הרפובליקה של צ’ילה חוגגת את חגיגות 200 השנה והקהילה הצ’יליאנית בישראל וברשות הפלסטינאית נאספה על מנת לציין את האירוע בכנסיית המושיע הקדוש, מושבה של הקוסטודיה של ארץ הקודש. הליטורגיה נוהלה ע"י סגן הקוסטוד, האח הפרנציסקאני ארטמיו ויטורס, בשיתוף עם האבות הפרנציסקאנים מצ’ילה - האח ראול דינמרקה והאח סרג’יו אולמדו, אשר הציעוו סיוע רוחניי לקהילה ועל ידי כהני דת אחרים. בקרב שאר הנציגים הדתיים, נכח הפטריארך הארמני של ירושלים עם הארכיבישוף אריס שירבניאן והכומר גוסאן אלג’ניאן. נציגים דיפלומטיים, אזרחיים וצבאיים מצ’ילה וממדינות אמריקה הלטינית, כמו גם מישראל ומהרשות הפלסטינאית שנכחו גם הם. הם כללו נציג צ’ילה בממשלת ישראל, מר חורחה אוסה (השגריר החדש טרם מונה עדיין), הקונסול פרנצסקו קרבחל ונציג צ’ילה ברשות הפלסטינאית, מר חוזה מיגל דה לה קרוז.
במהלך הדרשה, האח הפרנציסקאני סרג’יו אולמדו, התייחס לעצמאות צ’ילה, והדגיש כי "מרגע ששלהבת האהבה נוצרה עבור צ’ילה, זהות יחידה, מאפיין יחיד של דנא הפך אותנו להיות לצ’יליאנים. כיום אנו חלק מהקהילה הבינלאומית כאומה חופשית, המכבדת את מסורותיה, סובלנית לכל, אולם מעל לכל אומה של אמונה אשר מוצגת היטב בדביקות לגבירתנו מהר כרמל, הקדושה הפטרונית." הליטורגיה שנחוגה היתה זו של הגבירה מהר הכרמל, הקדושה הפטרונית של הרפובליקה של צ’ילה: דבקות זו נתמכה ע"י האבות המייסדים של המדינה, גנרל מנדוסה ו-ברנרדו או’היגינס; ששניהם הושפעו מהפרנציסקאנים. סגן הקוסטוד, האב הפרנציסקאני ארטמיו ויטורס, קיבל השראה מהליטורגיה של מרים, ואשר נקשר לזיכרון של הגבירה מהר כרמל עם הזיכרון של הגבירה של הסבל, אשר נחוג היום: "בשנת 1808, פרצה אש בקפלה של הגולגולתא, היכן שפסלה של הגברת של המכאובים שלנו ניצב. אח פרנציסקאני אץ מהר היכן שהלהבות היו כבר גבוהות, אולם הוא הצליח להציל את הפסל היקר ואת עצמו. אני מקשר את גבירתנו מהר הכרמל, אשר אבות הכנסייה ראו אותה אפופה בענן ואשר הורידה גשם לעם ישראל בשנות הבצורת בזמנו של הנביא אליהו שעל הר הכרמל, עם סימן זה של תשועה. ממש כפי שהמים הם חיים, מי ייתן והגנתה של מרים תמשיך ותבטיח את החיים ואת השגשוג עבור צ’ילה." לאחר סעודת האדון [מיסה] כל הנוכחים נפגשו והחליפו ברכות תוך כדי הכיבוד הקל בקוסטודיה, עם יין מצ’ילה וה"אמפנדס" המפורסם ואליהם הצטרף הקוסטוד של ארץ הקודש, האב הפרנציסקאני פיירבטיטה פיצהבלה.
מזה מספר שנים, הצ’יליאנים והקתולים מדרום אמריקה בחרו במקום הקדוש של יוחנן הקדוש שבמדבר, שבעין כרם, שבו האב הרוחני שלהם, האח הפרנציסקאני סרג’יו אולמדו, הינו האב הממונה, כלומר - האחראי, כמקום שבו נפגשים ומתפללים. "נפגשנו שם החל משנת 2004", אמר האב סרג’יו "ובאישור הפטריארך הלטיני גם יכולנו לחגוג טקסים שונים, כולל את ההוחדה הראשונה, ואת סעודת האדון [מיסה] של ימי ראשון. המאמינים הינם דיפלומטים ואנשי צבא עם משפחותיהם, הן כאלו שבאו לעבוד כאן והן אלו שבאו מטעם ממשלת צ’ילה. היתה לי ההזדמנות ללוות את חלקם במסעם בארץ הקודש, כולל את ראשי הצבא וחיל הים: כפי שידוע, צ’ילה הינה מדינה עם שורשים קתוליים עמוקים". ישנם יותר מ-10,000 אזרחי צ’ילה המתגוררים בישראל ורבים גם מתגוררים ברשות הפלסטינאית. ישנם גם יותר מ-400,000 אזרחי צ’ילה ממוצא פלסטינאי שהיגרו לדרום אמריקה; ישנה גם קהילה יהודית גדולה בצ’ילה.
FRC
במהלך הדרשה, האח הפרנציסקאני סרג’יו אולמדו, התייחס לעצמאות צ’ילה, והדגיש כי "מרגע ששלהבת האהבה נוצרה עבור צ’ילה, זהות יחידה, מאפיין יחיד של דנא הפך אותנו להיות לצ’יליאנים. כיום אנו חלק מהקהילה הבינלאומית כאומה חופשית, המכבדת את מסורותיה, סובלנית לכל, אולם מעל לכל אומה של אמונה אשר מוצגת היטב בדביקות לגבירתנו מהר כרמל, הקדושה הפטרונית." הליטורגיה שנחוגה היתה זו של הגבירה מהר הכרמל, הקדושה הפטרונית של הרפובליקה של צ’ילה: דבקות זו נתמכה ע"י האבות המייסדים של המדינה, גנרל מנדוסה ו-ברנרדו או’היגינס; ששניהם הושפעו מהפרנציסקאנים. סגן הקוסטוד, האב הפרנציסקאני ארטמיו ויטורס, קיבל השראה מהליטורגיה של מרים, ואשר נקשר לזיכרון של הגבירה מהר כרמל עם הזיכרון של הגבירה של הסבל, אשר נחוג היום: "בשנת 1808, פרצה אש בקפלה של הגולגולתא, היכן שפסלה של הגברת של המכאובים שלנו ניצב. אח פרנציסקאני אץ מהר היכן שהלהבות היו כבר גבוהות, אולם הוא הצליח להציל את הפסל היקר ואת עצמו. אני מקשר את גבירתנו מהר הכרמל, אשר אבות הכנסייה ראו אותה אפופה בענן ואשר הורידה גשם לעם ישראל בשנות הבצורת בזמנו של הנביא אליהו שעל הר הכרמל, עם סימן זה של תשועה. ממש כפי שהמים הם חיים, מי ייתן והגנתה של מרים תמשיך ותבטיח את החיים ואת השגשוג עבור צ’ילה." לאחר סעודת האדון [מיסה] כל הנוכחים נפגשו והחליפו ברכות תוך כדי הכיבוד הקל בקוסטודיה, עם יין מצ’ילה וה"אמפנדס" המפורסם ואליהם הצטרף הקוסטוד של ארץ הקודש, האב הפרנציסקאני פיירבטיטה פיצהבלה.
מזה מספר שנים, הצ’יליאנים והקתולים מדרום אמריקה בחרו במקום הקדוש של יוחנן הקדוש שבמדבר, שבעין כרם, שבו האב הרוחני שלהם, האח הפרנציסקאני סרג’יו אולמדו, הינו האב הממונה, כלומר - האחראי, כמקום שבו נפגשים ומתפללים. "נפגשנו שם החל משנת 2004", אמר האב סרג’יו "ובאישור הפטריארך הלטיני גם יכולנו לחגוג טקסים שונים, כולל את ההוחדה הראשונה, ואת סעודת האדון [מיסה] של ימי ראשון. המאמינים הינם דיפלומטים ואנשי צבא עם משפחותיהם, הן כאלו שבאו לעבוד כאן והן אלו שבאו מטעם ממשלת צ’ילה. היתה לי ההזדמנות ללוות את חלקם במסעם בארץ הקודש, כולל את ראשי הצבא וחיל הים: כפי שידוע, צ’ילה הינה מדינה עם שורשים קתוליים עמוקים". ישנם יותר מ-10,000 אזרחי צ’ילה המתגוררים בישראל ורבים גם מתגוררים ברשות הפלסטינאית. ישנם גם יותר מ-400,000 אזרחי צ’ילה ממוצא פלסטינאי שהיגרו לדרום אמריקה; ישנה גם קהילה יהודית גדולה בצ’ילה.
FRC