בכנסייה של סאן סלבטורה, כהן הדת של הקהילה, האח רמי אסקרייה, ערך את האירוע של ההנצחה של כל המאמינים שנפטרו, מזמין את המאמינים לחיות יום זה כזמן של תפילה ותקווה בתחייה.
במהלך ההרהור שלו, האח אסקרייה הזכיר כי המוות, בשעה שמזכיר את המציאות שנוגעת בכל אדם ואדם, יכול להתקבל כחלק אינטגרלי של המסע האנושי והמסע הנוצרי. "בלב של האדם ישנו ניצוץ של אלמוות", אמר כהן הדת של הקהילה, "אשר דוחק אותו להאמין שהמוות אינו הסוף, אלא מעבר לעבר החיים שלעולם אינם מסתיימים."
בהזכירו את המילים מספר איוב, "אני יודע שהגואל חי", הוא הדגיש את האמון של מי שמכיר באל את הגואל שמחכה לכל אדם מעבר לסף של המוות.
הדרשה גם התמקד המשמעות הנוצרית של המוות, שנראה כמו אור של התחייה של ישוע.
"בישוע, שמת וקם לתחייה שוב, האל ניצח את המוות ופתח עבורנו את הדרך לחיי עולם", הזכיר האח אסקרייה. המוות אי לכך אינו עוד אובדן, אלא מפגש עם האל, כפי שמתבטא בבשורה: "זהו רצון האב, שלא אאבד דבר ממה שנתן לי, אלא יקוימו ביום האחרון".
האח רמי גם הזכיר את הלימוד של פרנסיס הקדוש מאסיזי, שקרא למוות "אחות", סימן של שלווה פנימית של מי שבוטחים בישוע המשיח.
עבור הנוצרים, אמונה בתחייה מעניקה משמעות ואור אפילו לאבל. השליחים הראשונים כינו את בתי הקברות "מקום מנוחה", מצביע על כך שהמוות אינו סיום, אלא המתנה למלאות של החיים באל. "הבה לא נחייה יום זה בעצב," אמר האח אסקרייה, "אלא בתקווה החיה שהאובים שלנו חיים בשלום של האל."
הוא הזכיר את המילים של תרזה הקדושה של ישוע הילד, אשר התמודדה עם מות אביה והתפללה: "אינני מבקשת ממך, האל, מדוע לקחת אותו ממני, אבל אני מודה לך משום שנתת אותו לי."
כהכנה להנצחה, ביום חמישי, ה-30 באוקטובר, האחים הפרנציסקאנים והסטודנטים של הקהילה של סאן סלבטורה, יחד עם הקהילה של חדר הסעודה האחרונה, לקחו חלק ביום של עבודה במסגרת הקהילה.
היוזמה מטרצה היה לדאוג ולהעביר את הכבוד לבית הקברות של הקוסטודיה, להרחיב את השירות גם לבית הקברות שך הקהילה של ירושלים. 25 אחים פרנציסקאנים, כולל סטודנטים, כהני דת ואנשי דת, לקחו חלק בפעילות, ברגע של שיתוף פעולה ושל אחווה בשירות של הקהילה.
מחווה פשוטה, אולם רבת משמעות, על מנת להכין רוחנית ובאופן קונקרטי להנצחה של הנפטרים ולזכור את אלוה ששירתו את הכנסייה בארץ הקודש.
Francesco Guaraldi
