בבית של חנניה הקדוש, היכן שהתקווה לא גוועת לעולם

House of St. Anania, Damascus 2019, ©Pro Terra Sancta
House of St. Anania, Damascus 2019, ©Pro Terra Sancta

"מאז שהחלה המלחמה, כל יום אנו מתפללים לשלום בסוריה. אנו חיים עם תקווה שהכל ימשיל ושכל הקשיים שלמן כיום ישתנו." כך אמר האח הפרנציסקאני עטיף פלאח, אח פרנציסקאני של הקוסטודיה של ארץ הקודש והאחראי  הממונה על המקום הקדוש שך הבית של חנניה הקדוש בדמשק\ שאמר מילים אלו. ב-1  באוקטובר היה זה יום החג של חניה הקדוש ולרגל  האירוע נערכה סעודת אדון טקסית במקום הקדוש שהינו תחת טיפול הפרנציסקאנים,שממוקם בתוך חומות העי העתיקה בעיר, בדרום סוריה.

הדמות של חנניה במקרא  מופיעה במעשי השליחים (פרק ט, 1-26; 22, 4-16) ולו תפקיד חשוב, כשהוא

זה שמיועד להטביל את שאול הקדוש לאחר המרת הלב שלו. "המסורת המזרחית תופסת את חנניה הקדוש כחלק מ-72 השליחים שאודותם דיבר לוקאס (פרק י, 1) ואחד מאלה שהגיעו לדמשק לאחר שסטפן  הקדוש נרגם למוות", מסביר האח עפיף. חנניה הקדוש היה הבישוף הראשון של דמשק והקדוש המעונה הראשון של דמשק".  הוא נעצר על ידי המושל ליסיניוס ונידון למוות בשעה שבישר בסוריה.  לאחר מכן שרידיו נלקחו לרומא וכיום הם  בבזיליקה של שאול הקדוש. בדמשק נותרו השרידים של מה שמאמינים שהיה ביתו של חנניה, קריפטה שכללה שני חדרים,הנגישים מגרם מדרגות של 23 מדרגות. אלו הן החורבות שהצטברו משלך המאותת שהביאו את האדמה לעלות בגובה בחלק זה של העיר בדמשק.

חלק מהדיווחים מצהירים כי גרם המדרגות בביתו של חנניה הפכו למקום של עליה לרגל וכמקום תפילה לנוצרים הראשונים, כך ש ממש שמקומות  קדושים קשורים לחייו של ישוע,  הקיסר אדריאנוס בנה מקום תפילה פגני, על מנת לחסל את מקום התפילה הנוצרי.  הבית שנבנה על השרידים של כנסייה ביזנטית של הצלב הקדוש במאה ה-5-6, ונחשף במהלך חפירות שביצע הדוכס אוסטקיו דה לורי בשנת 1921.

בשנת 1347  על בסיס של דיווחים של האח הפרנציסקאני פוגיבונסי, אנו  יודעים שהכנסייה הוסבה למסגד  ורק לאחר מכן הועברה שוב לידי הנוצרים. לפי סופר ערבי איבן שקר, החליף וואליד הראשון נתן אותה בתמורה לכנסייה של יוחנן הקדוש, שהפכה לחלק מהמסגד העומידי, כיום המקום המרכזי של תפילה בדמשק. במאות הבאות, הבית של חנניה הקדוש הפך למקום תפילה עבור נוצרים ותורכים, כפי שצוין על ידי האח הפרנציסקאני אנטוניו די קסטילו: "התורכים שטיפלו בו שמו שם הראה מנורות בוערות".

בסוף המאה ה-12, הבית של חנניה הוסב שוב למסגד ועד 1820,כשהקוסטודיה של ארץ הקודש רכשה את הבעלות עליו. הקפלה נבנתה  מחדש בשנת 1867 (ונהרס כליל בשנת 1860) ולאחר מכן שופץ מחדש בשנת 1973.

בדמשק ישנו גם כן מקום היכן שלפי המסורת, המרת הלב של שאול הקדוש התרחשה, בשכונה של אל טבלה, והיכן שהפרנציסקאנים של הקוסטודיה של ארץ הקודש בנו קפלה בשנת 1925. במקום זה, האפיפיור שאול ה-6 רצה להקים את יד הזכרון לשאול הקדוש, ואשר נחנך בשנת 1971 וזהו המקום הקדוש  השני בסוריה שהינו תחת טיפול הפרנציסקאנים.

"הבית הראשי שלנו, הפרנציסקאנים של הקוסטודיה של ארץ הקודש בדמשק, הינו בתוך  החומות של העיר העתיקה", אומר האח בחגט קרקש, האח הממונה האחראי על המנזר. כיום ישנם שישה אחים פרנציסקאנים

בשירות בדמשק, בשתי קהילות, האחת מוקדשת  להמרת הלב של שאול הקדוש והשנייה – לאנטוני הקדוש מפדואה. הפרנציסקאנים  מקדישים את עצמם לטפל בשני המקומות הקדושים  כמו גם על הנוצרים המקומיים. "ישנן כ-300 משפחות של מאמינים  של הזרם הלטיני בדמשק, אולם אלו שנותרו הם בעיקר הקשישים", מסביר האח בחגט, "הרבה מהצעירים ברחו מהמדינה במהלך שנות המלחמה".

הבעיות של המגיפה של הקורונה  החמירו עוד יותר את המצב הקשה גם כך בסוריה, אפילו שקשה לראות זאת במספרים ומדדים רשמיים וזאת תודות למיעוט הבדיקות שמבוצעות. באוגוסט, שלושה אחים פרנציסקאנים ואני חלינו בקורונה אולם תודה לאל החלמנו. שני אחים פרנציסקאנים באלפו [חלב] נפטרו לרוע המזל".

כיום החיים מאד קשים בדמשק, כפי שמספר לנו האח בחגט: "ישנו מחסור בדלק וישנה מגבלת נסיעה בתחנות השירות. ישנה תחושה חזקה של ייאוש והרבה אנשים רק מחכים שהגבולות ייפתחו שוב על מנת להימלט. אנשים מותשים. כעת החורף מתקרב והולך ואנו יודעים  שיהיה מצב חירום עם הדיזל והשמן לחימום. החשמל בא והולך. ישנה הקצבה של לחם, חלוקה  שמגיעה ישירות מהממשלה הסורית שהופחתה. צפוי שיהיו סנקציות שיכפו [על סוריה] המדינה אינה יכולה להתאושש כלכלית שוב: הלירה הסורית איבדה חלק רב מערכה והמחירים האמירו. נשים לא יכולים לראות את האופק ואנו חיים במצב חירום שגרוע מזה שהיה בתקופת ההפגזות במלחמה. בנוסף, המשבר הלבנוני יש לו השלכה רבה מאד על סוריה משום שהרבה סורים עובדים בלבנון כך שכיום  אין אפשרות לעזור למשפחותיהם. כל הסיוע שעבר בעבר הגיע דרך לבנון, אולם כיום לבנון במצב של קריסה."

בפני סבל כה רב, הפרנציסקאנים של הקוסטודיה, מודים גם על הסיוע של ארגון המלכ"ר בעד ארץ הקודש, שמנסה להציע סיוע לאוכלוסיה,  כשמרכז החירום היה פעיל משך ארבע שנים והעניק ל-400 משפחות שוברים על מנת  לרכוש מזון. תרופות גם ניתנות לכ-300 מטופלים, כמו כן גם מציעים תמיכה בסטודנטים  באוניברסיטאות, כמו גם חלוקה של חלב לתינוקות וקורסים איך לנהל את הבית או איך להיכנס לשוק העבודה. קורסים של תמיכה פסיכולוגית לילדים ולמתבגרים גם  מסופקים באופן בסיסי, כמו גם קורסים של מוסיקה לצעירים.

"הכל נראה קשה וזה קשה לשמור על התקווה", מתוודה האח בחגט. במפגש האחרון שהיה לי עם מי שלומד את הקתשיזם, אמרתי דברים באופן ברור. לשים את התקווה שלנו בשיפור המצב  נראה כעת כאוטופיה. איננו יכלים לעשות דבר אלא לכוון את נוכחותנו כיעד שיש לנו לחיות במחיר של נשיאת הצלב, מחיר כבד. תקווה אינה  מסלקת את הסבל, אולם בחלק מהדרכים כוללת את הסבל. אולם, דבר מה קונקרטי יש לעשות ולהיות מסוגל לומר לצעירים להישאר כאן."

"כיום אנו זקוקים לכל דבר", כך לפי האח של הקוסטודיה בדמשק, אולם מעל לכל זה חשוב שאנשים ימשיכו לדבר אודות סוריה. "אנשים לעיתים שוכחים אודות השאלה הסורית או שהחדשות מוטות", כך אמר,. "הייתי רוצה שאנשים ידברו יותר על הקהילה הנוצרית בסוריה, שהינה בוותיקה ביותר בעולם. בנוסף, אנו  צריכים את הקהילה הבינלאומית שתעבוד עבור סוריה על מנת לחזור לבימת העולם. כיתד נוכל לתת תקווה אם לא נתן יהיה לבנות מחדש אותה? ניתן לסייע לנו בתפילות, עם תמיכה כלכלית ועם תמיכה מוסרית."

 

 

ביאטריס גוארארה