.news-hero{position:relative;display:flex;gap:2rem;z-index:2}@media (max-width:768px){.news-hero{flex-direction:column}}.news-hero .single-news-hero{display:flex;flex-direction:column;gap:0.5rem;width:50%}@media (max-width:768px){.news-hero .single-news-hero{width:100%}}.news-hero .single-news-hero img{width:100%;height:20rem;object-fit:cover}.news-hero .single-news-hero span{font-size:0.8rem;color:var(--oxy-grey);font-weight:400}.news-hero .single-news-hero .post-title h3{font-size:1.5rem;font-weight:400}.news-hero .single-news-hero .post-title:hover h3{color:var(--oxy-red)}.news-hero .single-news-hero a{color:var(--oxy-red)}
יום החג השנתי של המקום הקדוש נחוג ב-13 באוקטובר בכפר נחום, היכן שהנוכחות, ההטפה והניסים שבוצעו על ישוע המשיח הונצח. היה זה כאן שהוא שהה חלק גדול בחייו הציבוריים. הוא "הגיע לחיות בכפר נחום", עתר האוונגליסט מתי כתב, מציע שהיתה זו העיר שלו שאותה אימץ, עד שמכונה "העיר של ישוע המשיח".
השנה, מסע העלייה לרגל נערך באופן חצי-פרטי" לא היו מאמינים מקומיים או עולי רגל, עקב מצב המלחמה. עד כמה שמתייחס לאחים הפרנציסקנים רק אלו שחיים במקומות הקדושים השונים והמנזרים בגליל והם לקחו חלק, והנזירות העובדות עם הפרנציסקנים בכפר נחום נכחו. "הליטורגיה היתה פשוטה ומוכרת, אולם בה בעת ניתנה תשומת לב ניתנה לכך ועם טקסיות נכונה", אמר הקוסטוד של ארץ הקודש, האח פרנצ'סקו פאטון, ומי שערך את האירוע וערך ביקור של אחווה לקהילה של הגליל.
העלייה לרגל נערכה באופן רגיל: המקראות של התפיסה של הניסים ושל הקריאה של השליחים הראשונים בסמוך לחוף הים ולאחר מכן, שירה, התהלוכה למקום הקודש היכן שסעודת האדון נערכה.
זהו גם ההזדמנות כאשר לאחר ההוחדה, הפירות של הארץ זכו לברכה חולקו. "הפעם, אולם",
אמר הקוסטוד, "משום שיש מצב של מלחמה, לא בירכנו את הפירות אלא חזרו על התפילה עבור השלום, שנלקחה מסעודת האדון הרומית [קתולית]."
בדרשה שלו, הקוסטוד הזכיר, את "החשיבות של הישארות במקומות הקדושים, בייחוד בזמנים של קשיים". האפיפיור קלמנט השישי, בשנת 1342, השנה שבה הקוסטודיה של ארץ הקודש נוסדה, "מבקש מהאחים הפרנציסקנים לחיות במקומות הקדושים, לחגוג ולשיר את סעודת האדון ואת הטקסים האלוהיים ולהיות אחווה בינלאומית."
הקוסטוד מדגיש כיצד זה היה בעל חשיבות ייחודית בתקופה הכי קשה בהיסטוריה: "אנו נשארים במקומות הקדושים, אנו חוגגים ואנו מתפללים במקומות הקדושים משום שזו הדרך לחסד של המקום ממשיך לדבר ולזרום בתוך ההיסטוריה. אנו נוכחים, באירוע זה גם כך, מחלקים שונים בעולם וזו הדרך שבה מייצגת הן את עולי הרגל שלא יכולים לבוא והממדים האוניברסאליים של הכנסייה".
לאחר סעודת האדון היתה ארוחת צהרים של אחווה, במהלכה האחים הפרנציסקנים מהקהילות השונות שיכלו ליהנות יחד, לדבר על מה שהם חווים ולחלוק את הדאגות שלהם. ""ישנן גם מחשבות עבור האחים שלנו שהם נמצאים המצב דומה בצד האחר של הגבול, בלבנון", אמר הקוסטוד. "היותנו בשני הצדדים של הגבולות שגורם לנו לחוש אפילו נחושים יותר להתפלל עבור השלום."
Marinella Banidni מרינלה בנדיני