ב-2 בנובמבר, לפי המסורת, יום כל הנשמות נחוג: היה זה יום שהליטורגיה שמורה עבור החיים שלאחר המוות ומתמקדת בחיי הנצח. כמו כן, בירושלים, יום זה מוקדש לביקור המתים וברכה של קבריהם בבתי הקברות הממוקמים בהר ציון.
עבור האחים הפרנציסקאנים של הקוסטודיה שנכחו בירושלים, האירוע כלל שלושה חלקים שונים: יום החג של הבוקר לזכרם של האחים הפרנציסקאנים שנפטרו, החלק של אמצע היום עבור אנשי הקהילה שנפטרו, והשלישי – עבור הזרים, אירוע שמטרתו המאמינים שנפטרו הקבורים בירושלים, שאין להם בני משפחה או כאלו שבני המשפחה לא יכלו לקחת חלק בליטורגיה של היום.
לאחר האירוע של הקהילה שנחוג בכנסיית סאן סלבטורה, כשהמובילים היו ה-קוואסים וכלל שירים של המאמינים ושל האחים הפרנציסקאנים, הקהל שנכח בכנסיית סאן סלבטורה, צעדו לעבר בתי הקברות. בית הקברות הראשון שביקרו אותו וזכה לברכה היה בית הקברות של האחים הפרנציסקאנים, ולאחר מכן בבית הקברות של הזרים ולבסוף של אנשי הקהילה.
היה זה אקט של אחדות יחד עם הכנסייה האוניברסאלית ומעבר לה: זהו אירוע המאחד את כל שלשות הדתות המונותיאיסטית שנוכחות בעיר הקודש. "מוות מאחד את כולם בתחייה", אמר האח נרוואן אל-באנה, כהן הדת של קהילת סאן סלבטורה "היום זהו יום חג של הקהילה של הכנסייה, אולם כל המוסלמים וגם היהודים גם מאמינים בתחייה. לכן, משמעו שיום זה אין לו ערך רק עבור הקהילה של הכנסייה: זהו יום של אחדות עבור ירושלים". במהלך הדרשה שלו, כהן הדת של הקהילה, הזכיר שני דברים חיוניים על מנת לחיות באופן מלא מסורת עתיקת יומין זו: אמונה, לקבל בברכה את כל מה שישוע אמר, ותקווה על מנת להתגבר על עצבות ואמון בוודאות שיום אחד נשוב ונפגש שוב בירושלים של מעלה."
מספר אנשי קהילה באו כדי לבקר את יקיריהם. הם הגיעו מהעיר העתיקה של ירושלים, בית חנינה, בית פגי ובית צפאפא ואפילו אלו שיגיעו משך שלושה ימים שבהם בתי הקברות פתוחים על מנת להביא פרחים, נרות או קטורת לקברים או אפילו לחלוק ממתקים עם השכנים וחברי המשפחה. "
ממתקים", אמר האח נרוואן, "בכל התרבויות הינם סימבול של שמחה ושל שיתוף. המאמינים מכינים אותם ואוכלים אותם משום שהם יודעים שיקיריהם הם חיים ולכן הם שמחים משום שהמוות מאחד את כולם בתחייה". יום חג זה יש לו טעם מתוק של חיי נצח.
ג'ובאני מלספינה
