.news-hero{position:relative;display:flex;gap:2rem;z-index:2}@media (max-width:768px){.news-hero{flex-direction:column}}.news-hero .single-news-hero{display:flex;flex-direction:column;gap:0.5rem;width:50%}@media (max-width:768px){.news-hero .single-news-hero{width:100%}}.news-hero .single-news-hero img{width:100%;height:20rem;object-fit:cover}.news-hero .single-news-hero span{font-size:0.8rem;color:var(--oxy-grey);font-weight:400}.news-hero .single-news-hero .post-title h3{font-size:1.5rem;font-weight:400}.news-hero .single-news-hero .post-title:hover h3{color:var(--oxy-red)}.news-hero .single-news-hero a{color:var(--oxy-red)}

עבור העלייה לרגל השנייה בתקופת צום הארבעים, בתאריך ה-26 במרץ, האחים הפרנציסקאנים של הקוסטודיה של ארץ הקודש התקבצו בגת שמנים, המקום שבו סבל ישוע.

בבזיליקה של הסבל לרגלי הר הזיתים, הממוקם במקום הידוע כגת שמנים, ישנו סלע אשר – לפי המסורת – ישוע נטף זיעה עם דם בשעה שהתפלל לאביו על מנת להעביר את כוס הרעה של הייסורים ממנו. בסצנה זו, המתוארת על ידי האוונגליסט לוקאס, מתואר בפסיפס גדול בירכתי הכנסייה.
האירוע של ההוחדה נערך על ידי האח הפרנציסקאני אלברטו ג' פארי, המזכיר של הקוסטודיה של ארץ הקודש. האח הממונה על המנזר, האח זכריאוס דרזק, והאח הפרנציסקאני פיירמרקו לוציאנו, הסגן של האחווה של סאן סלבטורה, היו כהני דת מסייעים.
הדרשה נאמרה על ידי האח הפרנציסקאני יוליסה זרזה, מחנך בסמינר התיאולוגי הבינלאומי של ירושלים ומרצה בתורת אבות הכנסייה במכון הירושלמי לתיאולוגיה, ואשר השנה נתבקש להדריך את כל ההרהורים במהלך העליות לרגל.
בדרך המשלבת את המילים של ספר הבשורה לזיכרון של מועצת ניקיאה - 1700 שנה לאחר שהתקיימה – האח אוליסה התמקד בדרשה שלו אודות "הסבל של האל". ההרהור החל מהתפיסה של "קונסובסטנטיות" (הקביעה שבן האל נוצר "מאותו חומר" כמו האב) כולל הטקסט של האני מאמין ["קרדו", בלעז] של ניקיאה.
"כל האבות [של הכנסייה] היו צריכים לבחור את הדרך של הבחנה, מניחים בצד את הדעות האישיות ולקבל את מה שהרוח אמרה לכנסייה." "זהו", הדגיש האח אוליסה, "דרך של הבחנה כנסייתית", וכיום המאמינים מתבקשים לבחור באותה דרך.


"בגת שמנים אנומהרהרים שאין זה פשוט לאדם שסובל, אלא בן האלוהים שגואל את העולם כולו", מדגיש הח אוליסה. "לאור הלימוד של ניקיאה, בייחוד במילה "קונסובסטנלי" , הסצנה של גת שמנים שמה אותנו לפני האל, אשר, באופן פרדוקסלי סובל ומת; אין זה יכול להיות ברייה פשוטה שסובלת בגת שמנים, ברייה שאינה יכולה לשאת את המשקל של החטא של העולם, להניח את הגאולה הצידה. לפנינו יש את ישוע המשיח, דהיינו - האל שהתבטא והפך לבשר ודם; זה הוא כאן שלוקח את כל הכאב והחטא של העולם."
הזמנה ברורה הדהדה בגת שמנים: "היו ערניים והתפללו, לא להיכנס אל תוך הפיתוי". "באותו מובן,", הסביר האח אוליסה, "הכנסייה נקראת לליל שימורים, לא לעזוב אותנו להיות מונעים על ידי אידיאולוגיות ולהיות מפותים על ידי הדמות המעוותת של ישוע המשיח והכלה שלו."
מגת שמנים, 1700 שנים לאחר מועצת ניקיאה, הזמנה ברורה "לחידוש של הוידוי בישוע המשיח, בן האל, "אור מאור והאל האמיתי מהאל האמיתית" ו"לשים את ישוע המשיח, הפועל של האל שהתעבר [ללא חטא] במרכז של ההרהור וההשתחוויה [אדורציה, בלעז].
מרינלה בנדיני Marinella Bandini
