לאחר שנתיים של קשיים קיצוניים, בית לחם חזרה היום לחוויה של חג המולד המאופיינת בשמחה וחגיגיות וחלקה את האירוע באופן נרחב. האירוע של שנת 2025 אופיינו בלידה מחודשת איטית אולם בעלת משמעות לעיר: ראשית, עם הכניסה הטקסית של הקוסטוד של ארץ הקודש, האח פרנצ'סקו אילפו, שפתח רשמית את הדרך של תקופת הציפייה של חג המולד, ואז אחר כך ב-6 בדצמבר עם ההדלקה המסורתית של העץ בכיכר מנג'ר, רגע שהחזיר באופן סימבולי את האור ללב העיר ושם התקבצו משפחות ובקרים באווירה של ציפייה ושל תקווה. לבסוף, היום, בערב חג המולד, המאמינים, עולי הרגל ותיירים שנמצאים בעיר קיבלו בחום את פניו של הפטריארך הלטיני של ירושלים, הקרדינל פיירבטיסטה פיצהבלה ששינה את הרחובות לתוך חיבוק קולקטיבי אדיר.
לאחר קבלת הפנים של הקהילה ליד חומת ההפרדה של בית לחם, שמחלקת את העיר ומפרידה אותה מקבר רחל (ומבית הכנסת), הפטריארך הגיע את תחילת הרחוב המפורסם של "רחוב הכוכב".
כאן, קהל רב וחגיגי המתין לו: משפחות, אנשי דת, תנועת הצופים, צעירים וזקנים, מאוחדים בקבלה של חיוך, לחיצת יד, מחיאות כפיים, שירים ודגלים. קבוצות של תנועת הצופים של בית לחם, התקבצו בסמוך למרכז של הפעולה הקתולית, החלה הצעדה מרגע שהפטריארך יצא מהרכב הרשמי שלו והל את ההליכה המסורתית ברגל. מרגע זה, התהלוכה קיבלה את המקצב שלה של אירוע חגיגי ותוסס מלווים את הקרדינל כל הדרך אל כיכר האבוס.
עם ההגעה לכיכר, פיצהבלה פנה לקהל הרב עם מילים של תקווה, הכרת תודה וחום לאלו שנכחו, מזכיר להם את המפגש האחרון עם הקהילה של עזה והקשר הרוחני המקשר בין הפצעים של ארץ הקודש לצורך האוניברסאלי לשלום. הוא הדגיש בעוצמה כי למרות הקשיים, הוא רואה את האור שאיוו נכנע לחושך. הלילה, כך הסביר, הינו האנשים שנוכחים כאן, אלו שבחרו בחיים, כבוד, תקווה, אחווה ואינם מתייאשים מבנייה מחדש, מאמינים וצועדים קדימה .המסר התקבל בדממה מעמיקה, ולאחר מכן במחיאות כפים ארוכות לכל אורך הכיכר.
בחצר של הבזיליקה, הפטריארך התקבל על ידי האחים הפרנציסקאנים של הקוסטודיה של ארץ הקודש, האחים הממונים על המקום הקדוש. הרגע אופיין בערך סימבולי מעמיק, מדגיש את ההמשכיות של הנוכחות הפרנציסקנית בכנסיית המולד ואת השירות היום יומי שלהם לקהילה הנוצרית.
הראשון לברך אותו היה האח הממונה האחראי , האח הפרנציסקאני מרצלו ציצינלי, שקיבל את הפטריארך לפני כניסתו לכנסיית קתרינה הקדושה, נפגש עימו ומלווה אותו אל הבזיליקה של המולד. כאן, הקרדינל פיצהבלה, חזר על תפילת הערבית הראשונה, שרשמית החלה את ליל התפילה, בשעה שכל העיר ציפתה וחיתה לסעודת האדון של חצות.
הטקסיות והטקס של תפילת הערבית כולל הליטורגיה שירתה כגשר בין הרחובות החגיגיים ובין הרז של השקט של הבזיליקה, מזכירים לנו שחג המולד בבית לחם אינו רק מסורת פופולארית, אלא מעל לכל זיכרון של האל שנכנס להיסטוריה ומשנה אותה מבפנים.
הבזיליקה של המולד בבית לחם שוב הפכה למרכז הרוחני של חג המולד. במהלך הלילה, הקרדינל פיירבטיסטה פיצהבלה ערך את סעודת האדון הטקסית, מנהג של ערך אוניברסאלי שנחוג בדיוק באותו מקום היכן שהמסורת הנוצרית ממקמת את הולדתו של ישוע.
הדרשה של פטריארך נפתחה עם הרהור היסטורי ותיאולוגי. הוא הדגיש כיצד הבשורה אינה נמלטת מהמציאות אלא שוכנת בתוכה: "לוקאס ממקם את הולדת ישוע בתוך ההיסטוריה הגדולה של העולם. אלוהים אינו מפחד מההיסטוריה האנושית, אפילו כשהיא מביכה, מאופיינת על ידי אי צדק, אלימות ושתלטנות". הוא הזכיר לכולם שחג המולד נולד כשהוא נולד לא לעידן שקט, אלא לתוך מציאות, אפילו כשזאת מדממת. מהמקראות מן המקרא, מסר ברור צץ: האור אינו מוחק את הלילה, אלא עובר אותו.
אחד מהטקסטים שסכו להכי הרבה ציטוטים היה התייחסות לצו של הקיסר אוגוסטוס, שנקרא כסימבול לכל העידנים:
"הצו של הקיסר נראה כי הוא דומיננטי בסצינה. ועדיין מבלי לדעת זאת, הצו הופך לכלי של תכנון גדול יותר". ושוב: "האל אינו מחכה להיסטוריה לשפר לפני שנכנס אליה. הוא נכנס בשעה שההיסטוריה הינה מה שהיא".
הקשיים של ארץ הקודש לא ניתן להתעלם מהם. "הבחירות של בעלי הכוח יש להם השלכות קונקרטיות עבור חיי מיליונים. ארץ הקודש הינה עדה לכך". מילים אלו הדהדו בקרב המאמינים המקומיים.
לאחר מכן הפטריארך חזר להרהור של הטקסט מהבשורה בהקשר לרועים:
"הבשורה מעבירה אותנו מבעלי הכוח אל הרועי שבשדות, אנשים פשוטים, לרוב בלתי נראים, שמייצגים חיים רגילים ומטלות יומיות". והוא הוסיף: "האל אינו מגלה את עצמו לבעלי הפריווילגיה, אלא למי שמחפש, לא לבעלי רכוש, אלא למי ששומר". הפטריארך הזכיר לכולם כי חג המולד אינו מקום מפלט מההווה אלא מהווה בית ספר של אחריות:
"חג המולד אינו מפלט רוחני שמעביר אותנו מהעול של ההווה, אלא בית ספר של אחריות".
כל מעשה של שלום ,כל מילה של פיוס, כל מחווה שאינה מעודדת את השנאה הופכת להתגלות קונקרטית של האל בשלום בהיסטוריה. המוקד לאחר מכן עבר אל עזה, ששם ביקר הפטריארך בימים קודם לכן:
"הייתי המום מהעוצמה של האנשים, על ידי הרצון להתחיל מהתחלה שוב. הם חיים חג מולד מיוחד, של לידה חדשה."
הדרשה הגיעה אל שיאה בהקשר לנושא של האור:
"האור של בית לחם אינו עיוור, הוא מאיר את הדרך. הוא עובר מלב אל לב, באמצעות בחירות יומיות של שלום". ובהכרזה הגדולה של המלאכים, ציטט את המרכז של האירוע: "כבוד במרומים לאלוהים ובארץ שלום בבני אדם רצונו" (לוקאס, ב, 14). השלום ניתן, אולם לא נכפה, נמסר לחופש הבחירה של בני האנוש.
בסוף האירוע, הפטריארך הפקיד לארץ הקודש את הברכה של הילד: "מי ייתן והילד שנולד בבית לחם יברך את הארץ הזו ואת כל האנשים בה. תבורך כל משפחה שסובלת, כל ילד פצוע, כל גבר וכל אישה שנמצאים תחת העול של ההווה האור זורח בחשיכה, והחשיכה לא תתגבר עליו [על האור]".
בסוף האירוע, הפטריארך ירד אל המערה של המולד יחד עם כהני הדת שסייעו בידיו בסעודת האדון. שם, הוא הניח את הפסל של ישוע הילד על הכוכב הכסוף שמציין את מקום ההולדת. לאחר קריאת הבשורה, הוא הניח את הפסל ב"אבוס", מציע קטורת ומביא את האירוע לסיומו עם ברכה ושוב חזר את כנסיית קתרינה הקדושה.
Francesco Guaraldi
