"לָכֵן שַׁגְרִירֵי הַמָּשִׁיחַ אָנו" (האיגרת השנייה אל הקורינתים, 20:5). באחג’אט קאראקאש, אשר הוסמך לכהונה באלפו שבסוריה בשירות קוסטודית ארץ הקודש, ב16 באוגוסט, בחר במוטו הזה עבור כהונתו. הקריאה מאלוהים ללכת בעקבות המשיח נולדה בקרבו של הצעיר הפרנציסקאני מסוריה מוקדם בחייו. "כשהייתי ילד קטן, נהניתי להוביל את התפילה המשפחתית בבית". משפחתו הייתה הקרקע הפורייה בה טיפחו את גילויו של המשיח בחייו. הם התפללו בצוותא, והעובדה שבאחג’אט חיקה את כוהן-הדת לא נעלמה מעיניה הבוחנות ש אמו, אשר נצרה את סימני ההתפתחות של בנה בליבה. למרות זאת, באחג’אט לא חשב על הכהונה מיד. מאז ילדותו, הוא השתתף במגוון פעילויות בקהילתו והרשה לעצמו להתעצב על ידי מה שקיבל מאחרים – כמו למשל על ידי ביקורו של אמיליין טארדיף. הוא מספר, "רציתי למסור הלאה את מה שקבלתי וגיליתי". אך כשאחרים אמרו שהוא "יכול להיות כוהן נהדר", באחג’אט מרד כנגד הרעיון מכיוון שהאמין שכל נוצרי צריך להיות מלא בהתלהבות ולבשר את דבר אדוני. "הזמן חלף, ונוכחתי לדעת שההתלהבות שלי לא הייתה בטווח הנורמטיבי". וכך, לקח לו עוד ארבע שנים להבין "שכל אושרו כרוך באדוני". רק אז החליט להיכנס אל חיי הדת כנזיר.
החלטה זו הובילה אותו למזבח כנסיית פרנצ’סקו הקדוש בקהילת אלפו, ב 16 באוגוסט, בה הוסמך לכהונה על פי המנהג הארמני קתולי. הנזירים הפרנציסקאנים אשר באים מהמסורות הקתוליות של המזרח, מוסמכים לכהונה באותו מנהג שבו הוטבלו. אך בשל מודעותו כרועה רוחני, האח באחג’אט ביקש שהטקס יערך, עד כמה שאפשר, בערבית כדי שכולם יוכלו להבין. הטקס היפה והמלא תפילה היה חוויה אינטנסיבית עבור באחג’אט. "איני יכול להעמיד פנים שאני מבין לגמרי את כל ההשלכות של המאורע הזה, אך אני חש שיש בו החלטיות, ושאני הולך לחוות שינוי רדיקלי בחיי. כשערכתי את סעודת-האדון הראשונה שלי למחרת, אמרתי לעצמי שזה ייקח לי כל החיים להבין את הרז שמתרחש פה. מנקודת מבט אחת אני מרגיש מאוד בטוח בעצמי, אך מנקודה אחרת אני מרגיש לגמרי לא ראוי בפני האלוהים שהרעיף עלי חסד שכזה".
מספר נזירים פרנציסקאנים מהקוסטודיה הצליחו לנסוע באמצע הקיץ. הם הגיעו מסוריה, לבנון, וירדן, והקיפו את אחיהם הצעיר, שזרח עם שלווה, בתפילתם. הכנסייה, שבה 800 מושבים, הייתה מלאה, ומחיאות הכפיים של המאמינים הדגישו את כל הנקודות החשובות בטקס ההסמכה. כך היה כאשר הלבישו אותו בלבוש כוהן, עטרו את ראשו בכתר, וכשהכוהן הצעיר העניק שלוש ברכות, על פי בקשתו של ההגמון אשר הזמין אותו על פי המנהג הארמני. וכך היה כשעזב את הכנסייה.
"אנו שגריריו של המשיח. אני מאמין", מסביר אבונה (האב) באחג’אט, "שבני האדם צריכים לראות את העבודה שאלוהים מממש בקרבם. גם לי יש רצון לגעת ולראות את אדוני. ואני מאמין שהכוהן משמש כאות בולט לנוכחותו של אלוהים בינינו. אני חושב שהמוטו הזה שלקוח משאול (פאולוס) הקדוש הוא תרגום נהדר של הרצון לדבר ולבשר בשמו של המשיח, וכך להיות לסימן, עבור אחרים, שהמשיח נוכח, וכמו כן, שהוא עדיין חי ופועל בימינו בעולם כפי שעשה בעבר."
אלוהים והאנושות: אלו הן, בלי ספק, שתי הדאגות העיקריות בחייו הפרטיים של האח באחג’אט. הדבר הוא כך במידה כה חזקה, שהוא החליט לחזור לרומא, לאחר חופשה בארצו, כדי להמשיך בלימודיו התיאולוגיים, שם יתמחה באנתרופולוגיה נוצרית. "אנו חייבים להתחיל עם המציאות האנושית כדי לדבר על אלוהים. אנו לא יכולים לדבר על אלוהים באופן מופשט. אלוהים נהייה אדם. זהו הרז הכביר ביותר בשבילי. כדי להבין את הרז הזה יש להיכנס אל רז האדם עצמו, וזה משהו…"
בעת לימודיו, האח באחג’אט תמיד שואף ללמד ולמסור ידע. זוהי הסיבה שבשלה יצר אתר אינטרנט בשפה הערבית שנקרא: "אלוהים אחד". "האתר נולד בשל הרצון לחנך את דפוסי החשיבה של המאמינים כדי שתהא להם אמונה מלומדת ולא רק ילדותית. אני חושב שקצת תיאולוגיה יכולה לעזור לכל מאמין. אני חושב על הסביבה, בסוריה, שבה גדלתי וקבלתי את האמונה. אני חושב על המציאות בעולם הערבי, בינות מנהגים כה שונים, ובין המוסלמים. פה, האתר יכול להציע לאילו שמעוניינים, הזדמנות להעמיק את אמונתם דרך הטקסטים המרכזיים באמונתנו. האתר יכול להיות שימושי לאילו הלומדים על האמונה בערבית, וכן לאילו שאינם נוצרים המעוניינים לדעת יותר על הנצרות. ישנם הרבה אתרים נוצריים בערבית באינטרנט, אך אני חושב ששלי קצת יותר חדשני מכיוון שניסיתי לכלול חומר מדעי, עם המקורות, עם הדברים אותם מלמדת הכנסייה, וכדומה, ואילו האתרים האחרים מכוונים יותר להצגת הרוחניות." אם, כפי שטוען האח באחג’אט, האתר נראה קצת יבש במבט ראשון, ישנם בכל זאת אנשים הנועצים בו, אפילו המוסלמים. בכל מקרה, קשה לאמוד את ההשפעה." בלי ספק, אותה התלהבות שנתנה השראה לשאול הקדוש, אותו אנו חוגגים בסוריה ובעולם כולו, תאפשר דיונים מרתקים אשר יתנו השראה לכל אחיו דרך אהבת המשיח.
לנזירים בקוסטודיה
באחג’אט, האם יש לך מסר עבור הנזירים בקוסטודיה?
רצוני הוא להמשיך ולחפש את רצונו של אלוהים בליבה של אחוות האחים, ואני חושב שהאות החזק ביותר שאנו יכולים לתת לאחינו המשתייכים למנהגי המזרח בקוסטודית ארץ הקודש – ואני מציין את "המזרח" בהדגשה מכיוון שיש לנו בעיות של פילוגים בין העמים, המנהגים וכדומה – הוא העידות שאנו יוצרים גוף אחד. אנו חייבים להרוס את חומות הפילוג, את רוח העולם הזה, שהרי הרעיונות הגשמיים משפיעים על השורה-התחתונה. אני מבקש שיעזרו לי ומקווה שתהייה לי ההזדמנות לעזור לאחי כדי שאכן נוכל להתאחד באמת ולהעניק לחברה אות שאנו אחים, שאנו חיים בשלום ופיוס. חיים אילו הם לא רק אוטופיה, כי אנו יכולים לחיות ביחד לא חשוב מה מוצאנו והמנטאליות שלנו. זה לא פשוט, אך אנו מסוגלים להיות אות של אחדות ושל אהבה כי זוהי בחירתנו."
החלטה זו הובילה אותו למזבח כנסיית פרנצ’סקו הקדוש בקהילת אלפו, ב 16 באוגוסט, בה הוסמך לכהונה על פי המנהג הארמני קתולי. הנזירים הפרנציסקאנים אשר באים מהמסורות הקתוליות של המזרח, מוסמכים לכהונה באותו מנהג שבו הוטבלו. אך בשל מודעותו כרועה רוחני, האח באחג’אט ביקש שהטקס יערך, עד כמה שאפשר, בערבית כדי שכולם יוכלו להבין. הטקס היפה והמלא תפילה היה חוויה אינטנסיבית עבור באחג’אט. "איני יכול להעמיד פנים שאני מבין לגמרי את כל ההשלכות של המאורע הזה, אך אני חש שיש בו החלטיות, ושאני הולך לחוות שינוי רדיקלי בחיי. כשערכתי את סעודת-האדון הראשונה שלי למחרת, אמרתי לעצמי שזה ייקח לי כל החיים להבין את הרז שמתרחש פה. מנקודת מבט אחת אני מרגיש מאוד בטוח בעצמי, אך מנקודה אחרת אני מרגיש לגמרי לא ראוי בפני האלוהים שהרעיף עלי חסד שכזה".
מספר נזירים פרנציסקאנים מהקוסטודיה הצליחו לנסוע באמצע הקיץ. הם הגיעו מסוריה, לבנון, וירדן, והקיפו את אחיהם הצעיר, שזרח עם שלווה, בתפילתם. הכנסייה, שבה 800 מושבים, הייתה מלאה, ומחיאות הכפיים של המאמינים הדגישו את כל הנקודות החשובות בטקס ההסמכה. כך היה כאשר הלבישו אותו בלבוש כוהן, עטרו את ראשו בכתר, וכשהכוהן הצעיר העניק שלוש ברכות, על פי בקשתו של ההגמון אשר הזמין אותו על פי המנהג הארמני. וכך היה כשעזב את הכנסייה.
"אנו שגריריו של המשיח. אני מאמין", מסביר אבונה (האב) באחג’אט, "שבני האדם צריכים לראות את העבודה שאלוהים מממש בקרבם. גם לי יש רצון לגעת ולראות את אדוני. ואני מאמין שהכוהן משמש כאות בולט לנוכחותו של אלוהים בינינו. אני חושב שהמוטו הזה שלקוח משאול (פאולוס) הקדוש הוא תרגום נהדר של הרצון לדבר ולבשר בשמו של המשיח, וכך להיות לסימן, עבור אחרים, שהמשיח נוכח, וכמו כן, שהוא עדיין חי ופועל בימינו בעולם כפי שעשה בעבר."
אלוהים והאנושות: אלו הן, בלי ספק, שתי הדאגות העיקריות בחייו הפרטיים של האח באחג’אט. הדבר הוא כך במידה כה חזקה, שהוא החליט לחזור לרומא, לאחר חופשה בארצו, כדי להמשיך בלימודיו התיאולוגיים, שם יתמחה באנתרופולוגיה נוצרית. "אנו חייבים להתחיל עם המציאות האנושית כדי לדבר על אלוהים. אנו לא יכולים לדבר על אלוהים באופן מופשט. אלוהים נהייה אדם. זהו הרז הכביר ביותר בשבילי. כדי להבין את הרז הזה יש להיכנס אל רז האדם עצמו, וזה משהו…"
בעת לימודיו, האח באחג’אט תמיד שואף ללמד ולמסור ידע. זוהי הסיבה שבשלה יצר אתר אינטרנט בשפה הערבית שנקרא: "אלוהים אחד". "האתר נולד בשל הרצון לחנך את דפוסי החשיבה של המאמינים כדי שתהא להם אמונה מלומדת ולא רק ילדותית. אני חושב שקצת תיאולוגיה יכולה לעזור לכל מאמין. אני חושב על הסביבה, בסוריה, שבה גדלתי וקבלתי את האמונה. אני חושב על המציאות בעולם הערבי, בינות מנהגים כה שונים, ובין המוסלמים. פה, האתר יכול להציע לאילו שמעוניינים, הזדמנות להעמיק את אמונתם דרך הטקסטים המרכזיים באמונתנו. האתר יכול להיות שימושי לאילו הלומדים על האמונה בערבית, וכן לאילו שאינם נוצרים המעוניינים לדעת יותר על הנצרות. ישנם הרבה אתרים נוצריים בערבית באינטרנט, אך אני חושב ששלי קצת יותר חדשני מכיוון שניסיתי לכלול חומר מדעי, עם המקורות, עם הדברים אותם מלמדת הכנסייה, וכדומה, ואילו האתרים האחרים מכוונים יותר להצגת הרוחניות." אם, כפי שטוען האח באחג’אט, האתר נראה קצת יבש במבט ראשון, ישנם בכל זאת אנשים הנועצים בו, אפילו המוסלמים. בכל מקרה, קשה לאמוד את ההשפעה." בלי ספק, אותה התלהבות שנתנה השראה לשאול הקדוש, אותו אנו חוגגים בסוריה ובעולם כולו, תאפשר דיונים מרתקים אשר יתנו השראה לכל אחיו דרך אהבת המשיח.
לנזירים בקוסטודיה
באחג’אט, האם יש לך מסר עבור הנזירים בקוסטודיה?
רצוני הוא להמשיך ולחפש את רצונו של אלוהים בליבה של אחוות האחים, ואני חושב שהאות החזק ביותר שאנו יכולים לתת לאחינו המשתייכים למנהגי המזרח בקוסטודית ארץ הקודש – ואני מציין את "המזרח" בהדגשה מכיוון שיש לנו בעיות של פילוגים בין העמים, המנהגים וכדומה – הוא העידות שאנו יוצרים גוף אחד. אנו חייבים להרוס את חומות הפילוג, את רוח העולם הזה, שהרי הרעיונות הגשמיים משפיעים על השורה-התחתונה. אני מבקש שיעזרו לי ומקווה שתהייה לי ההזדמנות לעזור לאחי כדי שאכן נוכל להתאחד באמת ולהעניק לחברה אות שאנו אחים, שאנו חיים בשלום ופיוס. חיים אילו הם לא רק אוטופיה, כי אנו יכולים לחיות ביחד לא חשוב מה מוצאנו והמנטאליות שלנו. זה לא פשוט, אך אנו מסוגלים להיות אות של אחדות ושל אהבה כי זוהי בחירתנו."