בשעות אחר הצהריים של יום חמישי, האחים הפרנציסקאנים של ארץ הקודש חגגו את סעודת האדון דומיני קואנה באולם של חדר הסעודה האחרונה, ממש מחוץ לחומות של העיר העתיקה של ירושלים.
"כאן אנו יכולים לחוות את האהבה שהינה מעבר והינה מתנה של העצמי וכאן אנו קיבלנו את הקריאה של האהבה כפי שישוע אהב אותנו", כך אמר הקוסטוד של ארץ הקודש, האח פרנצ'סקו פאטון, החל את הדרשה שלו (טקסט מלא – כאן).
חדר הסעודה האחרונה שבחר ציון, הינו המקום, לפי המסורת הנוצרית, שבו ישוע חגג את הסעודה האחרונה עם השליחים שלו. היה זה אותו מקום שבו ישוע רחץ את הרגליים, ואחרי התחייה מן המתים, רוח הקודש ירדה ביום של חג השבועות.
"כאן", המשיך ואמר הקוסטוד בדרשה שלו, "אנו גם כן מקבלים את המתנה של מה שהופך אותנו לאנשים המסוגלים לאהוב: ההחודה. לאחר מכן, ישוע מבקש מאיתנו "עשו זאת לזכרי", "להעביר את המתנה הזו, בתורנו, מדור אחד למשנהו, עד שזה ישנה את כל האנושות."
במהלך האירוע, הקוסטוד של ארץ הקודש הזכיר את המחווה של ישוע המשיח של רחיצת הרגליים של תלמידיו, וחזר על זה באופן סימבולי עבור שישה תלמידים ושישה מורים מבית הספר של ארץ הקודש של ירושלים ]טרה סנטה], כסימן קונקרטי של אהבה ושל שירות.
"במהלך הסעודה האחרונה", סיים ואמר הקוסטוד, "ישוע אינו מבצע מוות הרואי על קידוש השם של דם, אלא מבצע מעשה של שירות של קבלה והדדיות."
כאשר האירוע של חדר הסעודה האחרונה הגיע אל קיצו, האחים הפרנציסקאנים המשיכו את מסע העלייה לרגל שלהם בביקור בכנסיית יעקב הקדוש של הארמנים ובכנסייה של הארכי-מלאכים הקדושים, על מנת לחדש את הזיכרון של האירוח וקבלת האורחים שקיבלו במקומות אלו במאה ה-16. לאחר רגע של מחווה, האחים הפרנציסקאנים הלכו אל הכנסייה הסורית האורתודוכסית של מארק הקדוש, שאותו המסורת הסורית מקשרת ומזהה כביתה של מרים, אימו של מארק האוונגליסט, והמקום שבו נערכה הסעודה האחרונה.
לוציה בורגאטו
