.news-hero{position:relative;display:flex;gap:2rem;z-index:2}@media (max-width:768px){.news-hero{flex-direction:column}}.news-hero .single-news-hero{display:flex;flex-direction:column;gap:0.5rem;width:50%}@media (max-width:768px){.news-hero .single-news-hero{width:100%}}.news-hero .single-news-hero img{width:100%;height:20rem;object-fit:cover}.news-hero .single-news-hero span{font-size:0.8rem;color:var(--oxy-grey);font-weight:400}.news-hero .single-news-hero .post-title h3{font-size:1.5rem;font-weight:400}.news-hero .single-news-hero .post-title:hover h3{color:var(--oxy-red)}.news-hero .single-news-hero a{color:var(--oxy-red)}
ביום רביעי, ה-29 במאי, בהר הזיתים שבסמוך לירושלים, נערכו חגיגות טקסיות לרגל יום החג של העלייה השמיימה של ישוע. משעות אחר הצהרים המוקדמות ואילך, האחים הפרנציסקאנים של הקוסטודיה של ארץ הקודש התאספו לתפילה באתר המנציח את האירוע הזה.
השנה, האירועים זכו ליותר משמעות מעמיה, כפי שהודגש על ידי סגן הקוסטוד, האח איבראהים פאלטאס:
" אנו עדים לסימן של אחדות: כל הכנסיות של ירושלים התקבצו ומואחדות באירוע של העלייה השמיימה [של ישוע]. סימן איתן ונבואי המזכיר לנו שאחדות הינה אפשרית, וכי חיים לפי העדות של הבשורה הינה בלב ליבה של ארץ הקודש".

המבנה הקדוש המקורי, המתוארך למאה הרביעית, נהרס אולם מאוחר יותר נבנה מחדש על ידי הצלבנים כמבנה מתומן קטן (כפי שרואים זאת גם כיום באדיקול), עם גג פתוח. בשנת 1198 כאשר החיילות של סאלח א-דין רכשו את האתר הזה, המוסלמים השלימו את המבנה בתוספת של כיפה. החל מאז, האתר הזה הינו בבעלות של הווקף המוסלמי של ירושלים והוא משמש כמסגד, למרות שאינו עוד מקום פעיל של תפילה.

האירועים החלו בשעות אחר הצהרים המוקדמות עם כניסה טקסית של סגן הקוסטוד לתוך הקפלה של העלייה השמיימה. לאחר מכן נערכה תפילת ערבית, שנערכה על ידי האי איבראהים. האחים הפרנציסקאנים שרו את האזכור של הקדושים בתהלוכה, מקיפים את האדיקול הצלבני שלוש פעמים.
ליל השימורים או ערב החג המשיך במהלך הלילה כולו עם הטקס של הקריאה, ולאחריו נערכו מספר סעודות האדון [מיסות] בתוך הקפלה. בשעה 5 בבוקר, האירוע של ההוחדה הטקסי נערך שוב על ידי האח איבראהים, הפעם מחוץ לקפלה, בנוכחות גדולה של קבוצת מאמינים.
"כאן בהר הזיתים, המקום שממנו ישוע המשיח עלה השמיימה, מבטנו הינו כלפי מעלה אולם הלב שלנו נותר מעוגן לארץ – ארץ אהובה, פצועה וממתינה", החל לומר סגן הקוסטוד בדרשה שלו.

הטקסיות של יום החג של העלייה השמיימה של ישוע נושא עימו משמעות מעמיקה שפונה אל כל הנוצרים. "העלייה השמיימה אינה אירוע בלבד", המשילך ואמר סגן הקוסטוד, " זהו רז אשר מאתגר אותנו. זו החותמת של סיום המטלה של ישוע המשיח, ובה בעת, המציין את תחילת היעד של הכנסייה. "היכן שאהיה, יהיה גם משרתי", הוא אמר. העלייה השמיימה הינה הבטחה: האנושיות שלנו נקראת לשמיים, הבשר שלנו מתקבל אל תוך השילוש הקדוש, הפצעים שלנו נעטפים בלילה נצחי."

ברגע של שמחה ליטורגית של יום החג, סגן הקוסטוד הפנה את מחשבותיו למציאות הדרמטית בעזה:
"אולם היום, בשעה שהבשורה מזמינה אותנו להתבונן כלפי מעלה, המציאות מושכת אותנו כלפי מטה. אני חושב על עזה, הרוסה [...] וכך, מגובה מקודש זה, אנו שואלים באופן ספונטני: איפה אלוהים כשהאדם הורס את מה שהוא ברא?"

כאשר הכאב והסבל נראים כמנצחים, הקריאה הנוצרית הינה להביא את השמיים אל הארץ, הדגיש האח איבראהים:
"אנו נקראים להביא את השמיים אל הארץ, על מנת לנזרוע זרעים של שלום בדיוק היכן שהכל נראה אבוד. כאן, בארץ הקודש, קריאה זו הינה דחופה יותר מתמיד: לשחות נגד הזרם, לבחור באחווה, לחפש את הפנים של האחר אפילו שזה נראה בלתי אפשרי. עלינו לעמול ברדיפה ובבנייה של האחדות".
לוציה בורגאטו
