בכל 14 בספטמבר הכנסייה חוגגת את יום החג של ההעלאה של הצלב הקדוש, זיכרון עתיק וטקסי שמחזיר אותנו אל לב ליבה של האמונה הנוצרית. אין זו סתם הערצה פשוטה של חפץ, אלא הרהור אודות הרז אותו הוא מכיל, הצלב, ממכשיר של עינוי והשפלה שהפך עקב רצון האל לסימן העילאי של אהבה ושל ישועה. זהו הפרדוקס של האמונה הנוצרית, ממוות נובעים חיים, מתבוסה – ניצחון, מבושה -כבוד.
יום חג זה שורשיו נעוצים בירושלים, בכנסיית הקבר, היכן שהלנה הקדושה, אימו של הקיסר קונסטנטינוס, מצאה את הצלב האמיתי. החל מאז, דורות של עולי רגל עמדו לפני העץ המבורך על מנת לתת כבוד למי שהרים את הצלב מתוך אהבה.
גם השנה, ביום ראשון ה-14 בספטמבר, האחים הפרנציסקאנים של הקוסטודיה של ארץ הקודש התקבצו בגולגולתא על מנת לחגוג אירוע חשוב וטקסי זה.
בדרשה שנאמרה על הר הגולגולתא, האח אוליזה זרזה, סגן הקוסטוד של ארץ הקודש, הזכיר כיצד אירוע זה מזמין אותנו להפנות את מבטנו אל הנצלב [ישוע המשיח], "כי אהב אלוהים את העולם עד כי נתן את בנו יחידו" (ספר הבשורה לפי יוחנן ג, 16). הצלב, כך הסביר, הינו בה בעת הכתר והמזבח, מקום של כאב ושל כבוד.
האח זרזה הדגיש כי לצלב עצמו אין כל ערך כשלעצמו, אולם ברז הוא מגלה, כי ישוע המשיח שהוקם לא רק כסימן של סבל, אלא כביטוי של כבווד. קריאה מחדש ל אבות הכנסייה, הוא הזכיר כיצד יוחנן הקדוש כריסוסטום הגדיר את הצלב כ"כתר מלכותי שעליו ישוע המשיח ניצח את ה מוות".
בלב של ההרהור הינה הדרך של ישוע המשיח, אשר באמצעות ענווה וציות אפילו למוות על הצלב, הועלנה אל ידי האב. "קנוסיס" זה, ריקון עצמי רדיקלי זה, היא הדרך המובילה אל ההעלאה. וזוהי גם אותה הדרך שהנוצרים נקראים ללכת בה, בענווה, ציות, שירות והכרת תודה של האהבה.
האח אוליסה הזמין את המאמינים למקד את מבטם בצלוב [ישוע המשיח], משום שרק בדרך זו אנו נוכל להיוושע ולהירפא, "רק מי שיכול להתבונן באמונה בישוע המשיח הצלוב, המקור מעלה אותנו, נרפא מהנשיכות של החטא". אי לכך, הצלב הופך לחוזק שלנו בניסיונות, האור שלנו בחשכה, התקווה שלנו בסבל".
הדרשה הגיעה לסיומה עם ההזמנה שלנו לשבח, את ישוע המשיח שנצלב והועלה, מי שניצח את המוות והוא התקווה שלנו, שיש להלל אותו לעולם ועד"
Francesco Guaraldi
