"בשמחת הלידה, ייסורי הצירים נשכחים". הקוסטוד של ארץ הקודש הודיע במילים ספורות אלו בנאום שנתן כאשר 68 משפחות קתוליות-לטיניות מירושלים שקיבלו מפתחות לבתיהם החדשים.
בתקווה להשיג את אחד מהבתים הללו יום אחד, הם הגישו בקשות שנים רבות. נורמה המתינה 27 שנים עד שקיבלה את הבית מהקוסטודיה, סמיר מאז שהתחתן - לפני 14 שנים ו-חנאן – לפני 6 שנים.
רוב המשפחות שמעו את הבשורה הטובה בערב או אפילו באמצע הלילה. "המחלקה האדמיניסטרטיבית התקשרה אלינו בחצות וחצי בלילה. שנינו הלכנו לקוסטודיה כדי לחתום על החוזה. היינו כה מאושרים לא יכולנו לישון באתו לילה." כל הסיפורים נשמעים זהים זה לזה, כל הפנים העייפות זוהרות בשמחה. האב הקוסטוד סיים לקבל את המשפחות בשעה 3 בבוקר, והאב איברהים היה ער עד 5 בבוקר,משלים נהלים. "היה זה לילה מדהים" אמר הקוסטוד, פיירבטיסטה פיצהבלה, אשר בבירור היה שמח ביותר, למרות שלא יכול היה לשכוח את המועמדים אשר התאכזבו.
כ-700 משפחות חלמו על בתים אלו בבית פגי. רק 68 הגשימו חלום זה.700 המשפחות קיבלו זאת קשה כי הן נדחו ולכן זה מסביר מדוע הכל נאמר ונמסר בדקה האחרונה ובלילה, על מנת למנוע מחאות. "ניסינו להיות הוגנים בחלוקה זו, אולם ידענו שאנו עומדים לאכזב אנשים. מיזם זה אינו הראשון או האחרון ע"י הקוסטודיה. ואנו ממשיכים לשחזר בתים בעיר העתיקה," הסביר הקוסטוד. "בתים אלו הם הפרי של נדיבותם של נוצרים מכל העולם", המשיל האב איברהים פלטס, הגזבר החדש של הקוסטודיה. "עלות המיזם היתה מספר מיליוני דולרים והוא החל לפני יותר מ-20 שנה."
לקח יותר מ-15 שנה על מנת להשיג את אישורי הבנייה מהרשויות בישראל. ולאחר מכן, לאחר שהעבודה החלה, היא החלה בתקופת האינתיפאדה השנייה, אשר האטה או עצרה זמנית את התקדמות הבנייה בעבור הארכיטקט, שהינו גם פרנציסקאני מהקוסטודיה, האב אלברט פרודומו. כאשר הבתים האחרונים הושלמו כמעט לגמרי, ארעה אי הסכמה טכנית עם המועצה המקומית של ירושלים שחסמה לא רק את אספקת המים לתושבי פרנסיס הקדוש, אלא גם את הקשר עם חברת החשמל, ומשמעותו היתה המתנה נוספת של 3 שנים, ארבעה קוסטודים וארבעה גזברים. האב דוברומיר, הגזבר הקודם שלנחם בשם הקוסטודיה להשיג את ההיתרים הקודמים הינו נוכח כאן גם כן. הוא חתם על ההסכם עם המועצה בחודש יוני האחרון.
על הבמה ניתנו מספר נואמים רשמיים, כולם היו קצרים למרות ההמתנה שכללה כ-100 אורחים, כולל שגריר הוותיקן ומועצת המנהלים של הקוסטודיה. ההמתנה האמיתית היתה לקבל את הבעלות על המפתח. לא רק מפתח ענקי בגודלו הניתן באופן סימלי, אלא מפתח אמיתי, המפתח לבית הזה שהם קיבלו מבלי שביקרו או ראו אותו על הנייר. כ-20 בתים בעלי שלוש קומות עם דירות הכוללות 3-6 חדרים, אשר יאכלסו זוגות מהקהילה נוצרית, זוגות מכל הגילאים וגם קשישים כך שהאוכלוסייה משקפת את החיים האמיתיים.
גלדיס דיברה, קולה רעד במיקרופון. משך שנים המשפחה כולה הקריבה קורבן על מנת לשלם את שכר הדירה שהיה מופרז – אולם נחשב לנורמאלי בירושלים ויחסית נמוך (1800 דולר לחודש). "עכשיו אנחנו הולכים לשלם רבע מסכום זה ונוכל להכין תוכניות לילידם ולעצמנו."
בפעולה זו, אין לקוסטודיה כוונה להרוויח אלא למלא את ייעודה עקב ההיסטוריה והנסיבות של ארץ זו. "זו אחת מהמשימות הקשות ביותר שלנו להסביר במערב. הכנסייה בארץ הקודש גם משחקת תפקיד חברתי. ישראל מסייעת ליהודים, המוסלמים – למוסלמים, והנוצרים – לנוצרים. והכנסייה שמה לב במיוחד לעניים ביותר, כך שבונים בתים או נותנים אותם לנוצרים מקומיים וזוהי פעילות נורמאלית עבור פעילותה של הכנסייה בארץ קודש ובייחוד עבור הקוסטודיה. עשינו עבודה זו משך 400 שנה. זה באמת חשוב למי שאינו יכול לקנות בית לעצמו. האדמה, בייחוד בירושלים, יש לה ערך פוליטי אשר מעלה את המחירים כלפי מעלה והנוצרים כיום אינם יכולים לעמוד בעלייה זו. כשיש מקום משלך ובית משלך זה מעודד להישאר בארץ זו ולהשריש שורשים."
"ישנו חסר חמור של בתים בירושלים, לפחות במחירים סבירים. רוב השכירויות של בית ממוצע מתחלים ב-1000 דולר, וכאן שכר הדירה יהיה מתון הרבה יותר." המשיך האב איברהים "אנו לא שוכחים את אלו שלא הצליחו ואינם שבעי רצון וכועסים. יש לנו מיזמים אחרים. לקוסטודיה יש 500 בתים בעיר העתיקה ויותר מ-200 מחוץ לחומות העיר. אנו באמת ובתמים רוצים לעזור ולעור את ההגירה הנוצרית ע"י הקמת בתים זמינים אולם לא ניתן שכולם יהיו מרוצים בו זמנית."
נורמה מאושרת, בגילה הליכה קשה והעיר העתיקה הפכה למכשול אולם יש דבר אחד בעיר העתיקה היא לא מוכנה לוותר עליו: כנסיית הקבר. "אנסה להגיע לשם פעמיים בשבוע.". עבור ילדיה של חנאן, לא קל לעזוב את הסביבה השכונתית ואת חבריהם. עבור ריימונד ואשתו, הם יחגגו את חתונת הזהב עם שני ילדיהם עם חיוך רחב על פניהם שייקח לו זמן להיעלם.
הגיעה העת לבקר את הדירה. המשפחות עדיין לא מאמינות למראה עיניהם, וגם לא יכולים למקם עצמם במערך חדש זה. נדהמים ועייפים, הם נותרו ללא מילים. "אני ממש לא יודע מתי נעבור" אומר סמיר, שנמצא עדיין במצב של הלם "אני מקווה כמה שיותר מהר." האם הדיירים החדשים ישנו יותר הלילה? איננו בטוחים בכך, משום שהם עדיין בשיא ההתלהבות והחלום אך החל.
Mab
בתקווה להשיג את אחד מהבתים הללו יום אחד, הם הגישו בקשות שנים רבות. נורמה המתינה 27 שנים עד שקיבלה את הבית מהקוסטודיה, סמיר מאז שהתחתן - לפני 14 שנים ו-חנאן – לפני 6 שנים.
רוב המשפחות שמעו את הבשורה הטובה בערב או אפילו באמצע הלילה. "המחלקה האדמיניסטרטיבית התקשרה אלינו בחצות וחצי בלילה. שנינו הלכנו לקוסטודיה כדי לחתום על החוזה. היינו כה מאושרים לא יכולנו לישון באתו לילה." כל הסיפורים נשמעים זהים זה לזה, כל הפנים העייפות זוהרות בשמחה. האב הקוסטוד סיים לקבל את המשפחות בשעה 3 בבוקר, והאב איברהים היה ער עד 5 בבוקר,משלים נהלים. "היה זה לילה מדהים" אמר הקוסטוד, פיירבטיסטה פיצהבלה, אשר בבירור היה שמח ביותר, למרות שלא יכול היה לשכוח את המועמדים אשר התאכזבו.
כ-700 משפחות חלמו על בתים אלו בבית פגי. רק 68 הגשימו חלום זה.700 המשפחות קיבלו זאת קשה כי הן נדחו ולכן זה מסביר מדוע הכל נאמר ונמסר בדקה האחרונה ובלילה, על מנת למנוע מחאות. "ניסינו להיות הוגנים בחלוקה זו, אולם ידענו שאנו עומדים לאכזב אנשים. מיזם זה אינו הראשון או האחרון ע"י הקוסטודיה. ואנו ממשיכים לשחזר בתים בעיר העתיקה," הסביר הקוסטוד. "בתים אלו הם הפרי של נדיבותם של נוצרים מכל העולם", המשיל האב איברהים פלטס, הגזבר החדש של הקוסטודיה. "עלות המיזם היתה מספר מיליוני דולרים והוא החל לפני יותר מ-20 שנה."
לקח יותר מ-15 שנה על מנת להשיג את אישורי הבנייה מהרשויות בישראל. ולאחר מכן, לאחר שהעבודה החלה, היא החלה בתקופת האינתיפאדה השנייה, אשר האטה או עצרה זמנית את התקדמות הבנייה בעבור הארכיטקט, שהינו גם פרנציסקאני מהקוסטודיה, האב אלברט פרודומו. כאשר הבתים האחרונים הושלמו כמעט לגמרי, ארעה אי הסכמה טכנית עם המועצה המקומית של ירושלים שחסמה לא רק את אספקת המים לתושבי פרנסיס הקדוש, אלא גם את הקשר עם חברת החשמל, ומשמעותו היתה המתנה נוספת של 3 שנים, ארבעה קוסטודים וארבעה גזברים. האב דוברומיר, הגזבר הקודם שלנחם בשם הקוסטודיה להשיג את ההיתרים הקודמים הינו נוכח כאן גם כן. הוא חתם על ההסכם עם המועצה בחודש יוני האחרון.
על הבמה ניתנו מספר נואמים רשמיים, כולם היו קצרים למרות ההמתנה שכללה כ-100 אורחים, כולל שגריר הוותיקן ומועצת המנהלים של הקוסטודיה. ההמתנה האמיתית היתה לקבל את הבעלות על המפתח. לא רק מפתח ענקי בגודלו הניתן באופן סימלי, אלא מפתח אמיתי, המפתח לבית הזה שהם קיבלו מבלי שביקרו או ראו אותו על הנייר. כ-20 בתים בעלי שלוש קומות עם דירות הכוללות 3-6 חדרים, אשר יאכלסו זוגות מהקהילה נוצרית, זוגות מכל הגילאים וגם קשישים כך שהאוכלוסייה משקפת את החיים האמיתיים.
גלדיס דיברה, קולה רעד במיקרופון. משך שנים המשפחה כולה הקריבה קורבן על מנת לשלם את שכר הדירה שהיה מופרז – אולם נחשב לנורמאלי בירושלים ויחסית נמוך (1800 דולר לחודש). "עכשיו אנחנו הולכים לשלם רבע מסכום זה ונוכל להכין תוכניות לילידם ולעצמנו."
בפעולה זו, אין לקוסטודיה כוונה להרוויח אלא למלא את ייעודה עקב ההיסטוריה והנסיבות של ארץ זו. "זו אחת מהמשימות הקשות ביותר שלנו להסביר במערב. הכנסייה בארץ הקודש גם משחקת תפקיד חברתי. ישראל מסייעת ליהודים, המוסלמים – למוסלמים, והנוצרים – לנוצרים. והכנסייה שמה לב במיוחד לעניים ביותר, כך שבונים בתים או נותנים אותם לנוצרים מקומיים וזוהי פעילות נורמאלית עבור פעילותה של הכנסייה בארץ קודש ובייחוד עבור הקוסטודיה. עשינו עבודה זו משך 400 שנה. זה באמת חשוב למי שאינו יכול לקנות בית לעצמו. האדמה, בייחוד בירושלים, יש לה ערך פוליטי אשר מעלה את המחירים כלפי מעלה והנוצרים כיום אינם יכולים לעמוד בעלייה זו. כשיש מקום משלך ובית משלך זה מעודד להישאר בארץ זו ולהשריש שורשים."
"ישנו חסר חמור של בתים בירושלים, לפחות במחירים סבירים. רוב השכירויות של בית ממוצע מתחלים ב-1000 דולר, וכאן שכר הדירה יהיה מתון הרבה יותר." המשיך האב איברהים "אנו לא שוכחים את אלו שלא הצליחו ואינם שבעי רצון וכועסים. יש לנו מיזמים אחרים. לקוסטודיה יש 500 בתים בעיר העתיקה ויותר מ-200 מחוץ לחומות העיר. אנו באמת ובתמים רוצים לעזור ולעור את ההגירה הנוצרית ע"י הקמת בתים זמינים אולם לא ניתן שכולם יהיו מרוצים בו זמנית."
נורמה מאושרת, בגילה הליכה קשה והעיר העתיקה הפכה למכשול אולם יש דבר אחד בעיר העתיקה היא לא מוכנה לוותר עליו: כנסיית הקבר. "אנסה להגיע לשם פעמיים בשבוע.". עבור ילדיה של חנאן, לא קל לעזוב את הסביבה השכונתית ואת חבריהם. עבור ריימונד ואשתו, הם יחגגו את חתונת הזהב עם שני ילדיהם עם חיוך רחב על פניהם שייקח לו זמן להיעלם.
הגיעה העת לבקר את הדירה. המשפחות עדיין לא מאמינות למראה עיניהם, וגם לא יכולים למקם עצמם במערך חדש זה. נדהמים ועייפים, הם נותרו ללא מילים. "אני ממש לא יודע מתי נעבור" אומר סמיר, שנמצא עדיין במצב של הלם "אני מקווה כמה שיותר מהר." האם הדיירים החדשים ישנו יותר הלילה? איננו בטוחים בכך, משום שהם עדיין בשיא ההתלהבות והחלום אך החל.
Mab