חלק מגדירים זאת "בית העוני" או "הבית של חנניה" ואחרים – "בית החברות".
השבוע הקדוש בארץ הקודש של ישוע מתחיל בבית עניה, העיירה של לזרוס, מרתה ו-מרים – היכן שהם חיו וקשרו מערכת יחסים של חברות עם ישוע – והתחיל עם הברכה של השמנים.
אירוע זה מזכיר את האפיזודה מהטקסט של ספר הבשורה לפי יוחנן (י"ב: 1-11), שבו שישה ימים לפני חג הפסח, ישוע יצא לבית עניה לחברים שלו ומרים הרטיבה את רגלו עם שמן יקר של נרד ויבשה עם שיערה. השמן המבורך הוא אותו שמן של נרד של ימינו, ממש כמו אז, שמתיזים אותו בבתים ובכנסיות, על מנת להזכיר אפיזודה זו משום שישוע אמר, "לא תמיד יהיה לכם אותי". הזכרון הזה קשור גם למוות: שמן זה מזכיר את המשיחה של גופתו של ישוע ומתייחס לטקס של ההנצחה של הייסורים והמוות וקבורת האדון ביום שישי בבזיליקה של כנסיית הקבר.
"הבושם שבוזבז על ידי מרים הופך לנבואה רבת עוצמה", הדגיש הקוסטוד של ארץ הקודש, האח פרנצ'סקו פאטון שערך את האירוע. "זה הופך לסימבול של עד כמה יפה ונעים להיות עם ישוע, בחברות, ללא כל דאגה נוספת וללא חרדה, ללא צורך לבצע עבודות [...] אפילו מבטל את ריחו של המוות ואת הפחד מהמוות, שזהו ריח שכולנו באופן בלתי נמנע נפגש עימו, ומבטא כמה נכון הינה האהבה שחזקה יותר מהמוות."
כפי שהליטורגיה של המקום מציעה, אנו מדברים על "מחווה נבואית, בזבוז שמכיר במלכותיות של ישוע, כבוד ויקר למלך היקום". זו בדיוק תודה למחווה זו שהבית מלא עם בושם מלכותי, הנשאר לתמיד ומשנה את בית העוני לבית מלא יופי וחיים אמיתיים. "הבה ונלך לפי הדוגמא של מרים מבית עניה", סיים ואמר האח פאטון, "כך שנוכל לבזבז את מה שהוא היקר ביותר,חיינו שלנו, להראות שאנו אוהבים אותך."
מבית עניה, הבית של החברים של האדון ישוע, הארומה והבושם יילקח לכנסיות של הקהילות ולבזיליקה של כנסיית הקבר.
Giovanni Malaspina
