האירוע המסכם של "לוקסטנברה, מאת השנים של הבזיליקה של הר תבור וגת שמנים" נערך ב-22 בנובמבר במנזר של סאן סלבטורה שבירושלים.
התערוכה של מסמכים מהארכיב, צילומים מהתקופה וקטעים אמנותיים אשר מספרים את הסיפור של שני המקומות הקדושים שנבנו נערך בחדר של אם הפנינה.
קונצרט מוסיקלי של הצעירים ממכון מאניפיקאט של ירושלים נערך לאחר סגירת התערוכה.
האירוע התאפשר תודות לתרומה של המוזיאון של ארץ הקודש, הארכיב של הקוסטודיה של ארץ הקודש והמנזר של סאן סלבטורה, שיוצגו על ידי האח הממונה האחראי, האח הפרנציסקני רודריגו מקאדו.
התערוכה מסמנת באופן רשמי את סוף האירועים לרגל מאה השנים של הבזיליקה של הר תבור ושל גת שמנים. היתה זו שנה שהיתה מוקדשת לגילוח מחדש וחקר מעמיק של המשמעות והיופי של שתי הבזיליקות הללו, מאה שנה לאחר שנבנו על ידי הארכיטקט האיטלקי אנטוניו ברלוצי.
בין האירועים מהגוונים של שנת המאה אנו יכולים להזכיר את חניכת שתי המערוכות הקבועות בבזיליקה של הר תבור ושל גת שמנים, יום ההרצאות במגוון נושאים הקשור לארכיאולוגיה ולהיסטוריה, אמנת ושחזור, פרשנות פילוסופית ודמויות הקשורות לכנסיות שחגגו. לסיום, באוגוסט 2024 לוקסטנברה הגיעה ל-רימיני (איטליה) בעבור "מפגש של ידידות ביו האנשים".
לקראת סופה של שנת המאה, חפצים הקשורים לשני היובלים של הבזיליקות הוצגו, רבים מהם נראו בציבור בפעם הראשונה. האח הפרנציסקני נרציסו קלימאס, המנהל של הארכיב של הקוסטודיה וחבר בוועדה המדעית לרגל שנת המאה, הדגיש שחפצים אלו כוללים פירמאנים עתיקים המתוארכים לתקופה העותומנית. מסמכים היסטוריים אלו מראים שהקוסטודיה של ארץ הקודש רכשה את הקרקע שעליה שני המקומות הקדושים עומדים ואת האפשרות עבור הפרנציסקנים "לרכוש ולחיות ולבצע את הפונקציות שלהם ולחגוג את הריטואלים האלוהיים שלהם ואת סעודת האדון, כפי שהם עשו בעבר עם עולי הרגל בעלי הדבקות.
האירוע שבו נכחו מספר דיפלומטים ממדינות שמשל מאה השנים תרמו לבניית הבזיליקות. ההשתתפות היתה מאד משמעותית, וינצ'נזו זופארדו, ארכיטקט ואוצר של שנת המאה, מזכיר ומציין: "הכנסייה של גת שמנים ידוע יותר ככנסייה של כל האומות משום שהיא נבנתה מתרומות מכל העולם: אומות שנלחמו בעוז זו כנגד זו מספר שנים לפני כן היו מאוחדות בתרומה לדבר מה יפהפה שיכול לתרום בדרך מסוימת למודל חדש של יופי".
הכותר של התערוכה, "לוקסטנברה" מתייחס לתפיסה הארכיטקטונית של ברלוצי, בייחוד הארכיטקטורה הדתית.
"ברלוצי האמין", ממשיך ואומר וינצ'נזו, " שהתכנון של המקומות הקדושים צריך לשקף את המשמעות הרוחנית של האתר ואת הרז של החיים של ישוע המשיח אשר מונצח שם. החזון מעצב באופן מעמיק את הבזיליקות שמרוכזים בהם הרזים של ההשתנות ושל הייסורים. ברלוצי מחא את החומרים הארכיטקטוניים המושלמים על מנת לבטא את שני הרזים הללו: אורי, שבשתי כנסיות אלו הינו מעבר לתפקיד פונקציונלי ולו יש ערך סימבולי חשוב. מסיבה זו בחרנו את הכותר הזה למאת השנים".
בתקופה המאופיינת כעת במלחמה וסבל, בייחדו בארץ הקודש, הרזים שנחוגו בשני אירועי היובל של הבזיליקות הללו ישננה משמעות שהינה יותר חיונית מתמיד. בסופו של הנאום, האח הפרנציסקני אלסנדרו קוניליו, המנהל שלח הועדה המדעית לשנת המאה, רצה להזכיר היבט זה.
"הרהור אודות המשחק של האור והחושך בחיי ישוע המשיח מנצרת יכול להיות עבורנו תזכורת גם בתקופה האפלה שלנו כיום, עם כל האלימות, שכבר כמעט נוצה על ידי ישוע המשיח. אנו יכולים לקוות ללכת באור של הניצחון שלו על המוות והחטא, משום שהוא הביס את כל האלימות במותו ובתחייתו. אי לכך, אנו בטוחים שהאירועים הסופיים של הלוקסטנברה יביאו גם כן את האור והתקווה בזמנים קשים אלו, ומכוונים אל הדמות המובילה באירועים אלו, שאינם רק יום השנה של בניין, אלא של הרז החי של ישוע המשיח, ששתי הבזיליקות הללו נושאות עדות בשמו."
לוציה בורגאטו
