עם סעודת האדון –קואנה דומיני - שנערכה ביום חמישי הקדוש בבוקר לפני ה-אדיקול של קבר האדון שבבזיליקה של כנסיית הקבר, הטרידום של חג הפסחא נפתח בירושלים, עמוס ברגעים מרגשים באותם המקומות שבהם האדון סבל, הושפל והיה לבדו; אשר קיבל את מתן גופו ואת דמו: ראשית בהוחדה [אוכריסטיה] אשר נוסדה במהלך סעודה האחרונה עם תלמידיו ולאחר מכן על הצלב, קורבן בעד הישועה של העולם כולו ואשר חזה בנס של תקומתו כאשר ישוע המשיח עשה את הדברים כולם לחדשים לתמיד.
המכהן הראשי היה הפטריארך הלטיני של ירושלים, הבישוף פואד טוואל, מלווה באירוע טקסי זה ע"י מונסיניור ויליאם שומאלי וב-מונסיניור כמאל בטיש, הבישוף המסייע בדימוס של הפטריארכיה הלטיני ובבישוף ג'יצינטו בולוס מרקוזו, הבישוף המסייע של נצרת. אם כי הכנסייה היתה מלאה במאמינים רבים, נוצרים מהקהילה המקומית ובעולי רגל ממדינות שונות, היו כהני דת רבים שסייעו בסעודת הבאדון, מעל 200, שייצגו את הענייין המרכזי של אירוע זה אשר מנציח בדרך ייחודית את הדרך שבה ישוע ייסד את ה-הוחדה, בירך על הלחם ועל היין של הסעודה האחרונה וביקש מהשליחים לערוך זאת לזכרו,מתנה באמצעות הכהונה. גם השתתף באירוע הטקסי שגריר הוותיקן לישראל, הבישוף אנטוניו פרנקו ושגריר הוותיקן בירדדן, הבישוף ג'ורג'יו לינגוואה והמזכירים שלהם.
במהלך סעודת האדון הפטריארך גם חזר על רחיצת הרגליים שערך ישוע, ג'סטה פשוטה אולם אינטנסיבית בעבור השליחים בפעם האחרונה שלהם יחד לפני מאסרו של ישוע. לאחר מכן, הבישוף טוואל ברך בשמן קדוש בעבור החולים ובעבור הסובלים וקידש רגע זה.
האירוע הסתיים בתהלוכה ארוכה עם כל המכהנים בטור אחד יחיד, מלווים את הסקרמנט המבורך ביותר בשלושה הקםות סביב ה-אדיקקול של כנסיית הקבר, יחד עם ה-קוואס לצליל מזמור גריגוריאני. בלובשם את הלבוש של כהני הדת ומחזיקים נרות בוערים רבים, כל כהני הדת הנציחו את הסמכתם שלהם עצמם, מתנה יקרה מפז לכל האנושות ופריבילגיה לחגוג את ההוחדה ולקדש את הלחם והיין. בסופה של התהלוכה, אשר העסיקה את כל הנקהלים בתפילה אינטנסיבית כשעה,שהמיכל שבתוכו ההוסטיות המקודשות יונח באדיקול של קברו הריק של ישוע האדון ואשר יישאר שם משך הלילה.
בפעולות שכאלו, כה פשוטות ואינטימיות, כמו הייסוד של ההוחדה ורחיצת רגלי השליחים, אשר נערכו מחדש בפני מבטו הנאמן, אוהב וטהענו של האל אשר נהיה בשר, מוחשי, קרוב להתנסות של חוויה רגשית של האנשות. האדון טיפל בכל אדם, נטל על עצמו לטהר אותנו מחטאינו, וממשיך כל העת לחדש מתנה זו ולהיכנס לליבותיהם של כל הנוצרים.
מרגע שהליטורגיה שהחלה בוקר נסתיימה, הדלתות של הבזיליקה של כנסיית הקבר ננעלו. בשעות הקרובות הן יפתחו רק לרגעים ספורים, יאפשרו כניסה לפרנציסקאנים, כהני דת של הפטריארכיה הלטינית ולמעט מאמנינים ההמשתתפים באירועים של שעות אחר הצהריים: הערצה וכבוד של הסקרמנט המבורך ביותר, המקראות אודות החשכה ותפילת הערבית. בעבור השאר – דלתות הבזיליקה יישארו סגורות.
טקסט – קתרינה פופה פדראטי
תמונות – אנדריאס ברגמיני
המכהן הראשי היה הפטריארך הלטיני של ירושלים, הבישוף פואד טוואל, מלווה באירוע טקסי זה ע"י מונסיניור ויליאם שומאלי וב-מונסיניור כמאל בטיש, הבישוף המסייע בדימוס של הפטריארכיה הלטיני ובבישוף ג'יצינטו בולוס מרקוזו, הבישוף המסייע של נצרת. אם כי הכנסייה היתה מלאה במאמינים רבים, נוצרים מהקהילה המקומית ובעולי רגל ממדינות שונות, היו כהני דת רבים שסייעו בסעודת הבאדון, מעל 200, שייצגו את הענייין המרכזי של אירוע זה אשר מנציח בדרך ייחודית את הדרך שבה ישוע ייסד את ה-הוחדה, בירך על הלחם ועל היין של הסעודה האחרונה וביקש מהשליחים לערוך זאת לזכרו,מתנה באמצעות הכהונה. גם השתתף באירוע הטקסי שגריר הוותיקן לישראל, הבישוף אנטוניו פרנקו ושגריר הוותיקן בירדדן, הבישוף ג'ורג'יו לינגוואה והמזכירים שלהם.
במהלך סעודת האדון הפטריארך גם חזר על רחיצת הרגליים שערך ישוע, ג'סטה פשוטה אולם אינטנסיבית בעבור השליחים בפעם האחרונה שלהם יחד לפני מאסרו של ישוע. לאחר מכן, הבישוף טוואל ברך בשמן קדוש בעבור החולים ובעבור הסובלים וקידש רגע זה.
האירוע הסתיים בתהלוכה ארוכה עם כל המכהנים בטור אחד יחיד, מלווים את הסקרמנט המבורך ביותר בשלושה הקםות סביב ה-אדיקקול של כנסיית הקבר, יחד עם ה-קוואס לצליל מזמור גריגוריאני. בלובשם את הלבוש של כהני הדת ומחזיקים נרות בוערים רבים, כל כהני הדת הנציחו את הסמכתם שלהם עצמם, מתנה יקרה מפז לכל האנושות ופריבילגיה לחגוג את ההוחדה ולקדש את הלחם והיין. בסופה של התהלוכה, אשר העסיקה את כל הנקהלים בתפילה אינטנסיבית כשעה,שהמיכל שבתוכו ההוסטיות המקודשות יונח באדיקול של קברו הריק של ישוע האדון ואשר יישאר שם משך הלילה.
בפעולות שכאלו, כה פשוטות ואינטימיות, כמו הייסוד של ההוחדה ורחיצת רגלי השליחים, אשר נערכו מחדש בפני מבטו הנאמן, אוהב וטהענו של האל אשר נהיה בשר, מוחשי, קרוב להתנסות של חוויה רגשית של האנשות. האדון טיפל בכל אדם, נטל על עצמו לטהר אותנו מחטאינו, וממשיך כל העת לחדש מתנה זו ולהיכנס לליבותיהם של כל הנוצרים.
מרגע שהליטורגיה שהחלה בוקר נסתיימה, הדלתות של הבזיליקה של כנסיית הקבר ננעלו. בשעות הקרובות הן יפתחו רק לרגעים ספורים, יאפשרו כניסה לפרנציסקאנים, כהני דת של הפטריארכיה הלטינית ולמעט מאמנינים ההמשתתפים באירועים של שעות אחר הצהריים: הערצה וכבוד של הסקרמנט המבורך ביותר, המקראות אודות החשכה ותפילת הערבית. בעבור השאר – דלתות הבזיליקה יישארו סגורות.
טקסט – קתרינה פופה פדראטי
תמונות – אנדריאס ברגמיני