בשעות הבוקר המוקדמות של יום ראשון, ה-8 ביוני, האחים הפרנציסקאנים של הקוסטודיה של אר הקודש התקבצו בחדר הסעודה האחרונה שבהר ציון על מנת לחגוג את חג השבועות.
ביום חג טקסי זה הכנסייה זוכרת את רוח הקודש שאותה נתן ישוע המשיח כמתנה לשליחיו, שהתקבצו בחדר הסעודה האחרונה, חמישים ימים אחרי חג הפסחא.
הקוסטוד של ארץ הקודש, האח פרנצ'סקו פאטון, ערך את ערב החג ביום שבת בלילה בכנסייה של סאן סלבטורה ואת סעודת האדון של יום ראשון בחדר הסעודה האחרונה.
הליטורגיה של ערב החג של חג השבועות נוהגת כפי שמקובל בערב החג של חג הפסחא, כשמדגיש את הקשר המעמיק שבין הטקסיות של פסחא ושל חג השבועות. ההבטחה של המשיח מולאה והתממשה ביום זה: מתנה של רוח הקודש וידתה של הכנסייה.
האירוע החל בליטורגיה עשירה של דבר האל, המורכבת מארבעה מקראות המלווים במזמורי תהילים רבים. הדרך של המקרא החל מהפרשה של מגדל בבת (בראשית י"א, 1-9) עד ההתגלות של האל בהר סיני (שמות י"ט, 3-8א, 16-20ב). לאחר מכן היה השלב הנבואי של חזון העצמות היבשות של הנביא יחזקאל (פרק 37, 1-14), שחזרו לחיים על ידי נשיפה של הרוח והנבואה המבשרת יואל אודות התפזרות הרוח של האל על כל האנושות (יואל, ג 1-5).
בדרשה שלו, הקוסטוד הזמין את הנוכחים ללכת בעקבותיו של הנביא יחזקאל, לעורר ולקבל את הרוח של האל. "כמו יחזקאל עלינו להישאר באמצע של בית הקברות הזה אשר העולם הפך ולבטוח באל. אנו נקראים לשמור את חבבנו מנוטרל מרגשות של כעס, נקם, שנאה וצמא לנקמה, כך שלפחות חלק מהלב שלנו נשאר פתוח לחמלה, פיוס ומחילה, דהיינו – אהבה שמרפאת ומחזירה לחיים."
סעודת האדון של יום ראשון נערכה באופן פרטי בנוכחות מצומצמת של מאמינים. ספר הבשורה לפי יוחנן, שהוקרא במהלך סעודת האדון, הדהד באותו מקום שישוע, במהלך הסעודה האחרונה, הבטיח את המתנה של הרוח לתלמידים.
"מתנת רוח הקודש", הדגיש הקוסטוד של ארץ הקודש, "מאפשרת לנו להישאר חיים, היא הופכת אותנו לאחרים ולאחריות, הופכת אותנו לשוכני המקום של האל [...] הרול לכן משנה את הדו שקיום של האדם לחוויה של אחווה ומדריכה אותנו להבין את הדרך של השלום."
בשעות אחר הצהריים, האחים הפרנציסקאנים שוב התקבצו בחדר הסעודה האחרונה על מנת לחגוג את תפילת הערבית השנייה, המסמלת את הסיום של הטקסיות של חג השבועות ואת התקופה שש חג הפסחא. במהלך התהלוכה ההתחלתית ובמהלך השירה של "מאניפיקאט", האזור הסמוך למקום המזוהה באופן מסורתי עם הסעודה האחרונה, היכן שלפי המסורת, שם ירשה רוח הקודש על השליחים ועל מרים כשהם התקבצו בתפילה, ואשר זכה להיות מבושם בקטורת.
לוציה בורגאטו
