השנה חג המולד נחוג באופן אינטימי ברשות הפלסטינית. מעט קבוצות של עולי רגל הגיעו לחגוג את לידתו של ישוע המשיח, ובשעה אחת וחצי בצהריים, כיכר מנג'ר היתה מלאה עד אפס מקום. היתה זו הכניסה הטקסית הכרוכה בכניסתו של הפטריארך הלטיני של ירושלים, פואד טואל. הוא התקבל על ידי הפרנציסקאנים
והסמינריסטים של הפטריארכיה, כמו גם על ידי הארמנים והיוונים האורתודוכסים בתוך הבזיליקה [של המולד]. חג מולד זה בבית לחם היה זה האחרון, סביר להניח, של הפטריארך. הפטריארך בן 75 והוא הגיש את התפטרותו לאפיפיור, כפי שנדרש בחוק הקנוני.
קבוצה של צופים (בנים) צעדה, כובעים של חג המולד, עץ מולד ענקי, סצנת המולד במימדי ענק; הכל היה שם. הפלסטינים, באם נוצרים או מוסלמים, באו בהמוניהם על מנת לקחת חלק בחג החשוב ביותר של חג המולד, אשר הביא אנשים יחד במהלך תקופה קשה זו.
קצת אחרי החשיכה, העיר קושטה באורות וקישוטים רבי אורות וצבעים. עץ חג המולד, מקושט עם הכוכב, שימש כמשואה לאנשים. כולם הגיעו על מנת לצלם את העץ הענקי שהיה דומיננטי בכיכר המרכזית. אולם בשעה שבע בערב האורות כבו לגמרי למשך חמש דקות. הפטריארך ביקש זאת כאות של סולידריות עם כל הקורבנות של האלימות בעולם, בייחוד לאלו של הקונפליקט ישראלי-פלסטיני. אורות עץ חג המולד כובו, אולם הירח המלא האיר את החשכה לקהל הגודל והושמע שיר פטריוטי. "ישנה עצבות רבה אשר מאפילה עלינו השנה בחג המולד השנה", אמרה מונה, פלסטינית מירושלים, שבאה עם ילדיה. "הפעם זה ממש שונה מחגיגות קודמות של חג מולד", היא התעקשה.
הלילה נראה כי התחינה של הפטריארך לעולי הרגל להגיע לארץ הקודש נפלה על אוזניים ערלות, חלקית. קבוצה של סטודנטים מצרפת, מלורין שבחבל בריטני, לא יכלו להסתיר את שמחתם להיות שם. "זהו קסם!", הסביר אלבן. "למרות שזה נכון שבירושלים לא יכולנו באמת לחוש את אווירת חג המולד, כאן אנו יכולים", אמר איזור. קבוצת הסטודנטים המונה 21 תלמידי תיכון סביר שחגגו את סעודת האדון של חג המולד בשדות הרועים כפי שעשו 40 קבוצות אחרות. הפעם זהו מספר נמוך מ-70 סעודות אדון שנחוגו בשנה שעברה ונמוך עוד יותר בהשוואה לשנת 2013 שבה נחוגו 140 סעודות אדון.
בשעה 9 בערב היה זה זמן לתפוס את המקום בכנסייה. בסביבות 11 בערב, הפטריארך הכריז באופן טקסי – לאחר שעשה כן ב-13 בדצמבר בגת שמנים – בדלת של כנסיית קתרינה הקדושה אודות שנת הרחמים. הוא ערך את הטקס, שבו נכח הפטריארך בדימוס, מישל סבאח, וסגנו ויליאם שומאלי. אחים פרנציסקאנים רבים מהקוסטודיה, כולל ריקרדו בוסטוס, האח הממונה על המנזר, חגגו את סעודת האדון, בשעה שאחרים היו מעורבים בארגון האירועים כך שיתרחשו בהתאם לתנאים הטובים ביותר.
מחמוד עבאס, הנשיא של הרשות הפלסטינית, הגיע דקות מספר לפני חצות. שרים, שגרירים, קונסולים ונציגים דיפלומטים נכחו אף הם.
בדרשה של הפטריארך, שהוקראה על ידי הארכיבישוף שומאלי, הדגישה את חשיבות שנת הרחמים, והזכיר לנו שרחמים וחמלה הינם הכרחיים: "מה שאנו סובלים בתקופה זו הינה העדר רחמים [...] רחמים אינה מוגבלת למערכת יחסים בין אינדיבידואלים, אלא צריכה להיכלל בחיים ציבוריים ובכל התחומים: פוליטי, כלכלי, תרבותי, חברתי...בכל הרמות: בינלאומית, אזורית וברמה המקומית ובכל הכיוונים: בין מדינות, אנשים ועמים, קבוצות אתניות, דתיות ווידויים....."
"רחמים אינם סימן לחולשה", המשיך הפטריארך. "אלא מבטא את האלוהות הכל יכולה שמתבטאת הכי טוב באמצעות של החמלה ושל הסליחה. אין אופציה אחרת בין הרחמים של האל ובין הצדק שלו, משום שהאל צודק וגם בכל חמלה. כל מי שמסרב לעשות שימוש בחסד שלו ייפול תחת האחיזה החזקה של הצדק שלו. דבר זה נותן תקווה לעמים ולאינדיבידואלים, [כולל] קורבנות של אי צדק. בנושא זה, ישוע אמר "כי במשפט אשר אתם שופטים בו תשפטו ובמידה אשר אתם מודדים בה ימדד לכם" (ספר הבשורה לפי מתי, ז:2).
בחצות, פעמוני הכנסייה צלצלו, וה"גלוריה" [כבוד לאלוהים במרומים] של מקהלת הקוסטודיה הדהדה בכנסייה כולה. בסיומה של סעודת האדון, החיוכים שעל םני האנשים היו ברורים למדי. עלינו לזכור בדרשה של לאו הגדול הקדוש, אשר נקראה הלילה: "אסור לנו להיות עצובים כשאנו חוגגים את יום ההולדת של החיים [עצמם]."
TD
והסמינריסטים של הפטריארכיה, כמו גם על ידי הארמנים והיוונים האורתודוכסים בתוך הבזיליקה [של המולד]. חג מולד זה בבית לחם היה זה האחרון, סביר להניח, של הפטריארך. הפטריארך בן 75 והוא הגיש את התפטרותו לאפיפיור, כפי שנדרש בחוק הקנוני.
קבוצה של צופים (בנים) צעדה, כובעים של חג המולד, עץ מולד ענקי, סצנת המולד במימדי ענק; הכל היה שם. הפלסטינים, באם נוצרים או מוסלמים, באו בהמוניהם על מנת לקחת חלק בחג החשוב ביותר של חג המולד, אשר הביא אנשים יחד במהלך תקופה קשה זו.
קצת אחרי החשיכה, העיר קושטה באורות וקישוטים רבי אורות וצבעים. עץ חג המולד, מקושט עם הכוכב, שימש כמשואה לאנשים. כולם הגיעו על מנת לצלם את העץ הענקי שהיה דומיננטי בכיכר המרכזית. אולם בשעה שבע בערב האורות כבו לגמרי למשך חמש דקות. הפטריארך ביקש זאת כאות של סולידריות עם כל הקורבנות של האלימות בעולם, בייחוד לאלו של הקונפליקט ישראלי-פלסטיני. אורות עץ חג המולד כובו, אולם הירח המלא האיר את החשכה לקהל הגודל והושמע שיר פטריוטי. "ישנה עצבות רבה אשר מאפילה עלינו השנה בחג המולד השנה", אמרה מונה, פלסטינית מירושלים, שבאה עם ילדיה. "הפעם זה ממש שונה מחגיגות קודמות של חג מולד", היא התעקשה.
הלילה נראה כי התחינה של הפטריארך לעולי הרגל להגיע לארץ הקודש נפלה על אוזניים ערלות, חלקית. קבוצה של סטודנטים מצרפת, מלורין שבחבל בריטני, לא יכלו להסתיר את שמחתם להיות שם. "זהו קסם!", הסביר אלבן. "למרות שזה נכון שבירושלים לא יכולנו באמת לחוש את אווירת חג המולד, כאן אנו יכולים", אמר איזור. קבוצת הסטודנטים המונה 21 תלמידי תיכון סביר שחגגו את סעודת האדון של חג המולד בשדות הרועים כפי שעשו 40 קבוצות אחרות. הפעם זהו מספר נמוך מ-70 סעודות אדון שנחוגו בשנה שעברה ונמוך עוד יותר בהשוואה לשנת 2013 שבה נחוגו 140 סעודות אדון.
בשעה 9 בערב היה זה זמן לתפוס את המקום בכנסייה. בסביבות 11 בערב, הפטריארך הכריז באופן טקסי – לאחר שעשה כן ב-13 בדצמבר בגת שמנים – בדלת של כנסיית קתרינה הקדושה אודות שנת הרחמים. הוא ערך את הטקס, שבו נכח הפטריארך בדימוס, מישל סבאח, וסגנו ויליאם שומאלי. אחים פרנציסקאנים רבים מהקוסטודיה, כולל ריקרדו בוסטוס, האח הממונה על המנזר, חגגו את סעודת האדון, בשעה שאחרים היו מעורבים בארגון האירועים כך שיתרחשו בהתאם לתנאים הטובים ביותר.
מחמוד עבאס, הנשיא של הרשות הפלסטינית, הגיע דקות מספר לפני חצות. שרים, שגרירים, קונסולים ונציגים דיפלומטים נכחו אף הם.
בדרשה של הפטריארך, שהוקראה על ידי הארכיבישוף שומאלי, הדגישה את חשיבות שנת הרחמים, והזכיר לנו שרחמים וחמלה הינם הכרחיים: "מה שאנו סובלים בתקופה זו הינה העדר רחמים [...] רחמים אינה מוגבלת למערכת יחסים בין אינדיבידואלים, אלא צריכה להיכלל בחיים ציבוריים ובכל התחומים: פוליטי, כלכלי, תרבותי, חברתי...בכל הרמות: בינלאומית, אזורית וברמה המקומית ובכל הכיוונים: בין מדינות, אנשים ועמים, קבוצות אתניות, דתיות ווידויים....."
"רחמים אינם סימן לחולשה", המשיך הפטריארך. "אלא מבטא את האלוהות הכל יכולה שמתבטאת הכי טוב באמצעות של החמלה ושל הסליחה. אין אופציה אחרת בין הרחמים של האל ובין הצדק שלו, משום שהאל צודק וגם בכל חמלה. כל מי שמסרב לעשות שימוש בחסד שלו ייפול תחת האחיזה החזקה של הצדק שלו. דבר זה נותן תקווה לעמים ולאינדיבידואלים, [כולל] קורבנות של אי צדק. בנושא זה, ישוע אמר "כי במשפט אשר אתם שופטים בו תשפטו ובמידה אשר אתם מודדים בה ימדד לכם" (ספר הבשורה לפי מתי, ז:2).
בחצות, פעמוני הכנסייה צלצלו, וה"גלוריה" [כבוד לאלוהים במרומים] של מקהלת הקוסטודיה הדהדה בכנסייה כולה. בסיומה של סעודת האדון, החיוכים שעל םני האנשים היו ברורים למדי. עלינו לזכור בדרשה של לאו הגדול הקדוש, אשר נקראה הלילה: "אסור לנו להיות עצובים כשאנו חוגגים את יום ההולדת של החיים [עצמם]."
TD