות לקריאת האל שזאת עדות לכך בעולם. "בדומה לאז, גם כיום, העולם, המדינה הזאת וירושלים עצמה זקוקים להשתחרר מהדמוניות של הקנאה, של הרוע, של האיבה. יהיה זה אולי קשה ללמוד שפות רבות על מנת לתקשר עם רבים, אולם יהיה זה פשוט לדבר בשפה חדשה שכולם מבינים אותה: שפה של צדקה ושל אהבת האחווה שאותם ישוע לימד", סיים ואמר האח

 דוברומיר.

הנוצרים הראשונים זכרו את העלייה השמיימה של ישוע המשיח על ידי התכנסות במערה הממוקמת בפסגת הר הזיתים, היכן שבערך בשנת 390, לאחר מותו שחל קונסטנטינוס, נבנתה הכנסייה הראשונה  על ידי פוימניה, אישה רומית מאמינה. לפי אזוביוס, אותה כנסייה מתוארכת לשנת 333 ואשר נבנתה על ידי קונסטנטינוס לפי בקשת אימו הלנה. לאחר שהכנסייה הזו נהרסה פעמים, היא נבנתה מחדש על ידי הצלבנים. לפני שנהרסה על ידיי המוסלמים ונותר רק האדיקול שעומד על תילו עד ימינו. החל משנת 1198, מרגע שנרכש על ידי שליחיו של סלאח א-דין, המקום נותר בבעלות של הווקף של ירושלים והוסב למסגד, אולם אינו מיועד לפולחן דתי. לפי המסורת, טביעת הרגל הימנית של ישוע המשיח   נמצאת על הסלע שנשתמר ב-אדיקול.

 

ביאטריס גוארארה