המשאלה שאני מרגיש שאני יכול להביע מהלב כלפי האפיפיור לאו היא שהוא יוכל להנהיג את הכנסייה בעקבות האפיפיורים שנשאו את השם הזה לפניו — האפיפיור לאו הגדול, שהיה אפיפיור דגול שלימד את כל הכנסייה למקם במרכז חייה הנוצריים את המשיח בשלמותו, אל אמיתי ואדם אמיתי.
וכן האפיפיור לאו השלושה עשר, שידע להכניס את הכנסייה אל תוך מציאות עולם העבודה ואל תוך המציאות החברתית.
מי ייתן והאפיפיור לאו ינהיג גם את כנסיית המילניום השלישי להיות כנסייה נאמנה לישוע המשיח, אל אמיתי ואדם אמיתי, ובו זמנית גם כנסייה נאמנה לאדם החי בחברה, שיש לו צורות קיום ועבודה ממשיות, ומתמודד עם האתגרים שמביאות עימן התמורות החברתיות.
אני מקווה שהוא יהיה אפיפיור שיקדם בנחישות את נושא השלום, כפי שעשה כבר במסר הראשון ביום בחירתו.
בכך הוא גם יעזור לנו, החיים בארץ הקודש, למצוא סוף־סוף עונה של שלום, דיאלוג, ודו־קיום בין עמים ומאמינים מדתות שונות.
