בית הילדים של הפרנציסקנים הוא אחת מהיוזמות החדשות של הקוסטודיה של ארץ הקודש בבית לחם. הוא נפתח באוקטובר. "הקוסטודיה אינה עוסקת רק במקומות הקדושים. היא קשורה גם לעבודת קודש, אך לא רק לקודש אלא גם לשירות חברתי: דאגה לאבנים החיות שהינן הנוצרים של מדינה זו. בייחוד, העניים מביניהם:, מסביר האח מרוואן די’דס, מנהל הבית.
מאז האינתיפאדה השנייה, בית לחם שקעה מטה ומטה לתוך עוני ותחלואיו הנלווים. אבטלה, הנוגעת כמעט ב- %50 מהאוכלוסייה, מביאה עימה סדרה של אסונות משלה: אלימות משפחתית, אלכוהוליזם, שימוש בסמים, וכו’. הנוצרים אינם מחוסנים. בית הילדים של הפרנציסקנים קיבל 26 ילדים ממשפחות נוצריות מעוטות יכולת.
"טעות תהיה לכנות מקום זה "בית יתומים"", אומרת האחות מארי, נזירה ממסדר "המיסיונריות הפרנציסקניות של מרים", במקור מלבנון העובדת עם האח מרוואן. "נכון כי חלק מהילדים איבדו את אביהם ואימם אינה מסוגלת לפרנס אותם בכוחות עצמה, אך למרבית הילדים יש שני הורים ואחים".
"יש לנו מעון יום כמו גם שנים עשר דיירים", מסביר האח מרוואן. "קיבולת מעון היום היא 25 איש ושל המגורים הינה 18, אך אנו מעדיפים להיות עם פחות ילדים. מאחר ויש לנו כבר רשימת המתנה, נראה אם נוכל לכלול יותר ילדים במהלך הטרימסטר השני", ממשיך המנהל. הבית, שנפתח מאז אוקטובר, מקבל רק נערים בגילאי שש עד 13, מסיבות ברורות.
הילדים מגיעים לאחר בית הספר, סביב השעה 1:30 אחה"צ, ואוכלים לשובע, מה שלא מתרחש בהכרח בבית. אז, תוך עזרה של עובדים המטפלים בילדים, שלושה מורים, עובד סוציאלי, מחנכת מיוחדת והאחות מארי, הם מכינים את שיעורי הבית ויכולים לשחק בחצר, או, בימים גשומים, בחדר המשחקים שלהם.
הילדים ממעון היום הולכים הביתה בסביבות השעה 5:30, בעוד שהדיירים נשארים לאכול ולישון בבית. "לכל אחד מהמבוגרים יותר יש חדר פרטי והאחרים ישנים שניים בחדר או בקבוצות של אחים אם ישנו מקום". ישנו חדר אחד עם שלוש מיטות עבור שלושה אחים. "כל אחד נמצא במיטה עד לשעה 8:00 בערב אני הולך קדימה ואחורה במסדרון בשעת השינה, אך עשר דקות לאחר מכן משתרר שקט, ואני שומע רק את נשימות השינה שלהם", ממשיך האח מרוואן.
כמנהל בית הספר לבנים של ארץ הקודש במהלך היום, הוא דואג לילדים הגרים במקום בלילה. כשהוא נשאל "מה בנוגע לחיי הקהילה שלך?" הוא משיב: "אני חובר לקהילה בימי שבת וחוזר לבית הילדים של הפרנציסקנים ביום שני לאחר בית הספר. אך ברמה הפרקטית, פעילות חדשה זו שוללת כל צורה אחרת של שליחות עבורי. יש לי את בית הספר בבוקר, ואני חוזר הביתה בשעה 3:30 אחר הצהריים. הילדים נמצאים כבר כאן לאחר שאכלו. אני לא יכול לעבוד עוד עם הצופים או העובדים הנוצרים הצעירים אלא אם כן הם מגיעים לכאן או שאני מוצא מישהו שיחליף אותי כאן למשך שעה או שעתיים מפעם לפעם. זו מחויבות רצינית, אך מחויבות יפהפייה. אם יום אחד אמצא מישהו אמין שיעזור לי לדאוג לילדים, אז אוכל לתכנן מראש יציאות רבות יותר החוצה, אך אחרת אני חייב להישאר כאן".
"כאן" הוא הבית של מסדר המיסיונריות הפרנציסקניות של מרים, משום שהנחלה שופצה על ידי הקוסטודיה עבור בית הילדים של הפרנציסקנים, שיפוצים שמומנו על ידי אגודת ארץ הקודש של הפרנציסקנים, השייכת לאחיות. "עד לאינתיפאדה השנייה היה לנו בית הארחה לצליינים", מספרת האחות מארי פול, ראש המנזר. "מאז, אפילו שמעולם לא הייתה תקרית בה היו מעורבים תיירים, אנשים פוחדים להגיע לבית לחם. אנו שקלנו פרויקטים שונים כדי להביא חיים לאתר. אף אחד מהם לא ניתן היה למימוש עד שהאב אמג’אד, שהיה רועה הקהילה עד לספטמבר, יצר עימנו קשר בנוגע לפרויקט".
הבקשה הייתה הגיונית. לא רק שהאתר במרתף ביתן של האחיות היה ריק, אלא שהאחיות היו כבר פעילות בשליחות החברתית של שירות משפחות במרכז "המשפחה הקדושה" הפרציסקני למעלה, מרכז לעזרה ולהקשבה למשפחות נוצריות המציע להן פעילויות.
לאחר שלושה חודשים, פירות התקווה
"מה שנעשה למען ילדי הבית הינו נהדר", מעירה האחות מארי פול. הסיכון הוא כי הילדים ירגישו כה טוב עד שיתקשו לחזור הביתה למשפחותיהם לסוף השבוע". "הסיכון קיים", מסכים האב מרוואן, "אך עד כה הילדים שמחים לחזור הביתה בכל שבת, ושמחים לחזור לכאן בימי שני".
בחצר ביום מיוחד זה, חלק מהנערים מפגינים אלימות מסוימת. "כמובן שהם אלימים. עבור חלק מהם, אלימות משפחתית הייתה חלק מחיי היום יום מאז ילדותם המוקדמת. אך ישנה התקדמות נראית ברורה מלפני שלושה חודשים. בהתחלה, צפייה באלימות שכזו זעזעה והכעיסה אותי. למדתי מהר מאוד כי זה לא עוזר לדבר. יש להיות תקיף בהפרדת הילדים הנלחמים. לאחר מכן, אני ממתין עד שיירגעו, אז אני מדבר אליהם יחדיו כדי שבאמצעות דיאלוג הם יוכלו למצוא דרך להשלים זה עם זה.
"ההתקדמות בשלושת החודשים האלו מעודדת מאוד. אני חושב על הצעיר שתמיד רב עם חבריו ונכנס לצרות בבית הספר. תמיד לבד, תמיד נכשל בלימודים. היו לו קשיים רבים במשפחה. מאז שהגיע לכאן הוא החל להיפתח לאחרים. אז גילינו כי הוא צריך משקפיים. הא היה אפילו בסכנה של לאבד עיין. מאז, הוא ילד אחר. הוא צוחק, הוא משחק עם הילדים האחרים והוא לא היה יכול להיות גאה יותר כשהוא הראה את התעודה שלו עם ממוצע של 80 מתוך 100. המורים אומרים שהוא נפתח באופן בל יאומן. ואני מודה שאני גאה, גם כן. כמובן שאין זו רק העבודה שלי, אלא העבודה של כל הצוות. ישנם תשעה מאיתנו בסך הכל, כולל המזכירה".
אני חושב גם על נער אחר שהגיע אלינו ושאותו לימדנו בבית הספר שלנו במשך שנים. בגיל שמונה, הוא לא ידע כיצד לכתוב את שמו נכונה. בעזרת המחנכת המיוחדת, מאהא, הוא החל להשלים את הפער ההשכלתי שלו והוא, גם כן, התקדם באופן מרשים. המצב המשפחתי שלהם לא מאפשר להם לגדול באופן "נורמאלי". בית זה רוצה לתת להם הזדמנות לצמוח ולהתפתח".
הנערים זועקים לתשומת הלב של האח מרוואן בכל מקום. יש לומר כי היום הוא יום מיוחד בבית. לכבוד חג המולד, הקוסטוס של ארץ הקודש, פייר-בטיסטה פיצאבאלה, הגיע באופן אישי כדי לבקרם ולערוך מיסה עבורם במערת החלב הסמוכה. הילדים שרים בשמחה במלא גרונם. הם מכירים את המיסה. מלבד מיסת יום ראשון, הם עורכים מיסה יחדיו עם האחיות הפרנציסקניות ביומי שישי. הם מתחרים זה בזה על התשובות לשאלות שהקוסטוס שואל אותם ישירות במהלך דרשתו, הוכחה לכך שליווי רוחני אינו נשכח בבית הילדים.
לאחר מזנון שנחלק, הילדים ממתינים להגעתו של סנטה קלאוס… הם עצמם נתנו לקוסטוס מתנה, פוסטר שציירו בעצמם עם תמונתם מצורפת. ילד קטן אחד מושך את זקנו של הקוסטוס כדי לראות אם זה יישאר מחובר. זו באמת אווירה של שמחה.
בזמן שהילדים ממתינים, האח מרוואן מחלק מחוות עדינות ותפיחות מלאות חיבה וכמות גדושה של אהבה, שהילדים מחזירים עם בדיחות, הערצה וחיבה. בסופו של דבר, סנטה קלאוס הגיע… התפוצצות. מתנות מחולקות. הילדים אינם ממהרים לפתוח אותם. כאילו הם קיבלו כבר את מתנת חג המולד שלהם בעצם נוכחותם כאן בבית תחת מבטם של הוריהם, חלק מהם הגיעו למיסה. פניהם משקפות את שמחת ילדיהם. כל האחיות הפרנציסקניות נמצאות כאן גם כן, וחלק מאחוות בית לחם הגיעה גם כן לביקור.
המסיבה הסתיימה, הילדים מתקשים מעט להיפרד. הם סוחבים שקים גדולים לא פחות מהם, בצבעי אגודת ארץ הקודש הפרנציסקנית. "האגודה נושאת ב- 75% מהתקציב התפעולי. שאר 25% האחוזים נישאים על ידי הקוסטודיה, המגייסת כספים באמצעות האגודה של ארץ הקודש, הארגון הלא ממשלתי שלה. כל עוד הסיטואציה בבית לחם מולידה מקרים חברתיים כאלו, הקוסטודיה חייבת להיות כאן כדי לעזור לילדים ולמשפחותיהם. היא מסתמכת על תורמיה. אפילו הכנו חדר אורחים עבור אלו הרוצים לבוא ולבקר אותנו".
המסר הועבר הלאה. סנטה הלך לדרכו גם כן. אהבת האל לעולם לא תחלוף.
מרי-ארמלה ביוליו
כיצד לתרום:
חשבונות בנק: אגודת ארץ הקודש, Carige Bank, משרד ראשי, אגנזיאה 11, רומא.
מספר חשבון 183380 ( Association of the Holy Land, Carige Bank, Main Office, Agenzia 11, Rome.
Account -number 1833 80)-
קוד SWIFT: CRGEITGG511
קוד Iban: IT25K0617505018000000183380
המחאות יתקבלו לפקודת: Casa Fanciullo Betlemme.
אנא ידעו אותנו על תרומתכם בכתב לדוא"ל: HYPERLINK "mailto:infoats@custodia.org" infoats@custodia.org
מאז האינתיפאדה השנייה, בית לחם שקעה מטה ומטה לתוך עוני ותחלואיו הנלווים. אבטלה, הנוגעת כמעט ב- %50 מהאוכלוסייה, מביאה עימה סדרה של אסונות משלה: אלימות משפחתית, אלכוהוליזם, שימוש בסמים, וכו’. הנוצרים אינם מחוסנים. בית הילדים של הפרנציסקנים קיבל 26 ילדים ממשפחות נוצריות מעוטות יכולת.
"טעות תהיה לכנות מקום זה "בית יתומים"", אומרת האחות מארי, נזירה ממסדר "המיסיונריות הפרנציסקניות של מרים", במקור מלבנון העובדת עם האח מרוואן. "נכון כי חלק מהילדים איבדו את אביהם ואימם אינה מסוגלת לפרנס אותם בכוחות עצמה, אך למרבית הילדים יש שני הורים ואחים".
"יש לנו מעון יום כמו גם שנים עשר דיירים", מסביר האח מרוואן. "קיבולת מעון היום היא 25 איש ושל המגורים הינה 18, אך אנו מעדיפים להיות עם פחות ילדים. מאחר ויש לנו כבר רשימת המתנה, נראה אם נוכל לכלול יותר ילדים במהלך הטרימסטר השני", ממשיך המנהל. הבית, שנפתח מאז אוקטובר, מקבל רק נערים בגילאי שש עד 13, מסיבות ברורות.
הילדים מגיעים לאחר בית הספר, סביב השעה 1:30 אחה"צ, ואוכלים לשובע, מה שלא מתרחש בהכרח בבית. אז, תוך עזרה של עובדים המטפלים בילדים, שלושה מורים, עובד סוציאלי, מחנכת מיוחדת והאחות מארי, הם מכינים את שיעורי הבית ויכולים לשחק בחצר, או, בימים גשומים, בחדר המשחקים שלהם.
הילדים ממעון היום הולכים הביתה בסביבות השעה 5:30, בעוד שהדיירים נשארים לאכול ולישון בבית. "לכל אחד מהמבוגרים יותר יש חדר פרטי והאחרים ישנים שניים בחדר או בקבוצות של אחים אם ישנו מקום". ישנו חדר אחד עם שלוש מיטות עבור שלושה אחים. "כל אחד נמצא במיטה עד לשעה 8:00 בערב אני הולך קדימה ואחורה במסדרון בשעת השינה, אך עשר דקות לאחר מכן משתרר שקט, ואני שומע רק את נשימות השינה שלהם", ממשיך האח מרוואן.
כמנהל בית הספר לבנים של ארץ הקודש במהלך היום, הוא דואג לילדים הגרים במקום בלילה. כשהוא נשאל "מה בנוגע לחיי הקהילה שלך?" הוא משיב: "אני חובר לקהילה בימי שבת וחוזר לבית הילדים של הפרנציסקנים ביום שני לאחר בית הספר. אך ברמה הפרקטית, פעילות חדשה זו שוללת כל צורה אחרת של שליחות עבורי. יש לי את בית הספר בבוקר, ואני חוזר הביתה בשעה 3:30 אחר הצהריים. הילדים נמצאים כבר כאן לאחר שאכלו. אני לא יכול לעבוד עוד עם הצופים או העובדים הנוצרים הצעירים אלא אם כן הם מגיעים לכאן או שאני מוצא מישהו שיחליף אותי כאן למשך שעה או שעתיים מפעם לפעם. זו מחויבות רצינית, אך מחויבות יפהפייה. אם יום אחד אמצא מישהו אמין שיעזור לי לדאוג לילדים, אז אוכל לתכנן מראש יציאות רבות יותר החוצה, אך אחרת אני חייב להישאר כאן".
"כאן" הוא הבית של מסדר המיסיונריות הפרנציסקניות של מרים, משום שהנחלה שופצה על ידי הקוסטודיה עבור בית הילדים של הפרנציסקנים, שיפוצים שמומנו על ידי אגודת ארץ הקודש של הפרנציסקנים, השייכת לאחיות. "עד לאינתיפאדה השנייה היה לנו בית הארחה לצליינים", מספרת האחות מארי פול, ראש המנזר. "מאז, אפילו שמעולם לא הייתה תקרית בה היו מעורבים תיירים, אנשים פוחדים להגיע לבית לחם. אנו שקלנו פרויקטים שונים כדי להביא חיים לאתר. אף אחד מהם לא ניתן היה למימוש עד שהאב אמג’אד, שהיה רועה הקהילה עד לספטמבר, יצר עימנו קשר בנוגע לפרויקט".
הבקשה הייתה הגיונית. לא רק שהאתר במרתף ביתן של האחיות היה ריק, אלא שהאחיות היו כבר פעילות בשליחות החברתית של שירות משפחות במרכז "המשפחה הקדושה" הפרציסקני למעלה, מרכז לעזרה ולהקשבה למשפחות נוצריות המציע להן פעילויות.
לאחר שלושה חודשים, פירות התקווה
"מה שנעשה למען ילדי הבית הינו נהדר", מעירה האחות מארי פול. הסיכון הוא כי הילדים ירגישו כה טוב עד שיתקשו לחזור הביתה למשפחותיהם לסוף השבוע". "הסיכון קיים", מסכים האב מרוואן, "אך עד כה הילדים שמחים לחזור הביתה בכל שבת, ושמחים לחזור לכאן בימי שני".
בחצר ביום מיוחד זה, חלק מהנערים מפגינים אלימות מסוימת. "כמובן שהם אלימים. עבור חלק מהם, אלימות משפחתית הייתה חלק מחיי היום יום מאז ילדותם המוקדמת. אך ישנה התקדמות נראית ברורה מלפני שלושה חודשים. בהתחלה, צפייה באלימות שכזו זעזעה והכעיסה אותי. למדתי מהר מאוד כי זה לא עוזר לדבר. יש להיות תקיף בהפרדת הילדים הנלחמים. לאחר מכן, אני ממתין עד שיירגעו, אז אני מדבר אליהם יחדיו כדי שבאמצעות דיאלוג הם יוכלו למצוא דרך להשלים זה עם זה.
"ההתקדמות בשלושת החודשים האלו מעודדת מאוד. אני חושב על הצעיר שתמיד רב עם חבריו ונכנס לצרות בבית הספר. תמיד לבד, תמיד נכשל בלימודים. היו לו קשיים רבים במשפחה. מאז שהגיע לכאן הוא החל להיפתח לאחרים. אז גילינו כי הוא צריך משקפיים. הא היה אפילו בסכנה של לאבד עיין. מאז, הוא ילד אחר. הוא צוחק, הוא משחק עם הילדים האחרים והוא לא היה יכול להיות גאה יותר כשהוא הראה את התעודה שלו עם ממוצע של 80 מתוך 100. המורים אומרים שהוא נפתח באופן בל יאומן. ואני מודה שאני גאה, גם כן. כמובן שאין זו רק העבודה שלי, אלא העבודה של כל הצוות. ישנם תשעה מאיתנו בסך הכל, כולל המזכירה".
אני חושב גם על נער אחר שהגיע אלינו ושאותו לימדנו בבית הספר שלנו במשך שנים. בגיל שמונה, הוא לא ידע כיצד לכתוב את שמו נכונה. בעזרת המחנכת המיוחדת, מאהא, הוא החל להשלים את הפער ההשכלתי שלו והוא, גם כן, התקדם באופן מרשים. המצב המשפחתי שלהם לא מאפשר להם לגדול באופן "נורמאלי". בית זה רוצה לתת להם הזדמנות לצמוח ולהתפתח".
הנערים זועקים לתשומת הלב של האח מרוואן בכל מקום. יש לומר כי היום הוא יום מיוחד בבית. לכבוד חג המולד, הקוסטוס של ארץ הקודש, פייר-בטיסטה פיצאבאלה, הגיע באופן אישי כדי לבקרם ולערוך מיסה עבורם במערת החלב הסמוכה. הילדים שרים בשמחה במלא גרונם. הם מכירים את המיסה. מלבד מיסת יום ראשון, הם עורכים מיסה יחדיו עם האחיות הפרנציסקניות ביומי שישי. הם מתחרים זה בזה על התשובות לשאלות שהקוסטוס שואל אותם ישירות במהלך דרשתו, הוכחה לכך שליווי רוחני אינו נשכח בבית הילדים.
לאחר מזנון שנחלק, הילדים ממתינים להגעתו של סנטה קלאוס… הם עצמם נתנו לקוסטוס מתנה, פוסטר שציירו בעצמם עם תמונתם מצורפת. ילד קטן אחד מושך את זקנו של הקוסטוס כדי לראות אם זה יישאר מחובר. זו באמת אווירה של שמחה.
בזמן שהילדים ממתינים, האח מרוואן מחלק מחוות עדינות ותפיחות מלאות חיבה וכמות גדושה של אהבה, שהילדים מחזירים עם בדיחות, הערצה וחיבה. בסופו של דבר, סנטה קלאוס הגיע… התפוצצות. מתנות מחולקות. הילדים אינם ממהרים לפתוח אותם. כאילו הם קיבלו כבר את מתנת חג המולד שלהם בעצם נוכחותם כאן בבית תחת מבטם של הוריהם, חלק מהם הגיעו למיסה. פניהם משקפות את שמחת ילדיהם. כל האחיות הפרנציסקניות נמצאות כאן גם כן, וחלק מאחוות בית לחם הגיעה גם כן לביקור.
המסיבה הסתיימה, הילדים מתקשים מעט להיפרד. הם סוחבים שקים גדולים לא פחות מהם, בצבעי אגודת ארץ הקודש הפרנציסקנית. "האגודה נושאת ב- 75% מהתקציב התפעולי. שאר 25% האחוזים נישאים על ידי הקוסטודיה, המגייסת כספים באמצעות האגודה של ארץ הקודש, הארגון הלא ממשלתי שלה. כל עוד הסיטואציה בבית לחם מולידה מקרים חברתיים כאלו, הקוסטודיה חייבת להיות כאן כדי לעזור לילדים ולמשפחותיהם. היא מסתמכת על תורמיה. אפילו הכנו חדר אורחים עבור אלו הרוצים לבוא ולבקר אותנו".
המסר הועבר הלאה. סנטה הלך לדרכו גם כן. אהבת האל לעולם לא תחלוף.
מרי-ארמלה ביוליו
כיצד לתרום:
חשבונות בנק: אגודת ארץ הקודש, Carige Bank, משרד ראשי, אגנזיאה 11, רומא.
מספר חשבון 183380 ( Association of the Holy Land, Carige Bank, Main Office, Agenzia 11, Rome.
Account -number 1833 80)-
קוד SWIFT: CRGEITGG511
קוד Iban: IT25K0617505018000000183380
המחאות יתקבלו לפקודת: Casa Fanciullo Betlemme.
אנא ידעו אותנו על תרומתכם בכתב לדוא"ל: HYPERLINK "mailto:infoats@custodia.org" infoats@custodia.org