יום רביעי הקדוש נחוג בירושלים בשני רגעים ליטורגיים חשובים שהתקיימו קודם גל בגת שמנים ולאחר מכן בקפלה של ההתגלות בבזיליקה של כנסיי הקבר.
מוקדם בבוקר של ה-5 באפריל בבזיליקה של הסבל, ההמנון "ווקסילה רג'יס" סימן את התחלת האירוע של ההוחדה, שנערכה על ידי סגן הקוסטוד של ארץ הנקודש, האח איבראהים פאלאטס. ההמנון הטקסי של הצלב הקדוש שהוצג ביום של הרהור אודות הרז של הייסורים של ישוע, כהכנה ל-טרידום של פסחא ולחג הפסחא. האחים הפרנציסקאנים של הקוסטודיה הגיעו לרגלי הר הזיתים, המקום שבו ישוע התפלל לאל, כשה יצאו מהמנזר של סאן סלבטורה: עם הרבה אנשי דת ומאמינים הם הלכו בתהלוכה של הייסורים לפי לוקאס, כשהם שרים בשלוש קולות.
ההכרזה אודות ארבעת ספרי הבשורה במהלך השבוע הקדוש מאפיינת את הליטורגיה של הייסורים בירושלים: בנוסף לספר הבשורה של יום ראשון של הלולבים, כששינויים תלויים בשנה הליטורגית הרלוונטית ונקבעה על ספר הבשורה לי יוחנן ביום שבת הקדוש, כשזה קורה רק בעיר הקודש ששני ספרי הבשורה האחרים מוכרזים, בהתאמה ליום שלישי ורביעי של השבוע הקדוש.
במהלך ההכרזה על ספר הבשורה, כשהגיע הזמן לקרב הפנימי של ישוע מתואר, כשהזיעה שלו השתנתה לטיפת גם שנפלה על הקרקע, , החזן עוצר את הקריאה וכורע ברך, מנשק את הסלע של הסבל הממוקם לפני המזבח.
"הסיפור של הייסורים לפי לוקאס הינו שלב חד משמעי של הדרך שבה ישוע חוצה את הגליל, מוביל אותו רחוק עד ירושלים", האיר האח פאלטאס. סתירה מסופרת בייסורים. הקהל קיבל את ישוע באווירת ניצחון והתלהבות כשקוראים "ברוך הבא, המלך בשם האל", הינו אירוע שהתרחש מספר ימים לפני כן ולאחר מכן צעקו "צלוב, צלוב!". מדוע אנו מזכירים את הסתירה הזאת? משום שהייסורים הם תולדה מהסתירות הללו. אנו השליחים שבוחרים להיות בצד שלו, אולם לעיתים, אנו בורחים ואנו בוגדים. באם אנו מחבקים את הסתירה שאנו יכולים לחוות היטב בחג הפסחא, משום שהאירוע הנחוג של הייסורים הינה חגיגה של כשלון רב, שלאחר מכן הופך לניצחון גדול."
בחלק השני של הבוקר, המאמינים והאחים הפרנציסקאני הלכו לבזיליקה של כנסיית הקבר להערצה המסורתית של העמוד של ההצלפה של ישוע: כיום שריד זה נשמר בקפלה של ההתגלות.
הקשר הליטורגי בין הסלע של גת שמנים והעמוד של ההצלפה נמצא בדמו של ישוע האדון, שנזל פעמיי במהלך הייסורים שלו. כבר במאה ה-4, עולה הרגל אגריה מספר לנו אודות ההערצה של העמוד אשר בזמנו היה בחדר הסעודה האחרונה וזכה להערצה ביום שישי הקדוש. היה זה החל מהמאה ה-14 שהעמוד נלקח לכנסיית הקבר.
הנקהלים לאחר מכן חזרו על ההמנון "קולומנה נוביליס" והאחים הפרנציסקאנים, המאמיני ועולי הרגל שהלכו להעריץ את העמוד, כל אחד בתורו בנותנם את הכבוד לו.
סילביה ג'וליאנו
